קופסת השאלות ההודית

הכפריים עולים אליו לרגל כדי לשאול שאלות - לעיתים כדי להרחיב את אופקיהם, ולפעמים על מנת לקבל אינפורמציה שתשמש אותם כאן ועכשיו; הם שואלים על היסטוריה, מבקשים תוצאות משחקי ספורט, מחירי מוצרים בערים הגדולות, ותחזיות מזג אוויר.

לא מדובר בכהן דת, אלא במכשיר בשם Question Box. "קופסת השאלות" אינה אלא אינטרקום פשוט המוצב בשני כפרים בהודו - פולפור (Poolpur), ואת'ידה (Ethida) - שאין בהם חיבור לחשמל ובטח שלא חיבור לאינטרנט. הקופסה מוצבת בנקודה מרכזית בכפר, ומחברת את השואלים למרכזיה מרוחקת, בה יושבת מוקדנית המתורגלת בשימוש במחשב ושולטת באנגלית ובשפה המקומית. עם הלחיצה על הכפתור, מקושר המשתמש עם המרכזיה, ויכול לשאול אותה כל שאלה שיחפוץ בה. זו תחפש עבורו את המידע באינטרנט ותמסור לו את התשובה בתוך מספר דקות.

כמעט רבע מהשאילתות שמופנות על ידי הכפריים ל-Question Box, עוסקות בטלפונים סלולרים – מחירי מכשירים, תעריפים, וקודים להורדת רינגטונים ב-SMS. רבים מתושבי הכפרים בהודו אמנם אנלפביתים, אך חלק גדול מהם מחזיק בטלפונים ניידים ובכל חודש חל גידול של כשמונה מיליון מנויים בחברות הסלולריות במדינה.

עוקפת את בעיית האנלפבתיות

קופסת השאלות היא מעין אוראקל מודרני, אבל כזה שנותן מענה מהיר וברור. במדינה שבה חצי מהאוכלוסיה חסרת השכלה ו-25% מהילדים אינם לומדים בבית הספר, פרויקטים כמו OLPC (מחשב נייד לכל ילד) אינם רלוונטים, שכן למשתמשים אין נגישות למידע ברגע שאינם מסוגלים לקרוא את הפלט של המחשב.

"פרויקט קופסת השאלות עבר מזמן את הפיילוט הראשוני", מספרת לנענע 10 רוז שומאן, מייסדת ארגון Open Mind שאחראי על הפרויקט ופועל ללא כוונות רווח. "כעת אנו מתקדמים לעבר השלב השני, שסביר להניח שיכלול התרחבות לאזורים נוספים". גאה ככל שתהיה בפרויקט, שומאן התעלמה מתהיותנו בדבר מספר המשתמשים בקופסה בפועל או משאלות בדבר עלויות התפעול.

שומאן מחזיקה בתואר שני בפיתוח בינלאומי מאוניברסיטת בראון שברוד איילנד, והחלה בפעילויות ללא מטרות רווח עוד בשנת 1998, כשהיתה בת 19. היא חיה ועבדה בהודו, הונדורס, וצ'כיה, ועבדה באוגנדה בשליחות האו"ם. לשומאן ברור שלא תוכל לצמצם את מספר האנלפביתים בהודו, ולכן היא מעדיפה להתמקד במתן פתרונות לבעיות מיידיות. למשל, היא מעוניינת להרחיב לא רק את תפוצתן של קופסאות השאלה, אלא גם את נגישותן, ולאפשר להתקשר אליהן באמצעות הטלפון הסלולרי.

תלות בקופסה

עם זאת, בעוד פרויקט ה-OLPC של ניקולאס נגרפונטה מנסה לפרוץ את המחסום הכלכלי ולאפשר לאוכלוסיות החלשות לחוות, ללמוד, ולהשתמש בטכנולוגיה, הרי ש"קופסת השאלות" אינה פורצת דרך ונמנעת מכל עימות עם הטכנולוגיה.

הפרויקט אמנם עשוי לשפר במעט את איכות החיים של תושבי הכפרים (גם אם לא יתרום להשכלתם), אך באותה מידה עלול לפתח תלות שלהם בקופסה. אם התושבים מתרגלים שיש מכונה שעונה להם על כל שאלה, אין להם תמריץ לשלוח את ילדיהם לבתי הספר, כדי שירכשו השכלה ויוכלו להגיע למידע בעצמם, ללא תיווך. ואולי תושבי הכפרים הקטנים אינם הבעיה הגדולה ביותר של הודו: במדינה 42 מיליון משתמשים פעילים באינטרנט - נתון מרשים בגודלו, אבל מדאיג כשמתחשבים בכך שאוכלוסיית הודו מונה מעל למיליארד תושבים, ושמספר המשתמשים באינטרנט מהווה למעשה פחות מ-4% ממספר התושבים.