הגאדג'טים של אולפני הבחירות
מסכי מגע, אולפנים וירטואליים והולוגרמות - ליל הבחירות הוא ההזדמנות של כל ערוצי החדשות להשוויץ בצעצועים המגניבים שלהם
יום הבחירות הוא תמיד, בארץ ובעולם, היום שבו ערוצי הטלויזיה השונים משוויצים בצעצועים החדשים והנוצצים שלהם. התוצאות, אחרי הכל, יהיו זהות, ולא משנה באיזה ערוץ תצפו - ולכן ערוצי החדשות מנסים לשבות את לב הקהל עם חידושים טכנולוגיים. חלק מהחידושים האלה הם גימיקים חסרי כל שימוש מעשי, שינוחו במרתפי הערוצים עד הבחירות הבאות; אחרים עשויים לבשר על התפתחות אמיתית, שבהמשך תצא מאולפני החדשות ותגיע גם אלינו הביתה.
אולפן וירטואלי ותרשים תלת ממדי
לפני כמה שנים, הטרנד היה אולפנים וירטואליים: המנחה הסתובב בין מסכים ירוקים באולפן, ואילו אנחנו בבית ראינו אותו עולה ויורד בין חדרים ומעליות ובתוך גרפים ענקיים. זאת תצוגת תכלית טכנולוגית שאולי נראית מגניב, אבל קשה למצוא לה שימוש מעשי. גרף תלת-מימדי בגובה של יונית לוי לא מראה תוצאות ברורות יותר או נכונות יותר מגרף דו-מימדי מצויר על נייר; השליטה בתצוגה נעשית מרחוק, בחדר הבקרה, מה שמחייב תיאום מסובך עם המנחה, והציוד הנדרש לכך יקר ומגושם. בפועל, אפילו בליל הבחירות עצמו הערוצים השונים בקושי השתמשו בנפלאות האולפן הוירטואלי.
סוג של אולפן וירטואלי צנוע יותר הוא התרשים התלת-מימדי, כפי שמודגם בקטע הבא. תמונות המועמדים, בית הנבחרים והרכבו, בתלת-מימד, מתואמות בזמן אמיתי עם תנועת המצלמה באולפן, כך שנראה כאילו הן מרחפות בחלל האולפן - והצלם מקפיד לזוז מצד לצד כל הזמן, כדי שנוכל להתרשם מהחדשנות. למעשה השיטה הזאת לא נותנת יותר מידע מתרשים דו-מימדי רגיל.
ההולוגרמה של CNN
CNN הלכו רחוק עוד יותר עם ההדמיה התלת-מימדית שלהם עם "ההולוגרמה" המפורסמת, בה נעשה שימוש בפעם הראשונה בליל הבחירות בארה"ב, בנובמבר 2008: הכתבת בשיקגו עמדה באוהל מיוחד שהוקם לצורך העניין, מוקפת במצלמות, ודמותה הועברה בזמן אמיתי אל האולפן בניו יורק, והותאמה לתנועת המצלמה, מה שיצר את האשליה כאילו היא ממש עומדת באולפן.
גם הפעם מדובר בטכנולוגיה מגניבה להפליא, אבל לא שימושית: אין שום סיבה לצלם את הכתבת מכל הצדדים בו זמנית באופן כל כך מסובך, בוודאי שלא כשצלם אחד עם מצלמה אחת היה עושה עבודה טובה באותה מידה. ובכל זאת, זה מה שכולם דיברו עליו אחרי הבחירות. כלומר, כשהם לא דיברו על אובמה.
מסך מגע בגודל 103 אינץ'
טכנולוגיה אחת שאינה גימיק היא האופנה האחרונה באולפני החדשות - מסכי מגע. מסכים כאלה קיימים כבר זמן רב, ובשנים האחרונות התחילו לצבור פופולריות אדירה בציבור, אם כי בקרב הציבור מדובר במסכים קטנים, כמו זה של האייפון וכל חיקוייו. בהדרגה, המסכים הולכים וחודרים גם לתחום המחשבים הגדולים יותר, וחברות כמו מיקרוסופט מתגאות במסכי ענק כדוגמת ה-Surface. לא יהיה מסוכן מדי להמר שבתוך כמה שנים מסכי מגע יהפכו לנורמה ויחליפו את העכבר הישן והטוב.
בינתיים, משדרי הבחירות למיניהם עושים עבודה טובה בהיותם תצוגת תכלית לדברים שאפשר לעשות עם מסך מגע ענק. ערוץ 10 התהדר לרגל הבחירות במסך מגע של 103 אינץ', וכאן, מיקי חיימוביץ' מדגימה מעט מהשימושים האפשריים שלו.
[המשך מסך מגע - דפדוף]
אם בעבר המנחה היה תלוי בחסדו של הבמאי או איש טכני כלשהו שיושב מאחורי הקלעים, וצריך לתאם את הגרפיקה עם דבריו, מסך המגע מעביר את השליטה אל המגיש, ומפחית - בשאיפה - את רגעי ה"רק רגע... אם הבמאי יסכים לתת לנו את התמונות...". הדוגמה של מיקי, בה חלקים מהמסך משמשים ככפתורים, היא רק חלק קטן מהיכולות שמסך כזה יכול לאפשר. הסרטון הזה מתוך CNN - גם הוא מיום הבחירות, כמובן - מדגים את הקלות והנוחות שבה מסך מולטי-טאץ' מאפשר למגישה לדפדף בין תמונות ולהגדיל או להקטין אותן כרצונה.
היכולות של מסך המגע לא מסתיימות כאן: הוא יכול לאפשר למגישים "לצייר" על המסך בעזרת האצבע, לעשות "זום-אין" ממפת המדינה אל תוך אזורים מסוימים בעלי עניין, ובכלל - לעשות סדר בנתונים באופן ישיר ופשוט הרבה יותר מבכל צורת ממשק אחרת. קל לראות איך שימוש במסך כזה יהיה שימושי לא רק למגישי חדשות ביום הבחירות, אלא גם לגולש הממוצע בסתם ימים של חול.