העתיד מבעד למסכה

הרעיון של "מציאות מוגברת" – שילוב של מידע ממוחשב לתוך הקלט החושי הרגיל – הוא פשוט מדהים. משקפי-מסך שקופים, בשילוב עם מערכת תקשורת ועיבוד מידע מתקדמת, יוכלו לשפר את החיים שלנו בדרכים שלא יאומנו. דמיינו שבמקום למצמץ מול השמש בניסיון נואש לפענח את מספר האוטובוס המתקרב, המחשב יזהה ויסמן אותו עבורכם במסגרת אדומה וברורה. תארו לעצמכם משקפי מגן לעבודה שישרטטו עבורכם את מיקום הצינורות וקווי החשמל בתוך קירות הבית, כדי שתוכלו לקדוח חורים ולתלות תמונות בלי להחריב את התשתית. ומה דעתכם על תוכנה מיוחדת לפסח, שתזהה חמץ תוך שבריר שניה ותסתיר אותו מעיני המשתמש ירא-השמיים בעזרת ריבועי צנזורה שחורים או תמונות של רבנים וצדיקים? או על בחורה קנאית שמשתילה במחשב של החבר שלה תוכנה, שמעוותת ומכערת את כל הנשים שהוא מסתכל עליהן?

לשמחתנו או לצערנו, למרות פיתוחים מעניינים שנעשים פה ושם בכיוון, אנחנו עדיין רחוקים מאד ממימוש החזון הזה. זה לא הפריע לקבוצת Frog Design, חברה בינלאומית שלא ברור מה בדיוק היא עושה בת'כלס, להציג את הזווית שלהם על הנושא - קונספט של מסכה היי-טקית אופנתית, שיותר משהיא מסתירה את האדם מפני העולם, היא מסתירה את העולם האמיתי מהאדם. הבריחה החלקית הזו מהמציאות מושגת, על פי התכנון, באמצעות החלפה של גירויים חושיים חיצוניים מכל הסוגים בגירויים נעימים יותר. המחשב יחליף את גורדי השחקים המטונפים בתמונות של הרים מיוערים ואת ענני הזיהום בשמיים כחולים; רעש המכוניות יהפוך אולי לציוץ ציפורים, וצחנת הביוב וערמות האשפה תוחלף באוויר הרים צלול כיין – או אולי בניחוח היין עצמו, לפי בחירת המשתמש.

ערכות נושא למציאות

ברור שאם מוצר כזה יהפוך למציאות, השלב הבא יהיה מכירה של "ערכות נושא" לעולם האמיתי. ערכת "פנטסיה", למשל, תלביש את העוברים-ושבים בשריון אבירים וירטואלי, הבניינים יהפכו לארמונות וטירות, והמטוסים בשמיים יוחלפו בדרקונים יורקי אש. ערכת "דיאטה" תציג את כל האנשים סביבכם כרזים מכפי שהם באמת, תחליף כל עוגה מפתה בנחש ארסי או ערמה של עקרבים ותמיר את הריח מהמאפייה בארומה של תחנת דלק. האפשרויות התיאורטיות הן בלתי מוגבלות – אך כמה מהן הן ריאליות?

תחום הראייה הממוחשבת נמצא בחיתוליו. מחשב שיהיה מסוגל לזהות עוגה בזמן אמת, לבודד אותה מהרקע ולהחליף אותה בתמונה ריאליסטית אחרת הוא חלום רחוק. מצד שני, מחשבים יכולים לזהות בקלות משטחים בעלי צבע אחיד או בעלי ניגודים בולטים, כמו למשל ברקוד. לכן, אם המכשירים הראשונים בתחום יקרינו לעיניכם רק מידע שאין לו חשיבות מרחבית (למשל הדופק שלכם, התראות על מניות בבורסה או מסרונים שנקלטו בסלולרי), הרי שהדור השני יציג מידע רלוונטי לפי ברקודים שיוצבו בכל פינה. לדוגמה, אם תסתכלו על מוצר בסופר, המחשב יזהה את הברקוד ויראה לכם, לצד המוצר, את הערכים התזונתיים שלו, יתריע בפני מרכיבים שאתם אלרגיים אליהם ואולי אף יבצע השוואת מחירים אונליין עם חנויות סמוכות. שלטי החוצות הצעקניים יוחלפו בברקודים ענקיים, שיהפכו – בתיווך המחשב כמובן – לפרסומת וידאו שתיתפר בהתאמה אישית לכל צופה. מי שישלם מספיק יוכל לקנות תוכנית ללא פרסומות, בה יראה על השלטים האלה רק יצירות אומנות, נופים או פורנוגרפיה. במקום להסתפק במסך הפצפון של הסלולרי או הנגן, הגב של כיסאות האוטובוס ייצבע באופן כזה שתוכלו לראות עליו כל סרט שתרצו כאילו היה מסך טלוויזיה, או לנהל עליו שיחות וידאו, וכל זה בפרטיות גמורה: למרות האשליה של חיצוניות, כל הפעילות האמיתית תתרחש אך ורק בין המשקפיים החכמים לעין.

עולם ערום, חלק וחשוף

כדי להתקדם עוד יותר בשילוב בין המציאות לעולם הוירטואלי, לא יהיה מנוס משימוש ביכולות ראייה ממוחשבת מתקדמות, וכשאלה יופיעו, ייפתח השער לאפשרויות מדהימות באמת, גם שימושיות וגם בידוריות. כמה הייתם משלמים תמורת תוכנה שמזהה את הפרצוף של האקס/ית המעצבן כשהוא עובר ברחוב, מציירת עליו אוזני חמור, משחירה לו את השיניים וכאשר הוא מדבר, מעוותת את הקול שלו כמו בסרטים מצוירים? ומה בדבר מקלדת בלי שום סימנים, שהמשקפיים מציירים עליה עבורכם אותיות בכל שפה שתבחרו? אף נהג לא יוכל עוד להיתמם ולטעון שמשהו הסתיר לו את שלט ה"עצור", מכיוון שהשלט יוקרן לו ישירות לעיניים בלי קשר לתנאי הראות. המדפסות והדיו יעברו מן העולם, ויישאר רק ברקוד זעיר על כל דף שיגדיר איזה מסמך להציג עליו – וכמובן, גם מי מורשה לראות אותו: חסל סדר צילום מסמכים בחשאי.

ברגע שהמשקפיים, השתל העצבי או כל התקן אחר שישדר תמונה לעין יצליחו לספק אשליית מציאות טובה מספיק, זה יהיה הסוף של כל אמצעי התצוגה האחרים: מסכי טלוויזיה, מקרנים, קוראי ספרים דיגיטליים, מסכי קולנוע – וגם פוסטרים, ציורים ותמונות. בסיומו של התהליך הזה, הרגע הנורא ביותר בחייו של אדם יהיה כאשר המשקפיים שלו יתקלקלו או יישברו, והוא ייאלץ להסתדר בלעדיהם. העולם ייראה לו ריק וערום לגמרי: כל המידע הטקסטואלי והעיטורים הגרפיים, שמקיפים אותנו כבר מאות שנים מכל עבר, יעברו לתוך הוירטואליה, ומה שיישאר יהיה משטחים חלקים וחשופים, או גרוע יותר – מכוסים בברקודים.