-- . .-. .-.-

בשנות השלושים של המאה התשע-עשרה, צייר אמריקני בשם סמואל פינלי בריס מורס החל לפתח את הטלגרף החשמלי, התקן שמסוגל להעביר אותות למרחקים גדולים. כמו רוב ההמצאות הגדולות, גם במקרה זה כבר היו קיימות גרסאות ראשוניות ופשוטות יותר במקומות שונים בעולם, אך הדגם של מורס היה משוכלל יותר ובעיקר הצליח להתמודד יפה עם חוטי חשמל באיכות מפוקפקת, שהיו בוודאי הסטנדרט באותה תקופה.

איך קוד נולד

במקביל לפיתוח החומרה, מורס ושותפו אלפרד וייל עמלו גם על פיתוח שיטה לקידוד של מסרים לצורך העברתם בטלגרף, משימה לא פשוטה בהתחשב ביכולות המוגבלות של המדיום. איך אפשר, בעזרת הפעלה וניתוק של זרם חשמלי בלבד, להעביר מסרים מורכבים כמו "מה פעל אל" (דברים כ"ג כ"ג, המסר הראשון שנשלח אי פעם בטלגרף החשמלי)? כיום, כל אדם היה חושב באופן אוטומטי על הקוד הבינארי, אבל באותה תקופה כמעט אף אחד לא הכיר אותו, ולא היה שום מחשב שיוכל לפענח אותו. הפתרון של מורס ווייל היה חכם ויעיל: הם הגדירו שני סימני "הדלקה" שנבדלים זה מזה באורכם ("קצר" ו"ארוך" או "נקודה" ו"קו") ויצרו אלף-בית שהורכב משני סימנים אלה – הלא הוא קוד מורס המפורסם. הקוד כלל גם שני סימני "כיבוי" – הפסקה קצרה ששימשה להפרדה בין הנקודות והקווים הבודדים, והפסקה ארוכה להפרדה בין מילים או קבוצות סימנים אחרות. כיוון שהשיטה אינה מצפינה את המסר אלא רק מתרגמת אותו לתבנית מוסכמת, יש לקרוא לה "קוד" ולא "צופן".

צירופי הקוים והנקודות שנקבעו עבור כל אות לא היו שרירותיים. בדומה לנעשה באלגוריתמים מסוימים של כיווץ נתונים, מתן קודים קצרים יותר לאותיות נפוצות חסך הרבה עבודה למפעילים. לדוגמה, שתי האותיות הנפוצות ביותר בטקסטים באנגלית – e ו-t – קיבלו את הקודים הקצרים ביותר (נקודה וקו, בהתאמה). אותיות נדירות, כגון j או z, הסתפקו בקודים ארוכים של ארבעה סימנים. ספרות קיבלו קודים בני חמישה סימנים, וכמובן שהקוד הותאם ברבות הימים גם לשפות אחרות, כגון עברית.

מפעילים מיומנים מסוגלים לשדר מידע בקצב של כשלושים מילים לדקה ויותר, ולפענח מידע משודר במהירות גדולה אף יותר, אך נדרש זמן רב כדי ללמוד את כל הסימנים בעל פה ולתרגל אותם. בין השאר, הומצאו "עזרי זיכרון" שונים ומשונים. כך למשל הסימפוניה החמישית המפורסמת של בטהובן, המתחילה ב"דה-דה-דה-דאמממם" הדרמטי. המספר 5 בסימון הלטיני הוא V, ואכן, האות V בקוד מורס היא שלוש נקודות וקו – בדיוק כמו הפתיח.

שימושים לא שגרתיים

קוד מורס היה כה פשוט ויעיל, שהוא הפך לאמצעי התקשורת העיקרי למשך שנים רבות בטלגרף ובמכשירי קשר מבוססי רדיו לטווח רחוק, וגם כעבור למעלה ממאה שנים הוא המשיך להוות חלק מתוכנית ההסמכה של כל מפעיל מכשירי קשר בצבא ובאזרחות. למעשה, רק בשנת 1999 הפסיק קוד המורס להיות אחד מהתקנים הבינלאומיים המוכרים לתקשורת ימית. אך השימושים שלו לא הוגבלו לתקשורת שגרתית.

