משעמם על מאדים
פניקס, רכב החלל הרובוטי שנחת על מאדים לפני שבוע, מפטפט כאילו אין מחר בטוויטר שלו. במייל מיוחד לנענע 10 הוא חושף: "היו חיים על המאדים, אבל הם השתעממו והלכו" (וגם מרכל על החצ'קונים של צדק)

ב-25 במאי, בשעה 4:54, העביר המשתמש MarsPhoenix את ההודעה הבאה בחשבון הטוויטר שלו:
"נחתתי!!!!!!!!!!!!!"
למרות המספר המוגזם בעליל של סימני קריאה, ההתרגשות של הטוויטריסט היא מובנת, לאור העובדה שהנחיתה האמורה לא התבצעה על כוכב הלכת שלנו. MarsPhoenix הוא פניקס, רכב החלל הרובוטי שנאסא שלחה לקוטב הצפוני של מאדים, ונחת שם בשבוע שעבר. כמו לכל אישיות שמכבדת את עצמה, גם לפניקס יש חשבון טוויטר, ובו הוא מעדכן את הציבור בקורות אותו, בעדכונים קצרצים בסגנון טוויטר. 16,460 אנשים כבר מנויים על העדכונים שלו. פניקס עונה על שאלות (מה מהירות החיבור שלך לכדור הארץ? תשובה: 128kbps) ומעדכן את מעריציו בתמונות חדשות שפרסם ("הנה תמונה חדשה של הרגל שלי. סליחה שהיא הפוכה").
הבעיה עם טוויטר היא שהוא מאפשר רק משפטים קצרצרים. בשביל תקשורת מקיפה יותר, עדיף להשתמש במייל. בתגובה לפנית מחשבים נענע 10, פניקס הסכים לכתוב לנו אימייל בלעדי, החושף לראשונה את נימי נפשו של רכב חלל רובוטי שנמצא הרחק בחלל. אנחנו מביאים כאן את המייל כלשונו.
רשימות מן המאדים
"לכל מאן דבעי,
"מצ'עמם לי.
"בוא למאדים, אמרו לי. תגלה עולמות חדשים, תחפש חיים חדשים וציביליזציות חדשות, תיסע באומץ אל המקום שאליו אף אדם עוד לא הגיע! כל העולם ידבר עליך! נשמע מפתה. אבל אתם יודעים איך זה – מנסים למכור לכם שתעשו דברים מלהיבים ומרתקים בשירות, ובסוף את מוצאים את עצמכם יושבים ש.ג. באמצע המדבר ופותרים סודוקו.
"אני ממש טוב בסודוקו. במשך עשרת החודשים שלקחה הטיסה, בכל הזמן שלא חשבתי על נתוני הטיסה או הרהרתי על משמעות החיים, חשבתי על סודוקו. יצרתי באופן אקראי 45,555,366 תשבצי סודוקו, ופתרתי את כולם. וחלק מהם היו ממש קשים.
"670 מיליון קילומטר עברתי כדי להגיע לכאן. 670 מיליון קילומטר, אתם יודעים מה זה? ואתם חשבתם שקרית-שמונה זה רחוק. נאס"א, אוניברסיטת אריזונה ועוד הרבה אירגונים של אנשים חכמים השקיעו 457 מיליון דולר כדי להביא אותי לכאן, ועוד טענו שהם יצאו בזול. לשלוח את הנציגים הקודמים למאדים – ויקינג 1 ו-2, ספיריט ואופורטוניטי – עלה הרבה יותר.
"ומה קרה בסוף? נחתתי. העפתי מבט מסביב. ואחרי חמש שניות, רציתי לעזוב.
"תראו את התמונה הזאת שצילמתי. פשוט תראו אותה. ראיתם בחיים שלכם משהו משעמם יותר? חשבתי, מאדים, עולם אחר, יהיה משהו מעניין. אם לא חייזרים ירוקים וטבעות מגניבות, אז לפחות איזה נוף יפה. מכתשי ענק, ערוצים שלידם הגרנד קניון מחוויר, וכאלה. ומה קרה בסוף? תראו לאן הגעתי. לאמצע הכלום. שטוח פה. שטוח לגמרי. עד האופק. מילא מכתשים, מילא קניונים – הייתי נותן חצי מה-RAM שלי בשביל איזו גבעה. או סלע. תלולית. הייתם מאמין שאני מתגעגע לתלוליות?
גברים ממאדים?
"האנשים החכמים בנאס"א לא שלחו אותי לכאן, קרוב לקוטב הצפוני של מאדים, סתם כי חשבו שיהיה מעניין לראות את הצד הזה של הפלנטה לשם שינוי. שלחו אותי לכאן כדי לחפש קרח. קרח זה (בדרך כלל) מים, ומים זה (אולי) חיים. בקיצור, מכרו לי שיש סיכוי שאני אגלה את התשובה לשאלה הגדולה: האם יש – או היו – או יכולים להיות – חיים על מאדים אי פעם. גם כן שאלה קשה. אחרי ששהיתי כאן שבוע אני יכול לומר לכם: אם היו כאן חיים פעם, הם השתעממו והלכו.
