הגאדג'טים של דנה

אנשים תמיד מופתעים לשמוע שאת הגאדג'טים שאני מקבלת לבדיקה אני חייבת להחזיר בתום השימוש. "מה?! את לא יכולה להשאיר אותם אצלך?" הם מתפלאים, ואילו אני צריכה להסביר שוב ושוב שלא, אני לא יכולה.

אז נכון שהבית שלי מפוצץ בארגזים שעמוסים לעייפה בגאדג'טים חדשים ונוצצים, אבל כולם בגדר אורחים זמניים בלבד. אחרי הליכות בפארק עם נגן ה-MP4 המשוכלל ושימוש של שבועיים-שלושה במקלדת האלחוטית שזוהרת בחושך, אני מתקשרת בלב כבד לספק ומבקשת שישלח שליח לאסוף אותם בחזרה.

סלולרי: הכתום תמיד נשאר

לרגל הפרידה שלי מ"הגאדג'טיה" לטובת מגורים זמניים ביפן - מעוז הגאדג'טים העולמי - החלטנו כאן בנענע לארגן לכם טור פרידה מיוחד ולספר לכם באיזה גאדג'טים משתמשת כתבת הגאדג'טים.

ובכן, מתברר שגם במקרה הזה הסנדלר הולך יחף. בחיי היומיום שלה משתמשת כתבת הגאדג'טים היוצאת של נענע 10 באביזרים האלקטרוניים המביכים ביותר שיש. תאמינו או לא, אבל עד לאחרונה הטלפון הסלולרי ששימש אותי נאמנה היה נוקיה דגם 3510i, שרכשתי לפני כשש שנים.

באותה תקופה, אותו נוקיה ישן ומכוער להחריד היה פופולרי מאין כמוהו. מצד שני, גם הקרוקס תפסו פה חזק מאד, אז אולי זה לא כל כך מוזר. כן, כן, למען הסר ספק אני מדברת על אותו אחד שהגיע עם פאנל כחול מבריק ושני פסים כתומים בצדדים, זוכרים? כולם התבאסו מזה שאף על פי שאת הפאנל הכחול אפשר להחליף, הכתום המכוער תמיד נשאר.

במשך השנים אנשים סביבי תפסו שכל (וחוש סטייל) והשתדרגו. כולם, חוץ ממני. בימים שבהם כבר היו טלפונים סלולריים עם מצלמות, נגני MP3, רדיו ומסכים צבעוניים עם גרפיקה תלת ממדית, הסלולרי הכתום שלי אפילו לא יכול היה לקבל הודעות MMS. רק יתרון אחד היה לו, והוא שגרם לי להיצמד אליו ולהתעקש שלא להחליף ממש עד לחודשים האחרונים: לא חשוב כמה פעמים הפלתי אותו, דחפתי אותו, טלטלתי ושמטתי לרצפה - מעולם לא קרה לו כלום. הוא היה יותר מסלולרי, הוא היה משקולת אולימפית במשקל בינוני עם אנטנה.

הנייד שנותר לבד

אני מסוג האנשים שיכולים לרצות משהו מאד מאד, להשיג אותו ולא להשתמש בו בכלל. זו הסיבה שבמשך שנים נמנעתי מרכישת לפטופ. ידעתי שלשיעורים באוניברסיטה לא יהיה לי כח לסחוב אותו (כבד מדי), שבבית יש לי כבר מחשב נייח, ושבבתי קפה אני מעדיפה לשתות קפה ולדבר, ולא להעמיד פנים שיש לי משהו כל כך בהול שחייב להיפתר על ידי עבודה מול האספרסו.

אלא שעם חלוף הזמן התחלתי לקנא בכל סצינת הלפטופ-שיק, ופיתחתי פנטזיית קארי בראדשו - לשבת עם הלפטופ המגניב בבתי קפה מגניבים ולכתוב כתבות מגניבות מול האספרסו. כן, אלמנט המגניבות בהחלט שיחק פה מרכיב חזק. מצד שני, תסכימו איתי שלבזבז 6,000 שקל על גחמה זה מטומטם.

