גלקסיית המידע

בספר Interface Culture, (תרבות הממשקים) טוען הסופר סטיבן ג'ונסון כי ממשקים הם האמנות החדשה. אם בדורות הקודמים אמנים וסופרים הם אלו שייצגו בעבורנו את המציאות, הרי שכיום עושים זאת בשבילנו מעצבי הממשקים. תכונות הממשק הממוחשב, כמו תיקיות, לינקים, חלונות ושולחן העבודה, מסדרות בשבילנו את המציאות. הן מתווכות בינינו לבין המרחב הדיגיטלי וקובעות - על פי חוקים ותקנים מקובלים - כיצד נתפוס את עולם המידע.

אלא שבניגוד לתחומים טכנולוגיים אחרים, שמתקדמים בקצב מסחרר, ממשקים חדשים אינם דבר שצץ כל יום. הלינקים איתנו מאז תחילת ימי האינטרנט. התיקיות, החלונות ושולחן העבודה מבוססים על פרדיגמה ישנה עוד יותר ולא נראה שהם הולכים לשום מקום.

וחבל, משום שהיעדרו של ממשק טבעי הוא אחד המחסומים העיקריים להפעלה יעילה והרמונית יותר של המחשבים שלנו. השילוב בין ממשקים מיושנים לבין התקדמות טכנולוגית מסחררת, שמעמיסה על המשתמש עוד ועוד נתונים, הוא מרשם בטוח לקטסטרופה ממוחשבת. הבעיה היא שפיתוח ממשק חדש היא משימה שדורשת לא רק יצירתיות, אלא גם הרבה אומץ.

זו הסיבה שהממשק החדש ש-YouTube הוסיפה לאחרונה לסרטונים באתר, המאפשר לגלוש בין סרטים הקשורים זה לזה, ראוי להתייחסות מיוחדת, מכיוון שהוא מהווה צעד נועז לכיוון של ממשק גרפי-תוכני חדש כמעט לגמרי.

לטוס במקום לגלוש

כדי לצפות בפלא, עליכם לצפות בסרטון באתר במסך מלא, אז יופיע ליד כפתור ה-Play שבתחתית המסך מעין סימן שנראה כמו שלושה עיגולים קטנים המחוברים בשני קווים. לחיצה עליו תוביל אתכם לממשק דו מימדי, שבעיניהם של אנשי הבלוג Mashable מזכיר את זה של רשת הווידאו-בלוגים Your Truman Show.

המסך הופך למפה דו מימדית בה מופיעות בועות עגולות, שבתוכן תמונות מתוך סרטונים הקשורים (Related Videos) לווידאו שבו צפיתם. כאשר משתהים עם העכבר על אחת מהן, צצות סביבו עוד בועות המכילות הפניות לסרטונים וכן הלאה וכן הלאה. קבוצות הבועות שנפתחות מסודרות על פי צבעים, כך שניתן להבדיל ולנווט ביניהן בקלות.

בכל פעם שהמשתמש צופה באחד הסרטונים, נמתחים בתוך ענני הווידאו הללו קווים שמסמנים את המסלול שעבר הגולש מקליפ אחד למשנהו. בעזרת העכבר ניתן למשוך את החלל שבתוכו מרחפים הקליפים, לגלוש בו ולראות את המבנה של גלקסיית הווידאו של YouTube. אם התרחקתם מדי מהסרטון הראשון, תוכלו לשוב לאיזור שממנו יצאתם או לחפש איזורים אחרים לחקור. וכך יוצר הממשק החדש מפה גרפית של הגלישה ושל הקליפים שבתוכם מנווט הגולש. במקום החוויה השגרתית של הגלישה ברשת, הממשק מזכיר יותר טיסה בחלל מלא כוכבי לכת.

מידה של סקפטיות

מהבחינה הזו, הממשק החדש של YouTube הוא אחד השינויים המשמעותיים שעברו על האתר מאז שנרכש על ידי גוגל, באוקטובר 2006. הוא מסמל נסיון מעניין לבצע שינוי באופן שבו אנחנו נחשפים ומנווטים במידע שבדפדפן שלנו. לדעת רבים, זיכרון ויזואלי עמיד יותר מזה המילולי. כפי שמציין ג'ונסון בספרו, זו למשל הסיבה שאנחנו זוכרים פרצוף של אדם, אבל שוכחים את שמו.

אך ראוי להתייחס אל פריצת הדרך הזו במידה של סקפטיות בריאה. אחד החסרונות הבולטים של הממשק הוא שלא ברור לחלוטין על מה פי מה הוא מתנהל. האם יש משמעות לכך שנעים בכיוון אחד במפה ואם כן, איזו משמעות. גם תוצאות ה-Related Videos עצמן אינן תמיד משביעות רצון. חבל גם שכאשר חוזרים לצפות ב-YouTube בדרך הרגילה, נמחקת היסטוריית הטיסה במפה.

ולמרות כל זאת, הממשק החדש של YouTube הוא אחת ההתפתחויות היותר מעניינות שקרו בתחום הממשקים השנה, בוודאי באתרים המרכזיים ברשת. מעניין לראות לאן הוא יוביל את התחום והאם יזכה להמשך.