צאו מהגן!

"עולם הסלולר נמצא היום באותו מקום שבו נמצא האינטרנט בשנת 1995 - על כל המשתמע מכך מבחינת האפשרויות העסקיות והיצירתיות", זהו המסר שיצא מיום העיון שנערך ביום חמישי האחרון במכללת בית ברל לרגל השקת התכנית ללימודי עיצוב תוכן סלולרי.

בעוד האינטרנט הראה בשנת 2007 סימנים של התייצבות, שוק הסלולר בועט ושועט יותר מתמיד. בין הטלטלות של 2007 ניתן למנות את ה-iPhone ואת השקת פלטפורמת האנדרואיד הפתוחה של גוגל.

נציגי החברות הסלולריות הגדולות שהתכנסו בבית ברל דיווחו שהתוכן הסלולרי נמצא בתהליך התהוות המושפע כרגע גם מהיכולות הטכניות שעדיין שדורשות שיפור. וכשהתוכן הסלולרי מתפתח ומושך יותר קהל וכסף מתעוררת גם ההתעניינות של משרד התקשורת.

ד"ר אסף כהן ממשרד התקשורת לא הפתיע כשהפתיע ואמר לנו לצפות לרגולציה עתידית של שוק התוכן הסלולרי. לדבריו של כהן יתכן כי בעתיד יחויבו הספקיות הסלולריות באחוזי הפקות מקור בדיוק כפי שמחויבות בכך כיום זכייניות הטלויזיה. עם זאת, לדברי גבע קרא-עוז מסלקום, ההשקעות בהפקות מקור הולכות וגדלות, ונראה את המפעילות הסלולריות משקיעות יותר ויותר כסף בתחום בשנים הקרובות.

דוברי החברות הכירו באופן כללי בכך שיש צורך ליישר קו עם האינטרנט הקוי ולאפשר גלישה חופשית במחיר אחיד, ועם זאת ציינו שישנם עדיין חסמים בהפיכת יכולות האינטרנט חופשי ולכולם.

זה לא נעים לראות גן סגור

אבל המושג המרכזי שחזר ועלה במהלך הדיונים היה השאלה האם האינטרנט הסלולרי ישאר גן סגור או יהפוך סוף סוף לגן פתוח.

גם סגור הוא מצב בו רוב המשתמשים גולשים בעיקר בתוך הפורטל של הספקית, שם הם צורכים תכנים בתשלום, שכן יציאה מחוץ לפורטל עולה לעיתים קרובות בתעריפים גבוהים יותר. גן פתוח, לעומת זאת, הוא המצב שאותו אנחנו מכירים באינטרנט: הרבה תכנים, מאינספור מקורות - ורובם המכריע חינם אין כסף.
נדמה שאין צורך להסביר לצרכנים שמצב הגן הפתוח עדיף בהרבה מבחינתם. הם הרי מצביעים ברגליים ובוחרים באינטרנט על פני הפורטלים העלובים של החברות הסלולריות.

המפעילים הסלולריים ואנשי התוכן שעובדים איתם פחות בטוחים, לעומת זאת, אם כדאי להם לעזוב את מודל הגן הסגור. הפנל השני שנקרא בשם הלא מאוד מעודן: "איפה הכסף?", נתן תשובות מרגיזות לשאלה, להיכן מייעדים אנשי הסלולר את עתיד המדיום שלמענו הם מפתחים.

"האינטרנט הרגיל את המשתמשים שהכל בחינם ואולי זו היתה הטעות שלו" אמר אורי שקד מ-ICQ, "לעומת זאת בסלולר המשתמש חונך לשלם על כל פעולה שהוא עושה ולכן אין לו בעיה לשלם". לדברי שקד, "בינתיים אנחנו לא במודל חינמי, זה עובד, ולנו אין בעיה עם זה". יותר מכך הוא אומר, כשאתה מציע למפעיל סלולרי לתת ללקוח שירות שיהיה חינמי המפעיל חוטף התקף אפילפסיה. אז באמת, למה להתאמץ?

אני פה בשביל הכסף

"אני בא לעשות כסף מהתעשיה הזאת. רק זה מעניין אותי. חוץ מזה לא מעניין אותי שום דבר אחר" אמר רוברט אנטוקול מ-Oberon Media, חברת משחקי ה-Casual הגדולה בעולם. לדבריו, התפיסה המצוינת שמפעילי החברות הסלולריות הצליחו ליצור אצל הצרכנים היא שכל מה שלא עולה כסף לא שווה ואילו מה שעולה כסף שווה, וכמה שהוא עולה יותר כך הוא שווה יותר.

הסכנה: עולם מיושן ולא מאתגר

זוא ולי הסיבה לכך שילדים שלא מוכנים לשלם שקל עבור תוכן באינטרנט, משלמים הון תועפות בחשבון הסלולרי בשביל כל רינגטון או אנימציה טפשית. לדברי אנטוקול, "בתור יצרני תוכן למשחקים, מצב 'הגן הסגור' טוב לנו כי לא צריך שיווק ולא צריך להתחרות." התלונה היחידה שהיתה לו היא שהמפעילים גובים נתח גדול מדי מהרווחים.

