סיכום תשס"ט: השנה שלא היתה

פתיחה

לקראת כל שנה חדשה אנחנו יושבים, סורקים את הכותרות מהשנה שחלפה, ומנסים להכניס הכל לפרופורציה: מה קרה, מה ארע, במה זה הסתכם ומה למדנו מזה. אבל כשאנחנו סוקרים את הכותרות הטכנולוגיות של השנה שחלפה בארץ, אנחנו תוהים האם השנה הזאת באמת קרתה בכלל, או אולי רק היה נדמה לנו. בחו"ל זאת אולי היתה שנה רבת ארועים, אבל בארץ - הארועים החשובים של השנה, אלה שעשו הכי הרבה רעש וכותרות, היו אלה שלא קרו.

לכן, במקום לספר בקיצור מה קרה השנה, אנחנו נאלצים לעשות סיכום של הדברים העיקריים שלא קרו השנה. ואולי עדיף כך.

האייפון לא הגיע לארץ

אייפון! אייפון! אייפון אייפון אייפון! אין ספק מהו המכשיר הסלולרי המדובר ביותר של השנה. למרות ה-N97, למרות מבחר הגוגלפונים (שאחד מהם, ה-Samsung Galaxy, כבר הספיק להגיע לארץ), האייפון הוא - כרגיל - זה שהביא את הכותרות הגדולות והנרגשות ביותר. בסוף יוני הגיעה הבשורה: האייפון מגיע לארץ! לארץ! האייפון! מגיע! בקרוב! סוף סוף אפשר יהיה לקנות אותו גם בארץ בייבוא רשמי, ובעברית! אורנג' ופלאפון הכריזו בו-זמנית על ייבוא האייפון לארץ; כמה שבועות לאחר מכן גם סלקום הצטרפה לחגיגה.

רק בעיה אחת היתה עם הסיפור הזה: זה לא באמת קרה. לא השנה, בכל מקרה. התיאומים בין חברת אפל לבין הספקיות הישראליות התבררו כמסובכות מהצפוי, והשקת המכשיר נדחתה בשלב הראשון ל"אחרי החגים", ואחר כך למועד מאוחר יותר. כרגע - לא לפני נובמבר, אם לא מאוחר הרבה יותר.

הרשת הישראלית לא צונזרה

הצעת חוק סינון אתרים, או חוק הצנזורשת, מלווה אותנו כבר זמן רב. ההצעה שיזם אמנון כהן מש"ס היתה מכניסה אתכם - ואת כל שאר הגולשים הישראליים - לתכנית שהיתה מגנה עליכם מפני תכנים לא-ראויים, כפי שיוגדרו על ידי שר התקשורת. רבות דובר על החוק המפוקפק הזה, אבל אריאל אטיאס היה שר התקשורת, ומה שהשר רוצה, השר בדרך כלל גם מקבל.

אז מה קרה השנה? היו בחירות, הממשלה התחלפה, ושר התקשורת החדש, משה כחלון, מעולם לא התלהב מהחוק. המסמר האחרון בארון סינון האתרים נתקע כשועדת השרים לחקיקה החליטה שלא להחיל עליו דין רציפות, ובכך למעשה נטשה אותו לגווע, וטוב שכך. הרשת הישראלית נשארה חופשית - לפחות עד שיהיה לנו שוב שר תקשורת מש"ס.

המאגר הביומטרי לא הוקם (עדיין)

אבל אולי הוא עוד יוקם. בתירוץ של "תעודות זהות חכמות", אושרה - בפעולת מחטף בלתי מוסתרת - הצעת חוק שרויה במחלוקת (בלשון המעטה) נוספת: הקמתו של מאגר מידע שיכיל את טביעות האצבעות וצילום הפנים של כל אזרח במדינה. זאת למרות קריאות המחאה הרבות על כך שמאגר כזה יהווה פגיעה אנושה בפרטיות, ידלוף כמעט בוודאות לידי גורמים עוינים ובאופן כללי הוא מיותר לחלוטין.

להתעלם מהמחאות היה החלק הקל. להקים את המאגר בפועל זה הרבה יותר קשה. נקווה שזהו אחד הדברים שלא יקרו בשנה הבאה.

הרבה דואר זבל לא נשלח

חוק אחד שדווקא עבר, התקבל ואפילו פעל, הוא "חוק הספאם", שנכנס לתוקפו בדצמבר, ואוסר על שליחת דברי פרסומת באימייל בלי קבלת אישור מהמקבל, תחת איום בקנסות כבדים. כמובן, החוק לא העלים בין לילה את התופעה המטרידה, אבל הוא דווקא השפיע: מהרגע שבו נכנס לתוקפו חלה ירידה משמעותית ומורגשת בכמות דואר הזבל העברי שנחת בתיבות הדואר שלנו. ובנוגע לאלה שלא הפסיקו, למרות החוק - ובכן, התביעה בדרך.

