אתם הפראיירים של אפל

יש שאומרים שהתפוח הנגוס, הלוגו המפורסם של חברת Apple, מייצג את פרי הדעת של אדם וחווה. אחרים טוענים שהוא מייצג את התפוח האגדי שנפל על ראשו של אייזק ניוטון. חלק אחר מאמין שהתפוח הוא הקדשה רומנטית לחייו - ובעיקר מותו - של אחד מאבות המחשב, אלן טיורינג. מבחינתי, כל מה שהתפוח הנגוס מייצג כיום הוא אליטיסטיות מעצבנת ובלתי מוצדקת.

מספרים לי שבישראל, המדינה היחידה שאהבתה למכשירים סלולריים יכולה להתחרות בזו של יפן, רק המילה "אייפון" עושה לאנשים צפוף במכנסיים. כך שאולי עם מגפת האייפודים וליין ה-Macbooks החדש, הישראלים יתחילו לחשוב אחרת, ואפל יצליחו לתקוע דגל באזור שעד היום נשלט על ידי המחשב האישי ומוצרי מיקרוסופט.

כל אייפוד צריך בסוף למות

בתור חנון לתפארת עם ספריית mp3 נרחבת וערמת מינידיסקים בארון, כשהאייפוד הראשון הגיע, בשנת 2001, ידעתי שלא אוכל לחיות עוד יום אחד בלעדיו. ציוויתי על קרוב משפחה שביקר באמריקה לקנות לי אייפוד שמנמן בנפח של חמישה ג'יגה ב-500 דולר. בזמנו האייפוד תאם רק למחשבי מקינטוש, כך שהייתי צריך לשלם עוד 50 דולר עבור תוכנה שתאפשר לו לעבוד עם חלונות. בלועזית מנומסת אומרים שזה המחיר ש-Early Adopters משלמים. בעברית מדויקת קוראים לנו פראיירים.

החגיגה נמשכה חמישה חודשים ואז האייפוד הלך לעולמו. התוכנה שבה השתמשתי הפיגה את תוקף האחריות. האשמתי את עצמי: הייתי צריך לטפל בו טוב יותר, הייתי צריך לקנות לו נרתיק, הייתי צריך לנתק את האוזניות בעדינות. כשהדמעות התייבשו שכנעתי עוד קרוב משפחה תמים להביא אייפוד חדש. הפעם 10 ג'יגה ב-300 דולר וקו מתאר שמנמן פחות. טיפלתי בו כמו תינוק. קניתי נרתיק יקר יותר מהבגדים שאני לובש ולחשתי לו דברי חיבה בכל פעם שהשחלתי פנימה את האוזניות. הוא החזיק מעמד שנה ואז זמן הסוללה (שעלות החלפתה שווה כמעט למכשיר חדש) התחיל להתקצר. בפעם השנייה כבר לא האשמתי את עצמי.

התאריך לא מודפס על האייפוד כפי שהוא מודפס על קרטון חלב, אבל לכל מכשיר של אפל יש תוקף, ושלי פג. את השלישי קניתי כי הייתי מכור. הדרך היחידה לשמור על אייפוד בחיים היא לא להשתמש בו, אז שמתי אותו במגירה ושם הוא נשאר עד היום – אבל אז שאר העולם התמכר ושמתי לב שלכולם משתלשלים חוטים לבנים מהאוזניים. לחברים שלי יש אייפוד. לאמא שלי יש אייפוד. לחתול שלי יש אייפוד נאנו שגם עושה ווידיאו.

במיטה עם סטיב ג'ובס

זה לא שאני לא מבין את ההתלהבות. אם יש חברה שיודעת לגרום לאלקטרוניקה להראות כמו מכשירים סקסיים היא אפל, והאייפון הוא התגלמות הפילוסופיה שלהם. המכשיר לא רק יותר מתוחכם ונוח לשימוש מהתחרות, הוא גם נראה כל כך טוב שאפשר ללקק אותו (למען האמת, אם תרצו תוכלו לחייג עם הלשון). הבעיה היא שלא כולם מבינים את הסכנות כשהם נכנסים למיטה עם סטיב ג'ובס.

