אומת העתיד

יש בעולם כמה וכמה ערים שנחשבות למופת של קדמה טכנולוגית. טוקיו, סינגפור, הונג קונג, שטוקהולם, סן פרנסיסקו ובייג'ינג הן רק כמה מתוך רשימה של הערים המתקדמות ביותר טכנולוגית שבחר המגזין האוסטרלי The Age.

סונגדו החדשה

אבל כל הערים האלה נראות מיושנות כמו סוסיתא לעומת New Songdo. סונגדו החדשה, שזכתה כבר להקרא הגאגד'ט הגדול בעולם, היא עיר שמוקמת בימים אלו בדרום קוריאה בעלות שההערכות לגביה נעות בין 25 ל-40 מיליארד דולר. על פי הפרסומים מדובר בפרויקט הנדל"ן הפרטי הגדול ביותר בעולם.

סונגדו החדש בנויה כעיר העתיד המושלמת, על פי הקונספט של Ubiquitous City, עיר שהמחשוב בה נמצא בכל מקום ושכל פחית קולה כוללת כנראה איזה שבב RFID שמוודא שהיא נזרקה לפח המחזור הנכון. כלל מערכות המידע בעיר עתידות להיות מחוברות זו לזו: מהמערכות הרפואיות, דרך המערכות העסקיות ועד למערכות הדיור של התושבים.

התושבים בסונגדו החדשה נהנים מטכנולוגיות ועידת וידאו המוטמעות בבתים. בנוסף מקבל כל תושב בניו סונגדו כרטיס חכם שאפשר להשתמש בו באופן חופשי למגוון צרכים: כדי לעלות לרכבת, לשלם על חניה, לראות סרט, לשאול אופניים או אפילו אחת מהמכוניות החשמליות הזמינות להשאלה לתושבי העיר.

איפה נרשמים? ובכן, בקוריאה אפשר כבר היום. כשתושלם זו ב-2015 יגורו בה כ-65,000 איש וכ-300,000 איש יבואו לעבוד בה. אצלנו אפשר בינתיים לבקר באתר של סונגדו החדשה הוירטואלית. אל תדלגו על סרט הפתיחה, שמציג את סונגדו החדשה עם מוזיקת מתח בסגנון שמזכיר סרט מדע בדיוני של שפילברג.

אינטרנט ב-100 מגהביט

אבל סונגדו החדשה היא רק חלק ממגמה כללית בדרום קוריאה, שם נמצאות כיום 15 ערים כמותה בשלבי תכנון, הקמה והפעלה. ומגמת ה-Ubiquitous Cities היא רק חלק ממגמה כללית של סגידה לטכנולוגיה בחברה ההיפר-טכנולוגית ביותר שקיימת כיום בעולם.

הקוריאנים הם הראשונים שכבר מפקידים את השמירה על גבולות המדינה שלהם ועל הבתים שלהם בידי רובוטים. סיאול, הבירה הקוריאנית, נבחרה כעיר הטכנולוגית ביותר בעולם. העיר עם שיעור חדירת הפס הרחוב הגבוה בעולם היא גם אחד המקומות היחידים בעולם שבהם אתם יכולים להזמין פס רחב במהירות 100 מגהביט. ברכבת התחתית של סיאול אפשר לראות אנשים גולשים באינטרנט בעזרת מחשבים ניידים חצי קילומטר מתחת לאדמה, וגם גלישה באינטרנט במהלך נסיעה באוטובוס אינה חזיון נדיר.

ציבור משתמשי הסלולר הקוריאנים הם גם ממשתמשי הסלולר הנלהבים ביותר. כ-2 מיליון מתוכם צופים בטלויזיה בעזרת הסלולר והם נהנים מהקרבה לחברת סמסונג המקומית, שמנפקת ללא הרף חידושים על מנת להשביע את רעבונם הטכנולוגי של הקוריאנים.

גם בתחום משחקי המחשב נחשבת קוריאה לאחת המובילות העולמיות. קהילות השחקנים המקומיות נחשבות חזקות בצורה יוצאת דופן. כ-20,000 Baangs, אינטרנט קפה המיועדים למשחקים, מפוזרים ברחבי המדינה וכ-3,000 חברות משחקים יוצרות משחקים מיוחדים המותאמים לטעמם הייחודי של הדרום קוריאנים. אם בשאר מדינות העולם סוגדים עדיין לרונלדיניו ודיוויד בקהאם הרי בדרום קוריאה גיבורי הספורט הם "סייבר-אתלטים", שחקנים מקצועיים במשחקי וידאו
שמתאמנים בנבחרות מרוויחים מליונים וזוכים להערצה לאומית.

הממשלה הקוראינית מעודדת לא רק הקמת תשתיות בקנה מידה לאומי אלא גם דואגת לקרב את האומה כולה לעידן הדיגיטלי. כ-10 מליון איש השתתפו כבר בתוכניות של הממשלה שמיועדות לסייע לאוכלוסיות שעשויות לחוש מנוכרות מהעידן הדיגיטלי: ביניהן עקרות בית, אנשי צבא, נכים ואפילו אסירים.