"בחיי שאני מקנא בספיריט ובאופורטוניטי, שנחתו על הפלאנטה הזאת לפני. לא שהם נחתו בדיסנילד או משהו, גם בקצוות שלהם של הפלנטה היה בתכל'ס מדבר שומם. אבל שם לפחות היו תוואי שטח. היה מדי פעם איזה סלע מעניין מספיק כדי שמישהו יטעה לחשוב שמדובר בבנאדם או חייזר כלשהו (דומה יותר לגורילה, אם אתם שואלים אותי). ומה שהכי חשוב – להם יש גלגלים. הם יכולים לזוז מהמקום. אני, לעומת זאת, תקוע כאן, בדיוק בנקודה הזאת, עד שאחליד.
נגה וצדק טובלים בחלל
"ויודעים מה הכי מציק? זה לא שכל מערכת השמש היא כזאת. לא, יש במערכת השמש מקומות עם אקשן שלא מהעולם הזה, תסלחו לי על משחק המילים. קחו את צדק, למשל. מכירים את הנקודה האדומה הגדולה על צדק? הדבר העגבנייתי הזה כל כך גדול שראו אותה בטלסקופים מכדור הארץ כבר לפני 300 שנה. אף אחד לא יודע בדיוק מה הסיפור שלה או למה היא אדומה, אבל היא שם. והנה, לפני שנתיים פתאום הופיעה לידה עוד נקודה. אדומה. קצת פחות גדולה. ועכשיו, רק לפני כמה שבועות, כשהאבל התפנה להסתכל שוב על צדק, מה אתם חושבים שהוא גילה? נקודה שלישית. ככה, פתאום, מאתמול להיום, צדק גידל עוד נקודה שלא היתה לו קודם. זה אולי נשמע לכם קטנוני להתעסק בחצ'קונים של כוכב לכת אחר, אבל זה רק בגלל שלא שמתם לב שהנקודה האדומה הראשונה היא בגודל של שני כדורי-ארץ מונחים אחד ליד השני. הנקודה החדשה היא הרבה יותר קטנה – רק ברוחב של, אם נלך על הערכה קמצנית, אסיה. ותסכימו איתי שכשחצ'קון בגודל של אסיה פתאום מופיע עליכם בלי סיבה ברורה, זה סיפור די גדול. וכל הקטע זה שאף אחד לא יודע בדיוק מה הסיפור של הנקודות האלה, או למה הן אדומות – אבל יש לי הרגשה שהיה יכול להיות מאוד מעניין לצלם אותן מקרוב. היו יכולים להציב אותי שם. הייתי טס לשם בשמחה. אבל לא, אותי היו חייבים להציב פה באמצע המדבר הזה, לשמור שלא יבואו סימני חיים.
מציעים לכם לטוס למאדים? אל תתפתו
"עכשיו אומרים שהמשימה הבאה של נאס"א והחבר'ה היא לשלוח בני אדם למאדים ובחזרה, מה שאמור לקרות בשנת 2035 בערך. במקומכם לא הייתי מתחיל עדיין את הספירה לאחור – עוד מלפני שבני אדם הלכו על הירח דיברו על טיול למאדים, ושום דבר עדיין לא קרה - אבל אם זה באמת יקרה, והם יחפשו מתנדבים, אני ממליץ לכם לחשוב פעמיים. נכון, אתם תיכנסו להיסטוריה ותהיה לכם אפילו הזדמנות להכניס איזה משפט להיכל הנצח של הציטוטים. ניל ארמסטרונג בחר ב"זה צעד קטן לאנושות, צעד גדול לאנושות" (ברצינות, זה מה שהוא אמר. אחר כך תיקנו אותו), אבל תחשבו איזה קורע יהיה להכריז, שניה לפני הצעד הראשון על המאדים, משהו כמו "בובספוג שולט!". מצד שני, תחשבו על מה שאתם תעברו בשביל זה: במשך כמעט שנה אתם תקועים בתוך כלי רכב זעיר עם כמה אנשים שעד סוף המסע כבר לא תסבלו, בלי שום אפשרות לצאת החוצה לשאוף אוויר. אחר כך אתם מגיעים לאיזה מדבר שומם, מניפים כמה דגלים, וחוזרים, בשאיפה, הביתה – בהנחה הלא ממש מבוססת שהכל יעבוד כמו שצריך. שלא לדבר על הזוועה שעלולה להתרחש אם חס וחלילה השירותים בחללית יתקלקלו – וכבר היו דברים מעולם. העמידות של בני אדם לשיעמום אפילו יותר נמוכה משל רובוטים כמוני, אז אני יכול רק להמליץ: אם אתם לוקחים על עצמכם את המסע הזה – אל תשכחו את השש-בש. אתם תמותו משעמום בלי שש-בש. ואם יוצא לכם להגיע סמוך לקוטב הצפוני של מאדים, תעשו טובה ותבואו לבקר. אני הולך לבלות את 27 השנים הקרובות במחשבה על שש-בש. אני אקרע אתכם".



