הספרים האלקטרונים יכבשו את השוק
דורון פישלר חושב שבדיוק כמו תקליטי הויניל לפניהם, גם ספרים מנייר יפנו את מקומם לטכנולוגיה פרקטית יותר, קלת משקל, דקה ועמידה. בקיצור, ספרים אלקטרונים
אין כמו תקליט חדש. אין כמו להתבונן בעטיפה הגדולה ומרובת הפרטים, לשלוף את הדיסק השחור, להסיר את עטיפת הנייר הדק, להריח את הויניל, להפעיל את הפטיפון, לשמוע את הקולות המחוספסים כשהמחט מוצאת את מקומה ואת הסאונד החם. שום דבר לעולם לא יחליף את ההרגשה הזאת. זאת הסיבה שכל התחליפים הדיגיטליים הקרים והמנוכרים האלה ייכשלו: אנשים לא יסכימו לוותר על העונג שבתקליט שחור גדול.
הפרקטיקה מנצחת את הסנטימנטליות
אלה, במקרה שלא הייתם בסביבה בעשרים השנה האחרונות, שטויות במיץ. אבל טיעונים כאלה בדיוק נשמעו כשהדיסק הפציע והחל להחליף את התקליט, ואחר כך שוב, כשה-MP3 החליף את הדיסק. היום, רוב הטוענים שהספר הדיגיטלי הוא איזו אפיזודה חולפת, וששום דבר לא יחליף את הספרים האמיתיים, שוגים בדיוק באותו סוג של אשליות.
הטיעונים בזכות הספרים הפיזיים רובם ככולם סנטימנטליים: אין כמו הריח של ספר חדש, המגע, הנוכחות הפיזית שלו בחדר, וכל זה. סנטימנטליות זה יפה מאוד, אבל אם הסנטימנטליות היתה מנצחת היינו עד היום כולנו מאזינים לתקליטי ויניל במקום ל-MP3, צופים בהצגות תאטרון במקום לראות טלויזיה ומחממים את ביתנו בעזרת אח מבוערת. במציאות האמיתית, הפרקטיקה תמיד מנצחת את הסנטימנטליות. אנשים מסתובבים היום עם נגני mp3, ולא עם דיסקמנים, משום שזה נוח יותר, קל יותר וזול יותר - וזאת בדיוק הסיבה שהם יעברו לקרוא ספרים דיגיטליים.
נסו לעבור דירה ותבינו שפורמט-הספר לא יעיל
ספרים מבוססים על טכנולוגיה בת 500 שנה, וכפי שאפשר לצפות, הטכנולוגיה הזאת היא לא בדיוק שיא היעילות. הדרך הטובה ביותר להיווכח עד כמה ספר הוא אמצעי לא יעיל לאיחסון מידע היא לעבור דירה. אתם לא יודעים כמה מקום תופסים הספרים שיש לכם בבית, וכמה הם באמת שוקלים, עד שאתם לא מנסים לדחוף אותם לתוך ארגזים, מגלים שאתם צריכים פי שלושה יותר ארגזים מכפי שהערכתם, ואז גם שוברים את הגב בניסיון לסחוב אותם. אחרי מעבר דירה, אפילו חובב הספרים האדוק ביותר יודה: אין שום סיבה שכל אחד מאיתנו יקדיש חלל בגודל של חדר שלם ומסה של מאות קילוגרמים כדי לשמור בבית את אותו היקף מידע שאפשר לאחסן על אייפוד בגודל ובמשקל של ביסקוויט.
בנוסף להיותו כבד, נייר הוא גם חומר יקר. תשאלו את יערות הגשם. מחירו הנקוב של ספר אופייני, לא גדול, הוא לפחות 80 שקלים, כשחלק גדול מזה הולך לכיסוי הוצאות הייצור שלו. לעומת זאת, מחירו של "ספר דיגיטלי" הוא פחות או יותר 0; הוצאות ספרים יכולות למכור אותם במחירים נמוכים בהרבה משל ספרים רגילים, ואמנם לסבול מבעיות הפיראטיות שמגיעות עם המעבר למדיה דיגיטלית – אבל עדיין הן ירוויחו הרבה יותר. ברגע שבו הקוראים הדיגיטליים יהפכו לנפוצים מספיק, הוצאות הספרים יתחננו שתקנו מהם ספרים דיגיטליים במקום ספרי נייר – פשוט כי זה ישתלם להם. היום שבו הספר שבמקום הראשון ברשימת רבי המכר הוא ספר שיצא באופן דיגיטלי בלבד קרוב יותר משנדמה לכם.
הטכנולוגיה מתפתחת, הספרים לא
נכון להיום, הקוראים הדיגיטליים נחמדים, אם כי עדיין סובלים מבעיות. אבל הטכנולוגיה מתפתחת בצעדי ענק, והספרים – לא. תנו לזה כמה שנים, והקוראים יהיו דקים יותר, זולים יותר, נוחים יותר ועמידים בפני לכלוך. יהיה קשה יותר ויותר להעלות את טיעון "אין כמו ספר אמיתי", כשהבחירה תהיה בין לסחוב ספרי לימוד במשקל קילוגרמים לכיתה, או ספרי מסע שמנים וגוזלי מקום בתרמיל הנסיעות, לבין מכשיר דק, קל ועמיד שמכיל בתוכו את כל הספריה הביתית שלכם (וחיבור לאינטרנט).
זה לא יקרה מחר ולא מחרתיים, אבל גורלם של הספרים הפיזיים נחרץ. הספרים נמצאים בסביבה יותר זמן מהתקליטים, וייקח יותר זמן עד שהם ייעלמו. אבל הסירו ספק מלבכם, האי-בוק יחליף את הספר בדיוק כפי שה-MP3 החליף את התקליט. הם לא ייעלמו לגמרי. הם יהפכו למוצג ארכיוני מעניין. בספריות הלאומיות בוודאי ישמרו עותקי נייר של כל הספרים החשובים, למען הדורות הבאים. אנשים רבים ישמרו אצלם על המדף כמה דינוזאורי-נייר כאלה, בשביל הנוסטלגיה. אבל אין שום סיכוי שאת עיתון הבוקר של 2015 ואת רבי המכר של 2020 נקרא מדיו מודפס על נייר.