טכנופילים בלי רגשות אשמה

טכנופיליה, אהבה חסרת רסן לטכנולוגיה, היא תופעה מזרח אסייתית שהופכת בשנים האחרונות לבולטת יותר ויותר. בזמן שאומות המערב מתלבטות עדיין בנוגע לסוגיות כמו פרטיות וההשפעות המזיקות של הטכנולוגיה, ונאבקות בתשתיות מיושנות - המזרח אסייאתים שועטים קדימה באימוץ גורף של טכנולוגיות. ואולם גם במסגרת של מזרח אסיה דרום קוריאה היא תופעה שמתבלטת כקיצונית במיוחד.

ההסברים המקובלים לנטיה הטכנופילית של מזרח אסיה וקוריאה מדברים על המערכות החברתיות המסורתיות והנוקשות בחברות המזרח אסיאתיות. העולמות הוירטואלים הם מעין אפשרות בשביל השחקן המזרח אסיאתי לנפוש מעולם של מוסכמות קשוחות בתוך עולם וירטואלי שבו אפשר להיות כל אחד ולעשות כל דבר.

באותו הזמן, לקוריאנים גם אין בעיה לאמץ לעצמם בחדווה דפוסי רשת ולהרשם לערי אולטרא מרושתות כמו סונגדו החדשה, בלי לחשוב על ההשלכות החברתיות והפסיכולוגיות.

"זה בגלל שהטכנולוגיה המודרנית פותחה במערב", אומר המוזיקאי ומבקר הטכנולוגיה הדרום קוריאני ביונגג'ון קוון בראיון לנענע10. "הקוריאנים למדו מהמערב על הטכנולוגיה בלי ללמוד על המוסר והאתיקה. לא אכפת להם מההיסטוריה שמאחורי הטכנולוגיה, הם פשוט מקבלים אותה ומשתמשים בה ללא פחד או חרדה. בדיוק כמו ילד. עדיין לא הייתה להם הזדמנות להשתמש לרעה בפצצת הטכנולוגיה ולהתחיל לחוש רגשות אשמה. הטכנולוגיה היא פשוט מתוקה מדי והקוריאנים צעירים מדי על מנת לחשוב על תופעות הלוואי".

מכורים לאינטרנט

ואולי הקוריאנים מתחילים כעת לחוש בהשפעות הנעימות פחות של הטכנולוגיה. מאמר שפורסם בנובמבר בניו-יורק טיימס מספר על מחנה אימונים חדש שהוקם בקוריאה למען מכורי אינטרנט. "בשביל הגיימר עולם המשחק אטרקטיבי בהרבה מהמציאות", כותב על כך מבקר התרבות הקוריאני פארק סאנג וונג. "המציאות היא רק החלל שבו הוא מרוויח את מעט הכסף שהוא זקוק לו על מנת להמשיך לשחק במשחק".

למחנה האימונים המיוחד שהקימה הממשלה נשלחים בדיוק הטיפוסים שעליהם מדבר וונג: צעירים שאינם מסוגלים להתנתק מהאינטרנט, רבים מהם מכורים למשחקי אונליין שוויתרו למענם על הרעיון של בית הספר. מחנה האימונים למכורי האינטרנט מיועד לנתק את הצעירים הללו מהעולם הווירטואלי ולנסות לחזק את הקשר שלהם עם העולם האמיתי על ידי פעילויות כמו רכיבה על סוסים. בנוסף הוקמו בקוריאה כבר 140 מרכזי ייעוץ למכורים לאינטרנט, וכ-100 בתי חולים מפעילים תוכניות טיפול למכורים - מה שנותן לקוריאה גם את התואר המפוקפק של המדינה המתקדמת בעולם בטיפול בהתמכרות לרשת.

"אנשים שיש להם בעיות עם העולם האמיתי הופכים מכורים לעולם הווירטואלי", אומר קוון על מכורי האינטרנט בקוריאה. "האופי האסיאתי הוא הוא מאופק יותר ומדוכא על ידי המשפחה והחברה. לאסיאתים יש יותר אפשרות להפוך למכורים לאינטרנט, שבו הם יכולים להחביא את הזהות האמיתית שלהם ולהביע את עצמם בעזרת זהות וירטואלית. בימינו ההתמכרות לרשת הופכת לעניין גדול בחברה הקוריאנית בגלל שהשפעת האינטרנט מעמיקה ובגלל שקשה להרבה צעירים קוריאנים למצוא עבודה. החיפוש אחר עבודה באינטרנט מסתיים פעמים רבות במשחקי מחשב שתכליתם לברוח מהמציאות הזו".

תלמדו מהקוריאנים

בינתיים, למרות הבעיות, הקוריאנים ממשיכים לשעוט הלאה תוך אמונה עיוורת בכוחה של הטכנולוגיה להפוך את המדינה שלהם למובילה בכלכלה העולמית. המדינה המזרח אסיאתית מתעקשת להפוך לשדה ניסויים ענק לטכנולוגיות החדישות ביותר ולהשפעות שלהן על החברה. אנחנו בישראל יכולים בינתיים להתבונן מהצד בניסוי הטכנולוגי הגדול הזה ולהשתדל ללמוד בזריזות את הלקחים שלו, רגע לפני שהמציאות ההיפר-טכנולוגית מגיעה לכאן.