לאור הדברים המדכאים הללו שמגיעים מהאנשים שאמורים לתת לנו שירות, רצינו להזכיר את אזהרתו הטריה של אדגר ברונפמן מנכ"ל Warner Music Group לתעשיית הסלולר, פן תחזור על הטעויות שעשתה תעשיית המוזיקה ביחסיה עם הצרכנים.
כל עוד עולם הסלולר יתעקש לבנות גנים סגורים שמשרתים בעיקר את החברות שמפעילות אותו, הוא לא יהפוך למדיום מאתגר ואמיתי, בדיוק כמו שהאימייל והאינטרנט ולא המריאו עד שלא יצאו מהגן הסגור של AOL ו-Compuserve.

חברות הסלולר חושבות שהלקוח שייך להן

לאנשי התעשייה יש כמובן תשובות שונות על השאלות הללו. אורי אדמון, ראש התוכנית ללימודי פיתוח תוכן לסלולר מגלה הבנה לשאיפה לצאת מהגן הסגור. לדבריו מדובר בשאיפה אנושית אולם הדבר עלול לבוא על חשבון השירות.

לדברי אדמון יש לזכור שבניגוד לאינטרנט הרשת הסלולרית היא רשת פרטית של מפעילות ששילמו מליארדי שקלים בשביל הזכות לגבות מאיתנו כסף על כל תקשורת ניידת שאנחנו רוצים לעשות.
ואנחנו אומרים: מה אכפת לנו אם כל מיני קונצרנים שילמו מחירים מופקעים מתוך תאוות בצע ורצון להיות בעלי הרשיון הבלעדי לחפור לנו לתוך הכיס?

לדברי אדמון, חברות הסלולר מאוד חוששות מלעבור למצב של ספקיות האינטרנט שלנו, להן אנחנו משלמים שלושים שקלים זעומים בחודש, ודרכן אנחנו מעברים אנספור ג'יגות בחודש מבלי שיראו מכך שקל מיותר. ואנחנו אומרים, אדרבה, זהו האינטרס העליון שלנו להוריד את חברות הסלולר מכס השלטון העריץ שלהם ולהחזיר אותן למימדיהם הטבעיים.

נכון שיש יתרונות מסוימים למודל הגן הסגור. הוא מאפשר לדוגמה את ה-Micro Payments ואלו מאפשרים תגמול של יוצרי התוכן. עם זאת, אם המחיר הוא השארות בתוך ארץ וירטואלית-קרתנית של ספקית סלולרית אנחנו מעדיפים את המודל האינטרנטי.

חברות הסלולר עדיין מתייחסות ללקוח שלהם כאילו הוא שייך להם. הם מסננות בשבילו תכנים ומשאירות אותו בגן הקטן והסגור שלהם עם תכנים בנאליים מדי. כרגע הן עדיין מתעקשות לשחק את האבא של הלקוח, ולומר לו למה מותר להחשף ולמה אסור.

אבל חכו, חכו. חכו ל-WiMax.

האם הפרסום יצילנו?

מלבד התנצחויות על הגן הסגור, היו ביום העיון גם אבחנות מעניינות על ייצור תוכן לסלולר. מפיק התוכן העצמאי גיא בן-נור דיבר בכנות על כך שאף אחד עדיין לא יודע בדיוק מה זה תוכן לסלולרי. לדבריו חווית היצירה של תוכן הסלולרי היא - נכון להיום - פשוט יריה לכל הכיוונים ולראות מה עובד.

אדמון, לעומת זאת, ציין כי אחת הטעויות הגדולות בתחום עיצוב התוכן לסלולרי היא לחשוב שאפשר לקחת מוצר אינטרנטי ולדחוס אותו לתוך האינטרנט. לדבריו הדוגמה הברורה לכך ביותר היא העובדה שמנוע החיפוש החזק בעולם הסלולר הוא חברת FastSearch שנמכרה לאחרונה ל-Microsoft ב-1.2 מיליארד דולר ולא גוגל.

עוד סוגיה כאובה של פיתוח תוכן לסלולרי שנחשפה ביום העיון היא סוגיית הפורטינג, ההתאמה שנדרשים יצרני התוכן לבצע לתכנים שהם יוצרים לאלפי מכשירים שונים שיוצאים מדי שבוע. "אין תאימות לכל הרשתות ואין תאימות לכל המכשירים וזה בכוונה", אמר אדמון. חוסר התאימות נועד על מנת לדאוג לכך שהמעבר בין חברות לא יהיה פשוט, ולטפח את מחויבות הצרכן.

את המחיר משלם, כמובן, כדור הארץ שנאלץ לקלוט את כל המטענים הלא תואמים והרעילים שאנחנו זורקים לזבל מדי שנה כל פעם שאנחנו מחליפים פלאפון.

בסופו של דבר הסכימו כל הדוברים כי כל החוקים הללו של תעשיית הסלולר עשויים להשתנות כשהפרסומות יהפכו לחלק דומיננטי יותר בתחום. כרגע השלטר נמצא אצל הספקיות: הן מבצעות את גביית הכספים ורק דרכן יכולות חברות התוכן להרוויח כסף. ברגע שהפרסום לסלולרי יגיע למסה קריטית יותר ויאפשר קבלת הכנסות נאה שלא דרך המפעילים נוכל לצאת מהגן הסגור לעבר עולם חדש מופלא.