פעם היינו צוחקים על אפל בפרהסיה. היום כל מה שאנחנו יודעים על החברה למדנו ממסעות פרסום אולטרה מגניבים שמשתלבים בקלות בלוח השידורים של MTV. הפרסומות אומרות שאפל זה ג'ובס, אינדי-רוק, וגיק-שיק, ומיקרוסופט זה ביל גייטס, פולקה, וגיק-גיק. כך שאולי אני לא צריך להתפלא שכשאני מוציא את הלפטופ בכיתה והלוגו של 'חלונות' עולה על המסך, שאר התלמידים מסתכלים עלי כאילו הזמנתי אותם למשחק של מבוכים ודרקונים.

קל לצחוק על גייטס ו-ויסטה, אבל אם אתם חושבים שאפל לא ידפקו אתכם בכל הזדמנות רק בגלל שהם מוכרים את עצמם בתור החברה היותר מגניבה ואמינה - אתם טועים. ביום השקת האייפון, מספר המעריצים הפנאטים של אפל שהיו מוכנים לשלם 600 דולר עבור המכשיר היה כה רב, שהם חיכו בתור ארוך ברחוב. כעבור חודש בלבד, אפל גרמו לכל אחד מהלקוחות הנאמנים האלה להרגיש כמו אידיוט כאשר הורידו את המחיר ב-200 דולר. עם דור האייפונים הבא מסביב לפינה ושעון ביולוגי מתקתק בכל מכשיר, שאר הקונים ירגישו דומה בקרוב. הרי אפל לא היו משיקים את המוצרים האלה מחדש בכזאת תדירות אם לא ידעו באופן עובדתי שיש לנו סיבה לקנות אותם שוב.

תמונה גדולה אייפוד

סטיב ג'ובס מכתיב את החוקים

בדומה למכשיר ה-PSP של סוני, גם באייפון טמון פוטנציאל שאפל לא מנצלים. וכמו שסוני מבזבזים משאבים יקרים בניסיון חסר תקווה לעצור את המשתמשים עם הידע שיכול לחלץ את הפוטנציאל הזה (רק מכיוון שהם חישבו שהעניין יפחית את הרווחים הפוטנציאליים), כך גם אפל קושרים את ידי לקוחותיהם. זהו שורש בעיית האייפון וחברת אפל בכלליות: ג'ובס מגן על מותגו כמו לביאה על גוריה. כל מוצר שעונד את התפוח או קשור אליו בצורה כלשהי עובר תחת אפו, ואם הוא סותר את חיזיון החברה שערי הממלכה הלבנה ייטרקו בפניו.

אז כן, כל טכנופיל רוצה אייפון בארסנל הגאדג'טים שלו, אבל אז הוא מוכרח לשחק לפי החוקים של ג'ובס. חוקים שלפיהם יצטרך לקנות את המכשיר מספק שחתום על חוזה, שילחצו עליו להתקין iTunes, שיכריחו אותו להשתמש רק בתוכנות שקיבלו גושפנקה (למרות שקיימות תוכנות חינמיות ומוצלחות בהרבה), שיאלצו אותו לקנות מכשיר חדש כל שנתיים במקרה הטוב - וכל זאת בתנאי שאותו ספק מכסה את אזור מגוריו (סיפור הרבה יותר מסובך בארה"ב מאשר בישראל). אם ינסה לעקוף את הבעיה בעצמו, כולל מה שכרוך בגיור האייפון, ויקרה משהו למכשיר - עזרה מאפל הוא לא יקבל.

ישראל אימצה את המצאת הסלולרי בכזאת נלהבות כיוון שבישראל כולם חיים תחת ענן של מצבי חירום, ובמצב חירום אין מכשיר יותר שימושי. בשבילנו, הנייד הוא לא רק עוד צעצוע - הוא גם שקט נפשי והרגשת ביטחון מנחמת. עכשיו תחשבו על המוצרים המתכלים של סטיב ג'ובס ואפל. איך אנשים מוכנים לסמוך עליהם עם כזאת אחריות, אני לא יודע.