מודו לא כבש את העולם

כל כך הרבה זמן דיברו על זה, והשנה זה סוף סוף (לא) קרה. הבייבי של דב "אני המצאתי את הדיסק-און-קי" מורן, הסלולרי הזעיר בעולם, המכשיר שיכול לשנות צורה כמו רובוטריק, הדבר שהיה אמור יהפוך את ישראל למעצמה סלולרית - המודו! המכשיר המופלא הזה היה אמור לצאת לשוק, אחרי ים של פמפומים וכתבות פרופיל, במרחשוון תשס"ט (המוכר יותר כאוקטובר 2008). הוא היה אמור לצאת בארץ, בצרפת ובמספר מדינות נוספות במקביל. כל זה לא קרה. במקום זה נודע לנו על דחיה של המכשיר לאפריל, והשקה בהודו ובצרפת. גם זה לא קרה.

רק ביולי הגיע המודו סוף סוף לשוק בארץ - במהדורה מוגבלת של 1,000 יחידות, עם מבחר זעום של ז'אקטים שהיו למעשה לא יותר מסקינים, ועם אפס פרסום. מי שניסה, אמר שהטלפון הוא דווקא בסדר, בשביל משהו כל כך זול, ומי שלא קרא את מדורי המחשבים או הכלכלה, לא ידע שדבר כזה קיים בכלל.

מודו לא נעלמה. המכשיר ישווק - כך מבטיחים לנו עכשיו - בפיליפינים במהלך השנה, והחברה עובדת במרץ על מודו 2, עם קישוריות דור 3.5 ומסך מגע. אולי בשנה הבאה.

שום מדבקה לא נמכרה במיליארד דולר

אלמלא היו בארץ מספר מוגזם של עיתונים כלכליים נלהבים, זה היה מסתכם בכותרת קטנה בעמודים הפנימיים: "נוכל הוציא מתמימים כסף בהבטחה למיליארדים". אבל מכיוון שהתחרות בין העתונים קשה, וזמן להריץ בדיקה בסיסית של עובדות - אין, גם העתונים נפלו ברשת, ופרסמו כותרות ראשיות על האקזיט המדהים: חברת SafeSky הישראלית נמכרה בחלקה לחברת MSI לפי שווי של מיליארד דולר, וכל זה בזכות מדבקת פלא שפיתחה, שיכולה להתריע על התקפי לב. ומכיוון שפירסמו, לא יכלו לרדת מהעניין, ו"מדבקת המיליארד" הפכה לנושא לכותרות ראשיות במשך ימים ארוכים, כשגלובס, דה מארקר וכלכליסט מתחרים זה בזה בחשיפת עוד ועוד עדויות המבשרות על כך שהפרשה כולה לא היתה ולא נבראה - עובדה שהיתה צריכה להיות ברורה מהרגע הראשון שבו פורסמה השטות המטופשת הזאת.

תעשיית ההיי-טק הישראלית לא פרחה

היו שקראו לזה "התפוצצות הבועה השניה". השנה הכלכלית הקשה, בכל העולם, פגעה באופן חמור בתעשיית הסטרט-אפ הישראלית. פתאום, במקום לשמוע מדי יום כמעט על עוד חברת סטרט-אפ ישראלית מבטיחה שגייסה כמה מיליוני דולרים או נמכרה, הידיעות עוסקות כמעט תמיד בעוד סבב של פיטורין או קיצוצין, ועובדי ההיי-טק ישראלים זהירים מפתחים לעצמם בלילות קריירה שניה במקצוע נחוץ ונדרש כמו גינון או אינסטלציה. הסיפורים החודשיים על חברות ישראליות שביצעו את האקזיט ונמכרו במיליונים נעלמו כמעט לגמרי.

שתי חברות ישראליות שבכל זאת עשו את זה הן PrimeSense ו-3DV, שפיתחו שתיהן מצלמות תלת-מימד למחשב, ונכנסו שתיהן עמוק לעסקים עם מיקרוסופט, שמשתמשת בהן בפיתוח פרוייקט "נטאל". 3DV נרכשה ונסגרה; PrimeSense עודה עובדת וככל הנראה פורחת. חברה ישראלית נוספת שהצליחה היא אן-טריג, המייצרת מסכי מגע ופיתחה שותפות עם חברות ענק כמו מיקרוסופט ו-Lenovo.