בסופו של דבר מצאתי את שביל הזהב ולפני שנתיים רכשתי לפטופ יד שניה, דגם Inspiron של Dell. הוא היה אז בן חמש שנים, כך שאתם ודאי יכולים לתאר לעצמכם באיזו ענתיקה מקרטעת מדובר כיום. משך חיי הסוללה שלו הוא אפס, וכעת יש לו רק יציאת USB פעילה אחת. בזמן שקניתי אותו היו לו שתיים, אלא שאחת מהם התנדנדה ואיימה להתנתק מהמקום, לגעת בנתיך ולשרוף את כל המחשב

וזה עוד לא הכל: כדי שאוכל להתחבר לאינטרנט ולתקוע לתוכו דיסק-און-קי בעת ובעונה אחת אני צריכה (תנשמו עמוק) - לחבר אליו כרטיס USB עם שלוש יציאות USB, אך כיוון שהן קרובות מדי זו לזו אני נאלצת לחבר אותן להאב עם ארבע יציאות, ממנו מתדלדלים כרטיס רשת אלחוטי וחיבור נוסף לחשמל של המחשב - קונסטרוקציה מפלצתית שהופכת את ההסתובבות עם הלפטופ לבלתי נוחה בעליל.

הלפטופ הזה שורד כמובן עד היום. יודעים איך? כי כל תחזיותיי התגשמו, ואת מספר הפעמים שהשתמשתי בו בשנתיים האחרונות אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים ולחזור עם עודף. מזל שהוצאתי עליו רק אלף שקל.

מערכת הסטריאו שלא מתפקדת

המוצג הזה הוא בהחלט המביך מכולם. מערכת הסטריאו האישית של כתבת הגאדג'טים של נענע היא מבית AKAI, ונקנתה כשהכתבת עוד היתה בגיל בו עוד אסור היה למכור לה משקאות משכרים, שלא לדבר על מה עוד אסור היה לעשות לה.

מגיל 15 מלווה אותי המערכת הזאת בכל פעם שאני עוברת דירה, ומשרתת אותי כמיטב יכולתה. אני מדגישה את העובדה שמדובר ב"מיטב יכולתה", כי יותר מדי יכולות אי אפשר לייחס לה.
המערכת המסכנה שלי מצויידת בשני מקומות לקלטות אודיו (לא פועלים), בכונן דיסקים (לא פועל), בארבעה רמקולים (שניים מנותקים) ובכפתור Power מקולקל. לפחות אפשר להדליק אותה עם השלט הרחוק.

אז תשאלו, מה פיסת האשפה המחרידה הזאת עושה אצלי בחדר? ובכן, השימוש היחיד שלה מתמצה בכך שהיא מחוברת למחשב, ושני הרמקולים שנותרו הם שמשמיעים אצלי בבית את קבצי ה-Mp3. הו, הבושה.

המפצל המנצח

הגאדג'ט הזה הוא היחיד בבית שלי שעונה איכשהו להגדרה "נורמלי". מדובר בגאדג'ט שסיקרתי אותו, התלהבתי ממנו, ובסופו של דבר קניתי אותו לעצמי.

במשך השנתיים האחרונות אפשר לומר שהמחשב שלי היה בגדר הפקידה הפלוגתית: הרבה מאד מפצלי USB חדרו ונשלפו ממנו - כאלה שיש להם שבע יציאות, כאלה שמגיעים עם פדים לעכבר, כאלה שזוהרים בחושך, כאלה שמעוצבים בצורות מוזרות של חיות, וכדומה.

גם מפצל ה-USB שאתם רואים בתמונה הגיע לבדיקה שלי במסגרת הגאדג'טיה. מאז שהתלהבתי ממנו וקניתי אותו, מחוברים אליו דרך קבע שלושה כבלים: של מצלמת הרשת, של המצלמה הרגילה ושל הסלולרי החדש.

למען הגילוי הנאות אציין שהמפצל הזה, שקיבל אחלה ביקורת בגאדג'טיה, התפרק בערך שלוש דקות אחרי שקניתי אותו. חוק מרפי? לא יודעת, אבל איכשהו דחפתי את כל החלקים שלו בחזרה למקום ומאז הוא מחזיק מעמד לא רע בכלל. העובדה שארבע היציאות שלו יכולות להתנועע לכל כיוון אפשרי מונעת בעיות זווית, כך שאני תמיד יכולה להשתמש בכולן בו זמנית.

מצד אחד אני גאה בכך שמצאתי את הגאדג'ט היעיל הזה. מצד שני, העובדה שזה הגאדג'ט היחיד שהתלהבתי ממנו מספיק כדי לקנות אותו היא אולי גם סימן כלשהו. כנראה שבאמת כבר הגיע הזמן לעבור ליפן ולדווח לכם על גאדג'טים חדשים משם. ומי יודע, אומרים שביפן הכל הפוך: אולי דווקא שם הסנדלר לא יילך יחף.