"אתם דפוקים בשכל"

סוציולוגים אוהבים לטעון שהטכנולוגיה מנכרת, שהנוער של היום לא רואה אור שמש ומזהה את החברים שלו כלא יותר מאוסף פיקסלים על המסך. הם אומרים ששכחנו איך לדבר אחד עם השני. אבל הטכנולוגיה יכולה גם לשפר את איכות השיח, בפרט אם מדובר בין בני זוג. למשל, נסו פעם לריב דרך תוכנות המסרים המיידיים.

הבה ניקח לדוגמה את ע' וד', בני זוג שגרים זו עם זה - לכל אחד מהם מחשב משלו. כאשר הם חוזרים מהעבודה הם מתיישבים מול המחשב, לכאורה מפנים גב אחת לשני ושקועים כל אחד בענייניו. בפעמים המעטות בהן ע' וד' מגיעים לכדי ריב או ויכוח גדול, ע' נוטה להכריז בהתרסה "אני לא מדברת איתך!", ובשם הגאווה, ממשיכה לשתוק גם הלאה. כשהיא רוצה לרדת מהעץ, היא מודה, היא כותבת לד' "כי זה לא נחשב ממש לדבר", והכתיבה הזו מובילה לכך שהם מתפייסים דרך המחשב. וכן, הם עושים את זה כששניהם יושבים באותו החדר, זה מול זו. לטענתם, מדובר בצורת ויכוח שקטה - אך אפקטיבית.

רגש הוא אובר-רייטד

"הבעיה היא", מאבחנת ע', "שזוגות נוטים לריב לשם הריב, לשם הויכוח. נדמה שהם שוכחים שליבון הבעיות אמור להוביל לכדי פיוס". "ההבדל הוא", היא מסבירה, "שבריב לשם ריב המטרה של כל צד היא להיות הכי צודק ולנצח, ואילו ליבון בעיות נועד להביא את הבעיה לכדי פתרון, מתוך הבנה ששני הצדדים ימשיכו לחיות יחד גם אחר כך".

"החברים שלנו חושבים שאנחנו מוזרים. למעשה, הניסוח המדויק היה "דפוקים בשכל". הם לא מבינים איך אנחנו מסוגלים לשבת באותו החדר ולא לדבר אחד עם השני, ובמקום זה לכתוב", אומרת ע', ומפרטת את הטיעונים שלה: בויכוח ורבלי כל צד יורה את מה שיש לו לומר בלי לחשוב - הרגש מוביל את השיחה והוא רוצה שיידעו את זה. במצב כזה, קל לראות איך הרוחות מתלהטות, הטונים עולים ובסופו של דבר מישהו יפלוט משהו עליו יתחרט מיד. לעומת זאת, ויכוח במסרים המיידיים - בין אם זה אייסיקיו, מסנג'ר או תוכנת המסרים של גוגל - דורש מהמשתתפים להקליד, וזה דורש זמן. נכון, הם יכולים להקליד מלל זועם ולא ברור, אולם אם המטרה היא שהצד השני יוכל להבין את הכתוב ולהגיב לו, הדבר דורש לעצור לרגע ולחשוב. "כשאני פגועה, אני נוטה להתכנס בעצמי ולשתוק. הכתיבה מכריחה אותי לא סתם להביע את עצמי, אלא לשים את האצבע על הנקודה שהכי מציקה לי", מסבירה ע'. פסק הזמן הדרוש להתמקדות בבעיה ולניסוחה באופן הולם הוא בדיוק מה שאתם מכירים כהמלצה "עכשיו תשאפו אוויר ותספרו עד 10". וכך, בויכוח באמצעות תוכנות המסרים המיידיים, הריב שקול יותר ונשלט על ידי השכל. אף צד לא נפגע, והאגרסיות מתנקזות למקלדת. ובינינו, מה אתם מעדיפים - שבן/בת הזוג יעזבו אתכם, או שבמקרה הכי גרוע הריב יעלה לכם במקלדת חדשה?

יד אחת בוכה, ושפת הגוף צוחקת

שפת הגוף רלוונטית אף היא. לרוב, בויכוחים ורבליים שפת הגוף תומכת במילים. הגוף כולו קפוא ונוקשה ותנועות הידיים גם הן מחדדות את המסר. "אם אני כועסת - גם תנועות הגוף שלי והבעת הפנים ידגישו זאת. הפנים מתעוותים ומדגישים ללא הרף את המסר: אני כועסת, אני רותחת, אני פגועה ואני רוצה שכל העולם יידע את זה", אומרת ע'. לעומת זאת, בויכוחים במסרים המידיים, הטקסט אמנם זועם אך שפת הגוף רכה ומיועדת להוביל להתפייסות.

"אני, למשל, מתמתחת על הכסא ו"במקרה" היד שלי מרפרפת על הכתף של ד', במין חצי-ליטוף-חצי-חיבוק. או שד' הולך למטבח לרגע ומציע להכין גם לי תה", אומרת ע'. "לפעמים, תוך כדי ויכוח מישהו מאיתנו משחיל בדיחה, ופוזל לעבר האחר לראות אם הוא צוחק". כלומר, בויכוח טקסטואלי מותר - ואף רצוי - להחליף מצב רוח, במקום להתקבע על הכעס כערך עליון. באופן זה גם ויכוח גדול הופך נינוח יותר ולשני המשתתפים ברור שמתחת לכל הרגשות השליליים, מסתתר רצון להמשיך לחיות יחד. "וזו", מסכמת ע', "תחילת הדרך לפתרון".