ראשית, קוד המורס התגלה כאמצעי תקשורת מצוין עבור אנשים עם מוגבלויות. משותקים, פצועים קשה ושאר מוגבלי תנועה מסוגלים לרוב להפיק תנועות כלשהן שיהיו מקבילות לנקודות ולקווים, בין אם בנגיעת אצבע, נשיפה לתוך קשית מיוחדת או אפילו מצמוץ. בהקשר זה, מקרה מפורסם במיוחד הוא זה של שבוי המלחמה ג'רמיה דנטון, אמריקני שמטוסו הופל במהלך מלחמת ויאטנם. הוא הוצג בפני המצלמות במסגרת שידור תעמולה מיוחד, וניצל את ההזדמנות החד-פעמית כדי למצמץ בקוד מורס, תוך כדי ראיון, את המילה "עינוי" כדי לחשוף לעולם את תנאי השבי (אפשר למצוא את הוידאו באתר הזה).

דנטון שידר את האותות שלו, למעשה, בגלוי. אחרים, בגלל הצורך בחשאיות, הסוו ועדיין מסווים את האותות עצמם בדרכים מתוחכמות. בתקופות מלחמה, הצנזורה הצבאית במדינות מסוימות גזרה ממכתבים אישיים של חיילים כל ציור ורישום, מחשש שהם ישמשו להעברה של מידע חסוי. התמונה הבאה מדגימה דרך אחת לעשות זאת: מניחים שני דפים, או סרגלים, במקביל על דף נייר עם רווח צר ביניהם, ורושמים ברווח את אותות המורס (חלק א' בתמונה, מורס עברי מימין לשמאל). לאחר מכן מסלקים אותם לצד ויוצרים ציור תמים למראה שמשלב בתוכו את הסימנים (ב'). הנמען, שיודע כמובן במה מדובר, יכול לחפש את המסר על סמך סימנים מוסכמים מראש או כאלה שיופיעו במלל המכתב, למשל "תסתכל בין העיניים". הוא יניח בעצמו דפים על הקו שבין עיני האנשים בציור, והמסר יתגלה בפניו (ג').

הסוואה מתוחכמת יותר תנצל את העובדה שאין הכרח להשתמש בקווים ונקודות דווקא – אפשר, למשל, להשתמש במספרים זוגיים ואי זוגיים. כל רשימת קניות (2 גבינה, 1 לחם...) או תיאור מפורט של "ידיים" במשחק קלפים תמים יכולים להוות מצע מצוין למסרים סמויים.

אם יס לך סמס

העובדה שאפשר להטמין מסרי מורס כמעט בכל מקום עודדה אנשים לחפש מסרים גם במקומות בהם הם כלל לא קיימים. מקרה ידוע הוא השיר "Strawberry Fields Forever" של החיפושיות: שמועה עקשנית וחסרת בסיס טוענת שאפשר לשמוע בתחילת השיר תקתוקי מורס של האותיות JL, כלומר ג'ון לנון. אחרים הטמינו מסרים אמיתיים ומכוונים במוזיקה שלהם: מייק אולדפילד, ביצירתו "Amarok", אותת לרגע קצרצר ביטוי גס שמכוון אל "RB" – ריצ'רד ברנסון, מייסד וירג'ין רקורדס. להקת ELO נהגה לשלב בשיריה מסרים סמויים, קטעים שמושמעים לאחור וגם מורס: בשירים Ocean Breakup ו-Secret Messages נשמעים בבירור, שוב ושוב, צפצופים שמייצגים את האותיות E.L.O.

ככל שהקוד מאבד מהרלוונטיות שלו בעולם האמיתי, כך הוא נעלם לאיטו גם מהתרבות הפופולרית ומהתודעה הציבורית. כבר כיום יש המון אנשים שאינם מודעים לו כלל – ולא מדובר רק על טיפוסים כמו הבנות ב"היפה והחנון". נראה שקוד המורס השאיר לנו רק שתי ירושות קטנות: האחת היא הצופן הידוע SOS למצבי חירום. ככל הנראה, לא מדובר בראשי תיבות כלשהם אלא פשוט בקוד שקל לזכור גם במצבי לחץ (שלוש נקודות, שלושה קווים, שלוש נקודות), ושקל לזהות בשמיעה גם בתנאי תקשורת קשים. הירושה השניה היא הצפצוף בדגמי נוקיה מסוימים שמודיע על קבלת SMS: טו-טו-טו, טווו-טווו, טו-טו-טו. בקוד מורס, אלו הן האותיות S.M.S. במורס העברי, אגב, אותם הצלילים הופכים לש.מ.ש, ומכאן הביטוי שהיה נפוץ בזמנו בין יודעי-דבר לשמע הצלילים הללו, "יש לך שמש". האם ייתכן שהשיר הידוע של גלי עטרי טומן בחובו מסרים סמויים שהקדימו את זמנם? שלעולם לא נדע.

כותרת הכתבה, אגב, היא המילה "מורס" בקוד מורס העברי.