הספרים האלקטרוניים לא מצדיקים את עצמם

לא כולם מקדשים את הפרקטיות על פני הסנטימנטים. ישנם כאלו שמעדיפים את הצורה על פני התוכן – למשל, עותק שחוק ויקר מההדפסה הראשונה על פני עותק חדש וזול של אותו הספר בדיוק. אלה אנשים שמחבבים ספרים מעצם היותם ספרים, ביבליופילים, והם בדיוק סוג האנשים שלא רלוונטים לשאלת הפורמט הדיגיטלי, משום שלא יסכינו לעולם עם המעבר לספרים אלקטרוניים. אך מה לגבי הקורא השפוי הממוצע? האם הטכנולוגיה הגיעה (והאם אי פעם תגיע) לרמה שתצדיק מעבר מוחלט מהנייר לפורמט דיגיטלי?

ספרים אלקטרונים לא עומדים במבחן השרידות

גם אם נתעלם מתסריטים אפוקליפטיים, בהם האנושות כולה תידרדר בחזרה לימי-ביניים נטולי חשמל וכל הידע שאינו מודפס יאבד לנצח, הספרים האלקטרוניים פשוט לא עומדים במבחן הבסיסי של שרידות. קחו ספר מודפס ושמטו אותו לרצפה מגובה של מטר אחד - לא יקרה שום אסון (אלא אם אתם ביבליופילים). קחו את הקורא הדיגיטלי עם מאות הספרים שמאוחסנים בזכרון שלו ובצעו את אותה הפעולה – אם יש לכם אומץ! גם ללא פגיעה פיזית, הספר האלקטרוני, בהיותו מכשיר עם רכיבים עדינים שיוצריו ניסו לחסוך בעלויות הייצור ככל שאפשר, עלול להתקלקל. שמתם בו המון חומר קריאה לאבט"ש, או לטיול ארוך? הלך עליכם. איזה הורה יהיה מוכן להפקיד בידי ילד קטן ספר יקר ופגיע שכזה, כדי שיקרא בו לבד? מי יעז להשתמש בקורא כספר מתכונים במטבח מלא אדי בישול ושמן רותח? וכמובן, בכל פעם שיוצאים איתו מהבית, המכשיר עצמו מהווה פתיון לגנבים.

מבחינה טכנולוגית נטו, קוראי הספרים האלקטרוניים הנוכחיים הם פחות או יותר מאוזנים מבחינת יתרונות וחסרונות. זמן הסוללה ואיכות התצוגה טובים, על חשבון איטיות תגובה ותמיכה מוגבלת בפורמטים ובשפות שונות. כמו כן, הקורא האלקטרוני מגביל מעצם טיבו ומידותיו את הגמישות הצורנית של החומר הנקרא. חישבו, למשל, על ספרי אומנות, דפי תווים ועוד. אבל נניח שבעתיד הטכנולוגיה תתקדם למעין דף דק שניתן לקפל או לפרוס לגודל הרצוי ולהציג עליו כל טקסט ותמונה בזריזות ובאיכות מושלמת. מה יקרה אז?

ספרים אלקטרונים יהפכו לצעצוע

מה שיקרה זה דבר פשוט: הקורא האלקטרוני יהפוך לצעצוע, בדיוק כמו המחשב האישי, עם מיליון תכונות שיעשו הכל כדי להסיח את דעתנו מהקריאה. ספר טוב מצריך השקעה וריכוז. כשקוראים מנייר, קל להתרחק מהמחשב ומהבלגן היומיומי ולהיסחף בחוויה. בקורא האלקטרוני העתידי עתיר המאפיינים והקישוריות, העולם החיצוני ימשיך להטריד ללא הפוגה: "הגיע אימייל", "האם תרצה לענות לסקר משוב", "עליך להוריד עדכון אבטחה דחוף" - מתי בפעם האחרונה קראתם טקסט ארוך מהמחשב ברציפות, בלי שדעתכם תוסח (מרצון או בלית ברירה) על ידי משהו אחר? כשמדובר בויקיפדיה או באתרי חדשות, זה לא נורא. עבור חוויית הקריאה ברומן טוב, זהו נוהג הרסני.

כשמדובר במידע שמתעדכן לאורך זמן, כמו למשל באנציקלופדיות ובספרי לימוד, ברור שלפורמט הדיגיטלי יש יתרון. לעומת זאת, כאשר הקריאה נעשית לשם ההנאה שבקריאה עצמה, הפרימיטיביות של המדיום המודפס אינה חיסרון – היא צורך. ובואו לא נשכח את הפן החברתי של הספרים: למשל, איך משאילים קובץ של ספר אלקטרוני לחבר בלי להסתבך עם בעלי הזכויות? איך נותנים אותו במתנה בלי להיחשב קמצנים, או עם הקדשה? ואיך אפשר, ללא הכריכה המודפסת, להרשים או לסנן באמצעות חומר הקריאה מחזרים/ות פוטנציאליים? ("מילטון, אה? אז תגידי, זה כאב כשנפלת מגן העדן האבוד?").

הדפוס הוא הגיבוי הטוב ביותר

שועלי הרשת הוותיקים כבר יודעים שכאשר מוצאים באינטרנט משהו טוב באמת – סרטון מדהים ביוטיוב, פוסט מבריק בבלוג וכדומה - כדאי לגבות אותו על המחשב האישי לפני שהוא יוסר או ייעלם לבלי שוב מכל סיבה שהיא. את הגיבוי שבמחשב צריך לגבות, כמובן, על תקליטור מפני שכוננים קשיחים מתקלקלים במוקדם או במאוחר, וגם אורך החיים של הגיבויים הללו אינו מרשים. עבור טקסטים, אין גיבוי (מעשי) נוח, שימושי ועמיד יותר מאשר דפוס. ייתכן מאד ששוק הספרים יעבור להדפסה לפי דרישה, אבל אם נחשוב בהיגיון, ראוי שהנייר עצמו יישאר איתנו עוד זמן רב.

>> דורון פישלר דווקא חושב שהספרים האלקטרונים הם העתיד