קינדל והאינטרנט ההפוך
הקינדל של אמאזון הוא יותר מקורא ספרים דיגיטליים: הוא מציע הצצה לאינטרנט של עולם מקביל, שעובד הפוך מזה שאנחנו מכירים. דורון פישלר דווקא היה רוצה לגור שם
פתיחה (אין קינדל בארץ)
הקינדל נורא מרגיז.
לא המכשיר עצמו. אין לי אחד כזה – מסיבות שתיכף נגיע אליהן – אבל קורא הספרים הדיגיטליים של אמאזון עושה רושם של גאדג'ט מגניב ביותר. הוא מעצבן משום שהוא לא כאן. הקינדל לא מופץ בארץ, ולא מראה שום סימנים שיש לו כוונה להגיע לכאן בעתיד הנראה לעין. גם ייבוא אישי בנוסח האייפון לא יעזור, כיוון שהקישוריות וחנות הספרים הוירטואליים של אמאזון לא יעבדו בארץ, ובלעדיהם לקינדל אין הרבה ערך.
אבל הקינדל, המעצבן הזה, הוא יותר מסתם גאדג'ט מגניב שאי אפשר להשיג בארץ, אחד מרבים. הקינדל מספק חדשות. פעם בשבוע לפחות אנחנו מדווחים על איזו ידיעת-קינדל: הגירסה המוגדלת החדשה, העסקה עם הניו יורק טיימס, המתחרים מסוני וגוגל - כל אלה ידיעות מאוד מעניינות, שעוסקות בנושא שתהיה לו הרבה השפעה על הצורה שבה נצרוך תוכן, ספרים, עיתונים ובכלל בעתיד. חבל שהעניין בהן לגבינו בשלב זה הוא אקדמי בלבד, כי בארץ אין.
אינטרנט חינם!
כל זה משום שהקינדל הוא הרבה יותר מסתם מכשיר לקריאת ספרים. אנשי אמאזון שמאחוריו מפגינים שוב ושוב צורת מחשבה מהפכנית, או, אפשר לומר: גוגלית. הם לא מתביישים לקחת את כל מה שהיכרנו לגבי הצורה שבה גאדג'טים ואינטרנט אמורים לעבוד, ולעשות את ההיפך. לא את הכל הם עושים מושלם, אבל הם עושים את זה מעניין.
קחו למשל את הרעיון הזה: אינטרנט חינם. הקינדל מספק קישוריות דור שלישי - אותו הדבר שעליו ספקיות סלולר גו(נ)בות מאיתנו מאות שקלים בשנה בלי למצמץ - בלי לדרוש מהמשתמשים אגורה על זה. זה אומר שגם אם אין לך שום עניין בספרים דיגיטליים או ספרים בכלל, אתה יכול להשתמש במכשיר כדפדפן נייד. הגלישה בו היא פחות נוחה מאשר במחשב, כמובן, ויש אפשרויות, כמו וידאו או פלאש, שלא קיימות. אבל לגבי אתרי טקסט, יש לו יתרון גדול על גלישה דרך טלפונים סלולריים. כבר היו שטענו שעם גישה חופשית וחינמית לויקיפדיה מכל מקום בעולם (אוקיי, מכל מקום בארה"ב), הקינדל הוא בעצם הגירסה הארצית של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.
...אבל תוכן בתשלום
אבל רגע, זה לא הכל. בנוסף לאפשרות לקנות ספרים דיגיטליים שמגיעים ישר למכשיר דרך הרשת האלחוטית, קינדל מציע גם את האפשרות לעשות מנוי, בתשלום, על עיתונים ומגזינים כמו הניו-יורק טיימס וטיים. גיליונות חדשים זורמים ישר אל המכשיר שלך, כדי שתמיד תוכל לקרוא בו את המהדורה המעודכנת. באותו השוונג, אמאזון מציעה עיסקה דומה לגבי בלוגים - כי הרי היום אין הרבה הבדל בין עיתון "מודפס" לבין כזה שמופיע באינטרנט בלבד. עד היום האפשרות היתה פתוחה רק לרשימה מוגבלת של בלוגים גדולים, אבל החל מהיום היא מאפשרת לכל בעל בלוג להצטרף לתכנית הקינדל-בלוגים. יש לך בלוג? אתה יכול להירשם לתכנית של קינדל, ועל כל בעל קינדל שיעשה מנוי לבלוג שלך תקבל 30 אחוז מהרווחים.
