קץ התרבות האנושית: gmail נפל
כששירות פופולרי כמו gmail נופל, כולנו נזכרים עד כמה בעצם אנחנו תלויים בו, אבל בעצם אנחנו מכורים גם לאינטרנט, חשמל, מים, טלויזיה, רשת סלולרית, גוגל והשליח של הפיצה
בבוקר ניסיתי להיכנס לג'ימייל, אבל הוא לא עבד. ריפרשתי, אבל הוא עדיין לא עבד. הנחתי שיש איזו בעיה בדפדפן והלכתי לבדוק מייל ממחשב אחר, אבל גם שם ג'ימייל לא עבד. רציתי לשלוח מייל למישהו כדי לשאול האם גם אצלו ג'ימייל לא עבד, אבל לא יכולתי, כי ג'ימייל לא עבד. אז עשיתי את מה שכל כתב מחשבים שפוי היה עושה במצב כזה: שאלתי את העורך אם הוא במקרה רוצה כתבה על כך שג'ימייל לא עובד. כלומר, התכוונתי לשאול אותו, אבל לא יכולתי כי ג'ימייל לא עבד.
מדיווחים מחו"ל התברר שזה ככל הנראה רק ממשק הווב שקרס. שירות הדואר עדיין עובד, בעצם, ואם ניגשים אליו דרך תוכנה חיצונית, דרך פרוטוקול POP3, אפשר לקרוא ולכתוב מיילים כרגיל. זה שימח אותי מאוד, ונשאר רק לברר מה זה לכל הרוחות POP3. אני זוכר במעומעם שפעם היה דבר כזה, בתקופה שבה מייל היה משהו שעשיתי בתוכנה נפרדת ולא מתוך הדפדפן.
נכון שיש אלטרנטיבות לג'ימייל. זה לא שאי אפשר יותר לשלוח דואר אלקטרוני רק משום שג'ימייל נפל. יש הוטמייל, יאהו מייל, נענע מייל, ווטאבר מייל. אבל זה לא עוזר לי כשכל ההיסטוריה שלי, כתובות המייל, אנשי הקשר וכל היתר, נמצאים בג'ימייל, ואני לא יכול להיכנס לשם רק לרגע כדי לקחת אותם.
כל העסק הזה גרם לי להרהר על המידה שבה הפכתי לתלוי בחסדיו של ג'ימייל, המופעל על ידי גוגל, חברה לא-רשעית פרטית בעלת אינטרסים משלה. החברה הבכלל-לא-מונופליסטית-מה-פתאום הזאת לא חסינה מפני טעויות, אבל אם יש דבר אחד שהם עושים טוב זה לבנות שירותי אינטרנט שהופכים לטבע שני, בדיוק כמו להדליק את האור כשנכנסים לחדר או לדרוך על כף רגל שמאל בכל צעד שני. כמו רוב הדברים הטובים בעולם, מבחינים בהם בעיקר כשהם לא זמינים. כשיש תקלה בגוגל, נדמה שהאינטרנט כולו הפסיק לעבוד, והעולם כולו נזעק.
אבל אז ג'ימייל חזר לעבוד ושכחתי מזה.
אחרי כל תקלה רחבת היקף כזאת בגוגל מגיע גל של מאמרים שמדברים על כך שכולנו הפכנו לעבדים של גוגל, ולא יכולים לחיות בלעדיה. יש לחברה הזאת אחיזה חזקה מאוד בנו, וזה מפחיד. 1984, האח הגדול, וכל זה. לפחד מגוגל זה צו השעה.
אבל לא בא לי.
נכון, אני מודה. אני מכור לג'ימייל. קשה לי מאוד להסתדר בלעדיו. גם בלי גוגל קשה לי להסתדר – כשאני רוצה מידע על משהו, לא משנה מה, פעולת הגיגול היא אוטומטית לגמרי. אבל לו הייתי נגמל לחלוטין מההתמכרות הזאת, זה אומר שהייתי אדם חופשי שלא תלוי בגחמותיהם של תאגידים? אל תצחיקו אותי. ג'ימייל, כידוע, לא עובד בלי אינטרנט. הפרנסה, התקשורת, ולמעשה החיים של הרבה אנשים תלויים באינטרנט - ולגבי ישראלים רבים, האינטרנט עצמו הפסיק לעבוד לפני שבועיים, דקות בודדות לפני פרסום תוצאות מדגם הבחירות, בגלל תקלה במתקן שרובנו מעולם לא ידענו על קיומו.
תפקודו של חיבור האינטרנט אצלך בבית תלוי במספר לא קטן של חברות מסחריות וספקיות שרותים, ותקלה באחת מהן תנתק אותך מההווה ותזרוק אותך בחזרה למאה העשרים. כדי לא להיות תלויים בחברות מסחריות נצטרך להשתחרר מהתלות שלנו מהאינטרנט. אבל רגע, מה עם חשמל? גם בלי חשמל קשה לתפקד, והפסקות חשמל הן דבר שקורה, כידוע – אבל אליהן רובנו מתייחסים בתור אצבע אלוהים.
מכיוון שאנחנו בני אדם שחיים בחברה טכנולוגית, אנחנו מכורים להרבה דברים. חשמל, מים, טלפון, גז, רשת סלולר, טלויזיה, אינטרנט, גוגל, ג'ימייל, טכנאי מקררים, אינסטלציה, השליח של הפיצה. חסרונו של כל אחד מהם משבש לנו את החיים באופן יסודי. אין דרך לחיות בלי ההתמכרויות האלה, מלבד לעבור לגור בחווה, בלי חשמל, לשאוב מים מהבאר ולחיות על ירקות שאתם מגדלים בעצמכם בגינה והביצים שהתרנגולת מטילה בכל בוקר. בהצלחה עם זה. אני אמשיך להסתכן בנפילות ג'ימייל מדי פעם. אם כי בכל זאת כדאי מאוד ללמוד להשתמש בשירותי מייל אלטרנטיביים, וגם להחזיק בבית כמה נרות וגפרורים.