ברור שהשיטה הזאת בעייתית מכמה בחינות. קודם כל, להציע בתשלום משהו שאפשר לקבל בחינם הוא תמיד רעיון חשוד. כמה אנשים באמת ייעשו מנוי על בלוג כדי לקבל אותו ישר לקינדל שלהם, כשהם יכולים לקרוא אותו בחינם על המחשב? ככל הנראה, לא הרבה.
נקודה שניה, וחשובה לא פחות: 30 אחוז? זה מה שהם מציעים? אפילו אפל, חברה שלא ידועה בנדיבותה ופתיחותה, לוקחת 30 אחוזים ממחירן של תוכנות שנמכרות דרך חנות האפליקציות לאייפון, ומשאירה למפתחי התוכנה 70 אחוז. אצל אמאזון משום מה המצב הפוך: 70 אחוזים למתווך, ורק 30 אחוז ליוצר התוכן. חוצפה!
על תוכן משלמים
נכון. רק מה, ה-30 אחוזים האלה הם 30 אחוזים יותר מכפי שבעלי הבלוגים יקבלו בכל מקום אחר. אף ספק אינטרנט לא משלם ליוצרי התוכן שעובר דרכו אגורה שחוקה. הקינדל המציא ביזארו-אינטרנט שעובדת הפוך מהמקובל: אנחנו התרגלנו לשלם על התשתית, ולקבל את התוכן בחינם. בקינדל התשתית חינם, אבל התוכן עולה כסף. עולם הפוך.
אילו האינטרנט כולה היתה עובדת בשיטת הביזארו-אינטרנט של קינדל, הייתם עדיין משלמים כל חודש על החיבור, אבל אחרת. על התשתית לא הייתם משלמים כלום: אם המחשב שלכם היה כבוי במשך חודש שלם, הייתם מקבלים חשבון על סך 0 אגורות. מצד שני, אם הייתם רוצים לגלוש ב-nana10 הייתם צריכים לרכוש מנוי. זה היה עולה לכם משהו כמו עשרה שקלים לחודש. רוצים להוריד קבצי ענק? סבבה. שקל לג'יגה. רוצים לגלוש בבלוג המקצועי החביב עליכם? חמישה שקלים ויש לכם חודש של קריאה חופשית. גוגל עדיין היה חינם, כי הוא גוגל. ספקיות הרשת והתשתית עדיין היו עושות כסף, באמצעות גזירת קופון מכל מיני-עיסקה שאתם עושים.
על תוכן מרוויחים
ואתם יודעים מה? אני מעדיף את הביזארו-אינטרנט של קינדל על פני האינטרנט הרגיל. בחשבון המים לא מחייבים אתכם על כך שצינור המים הראשי מתחבר אליכם לברז: אתם משלמים על כמות המים שיצאה ממנו. גם בחשבון החשמל אתם לא משלמים סכום קבוע - אתם משלמים לפי כמות החשמל שצרכתם. הגיוני לגמרי שגם באינטרנט תשלמו על מה שצרכתם, ולא על העובדה שאתם מחוברים.
ומה שהרבה יותר חשוב: באינטרנט שבו התשלום הוא על תוכן, יצירת תוכן היתה הופכת למקצוע, ולא לתחביב. אנשים שנותנים את הנשמה בעדכון יומיומי של בלוג מושקע ומבדר היו מקבלים על כך תמורה פיננסית. אנשים שמפעילים אתר שיש לו מעל 50 אלף משתמשים ייחודיים בחודש היו יכולים להתפרנס מזה, במקום להפעיל אותו כתחביב שדורש השקעה של מאות שעות עבודה ללא תמורה (מריר? אני? מה פתאום). וכשיצירת תוכן איכותי תהפוך למשתלמת, פתאום יותר אנשים ירצו לעשות את זה.
ההיפך-מאינטרנט הזה לא קיים, וסביר שלא יתקיים לעולם. הוא מצריך שינוי תפיסה גלובלי שקשה להאמין שיקרה. קינדל, עם כל הבעיות והתמחור השערורייתי שלו, לפחות נותן הצצה לעולם האחר שהיה יכול להיות. אולי, אם הקינדל יהפוך לנפוץ כמו האייפון, תתפתח גם בו מיני-אינטרנט, עם חוקים משלה: כפי שכיום יש אנשים שמתפרנסים מכתיבת תוכנות לאייפון, אולי בלוגרים יוכלו לעשות כסף מפרסום בלוגים לקינדל בלבד. אולי יום אחד הם יהיו זמינים גם בארץ.