הקפה זקוק לנס

אם האינטרנט היא אוקיינוס, הרי עד לפני כמה חודשים זרם הגולף הגיע לקפה דה מארקר. הרשת החברתית, שהוקמה על בסיס הטכנולוגיה המבאסת של Dex, הגיעה בדיוק במקום הנכון, בזמן הנכון, עבור הקהל הנכון, וחנקה רשתות מקומיות כמו מקושרים, בואנה או שוקס בזמן שאלו ניסו להרים את ראשן מבעד לקו האופק של הטראפיק.

הקפה ניסתה למצב את עצמה כרשת עסקית-ברנז'אית, וכך זה למעשה נראה בהתחלה, אבל לבאזז, כידוע, יש מחיר יקר. הזמן דהר, גלי האוקיינוס גאו והביאו עמם את פייסבוק. הם גרמו למנהל הקפה אדם שוב לעזוב, למנהל הקהילות ניצן פלס לנטוש ובעיקר, גרמו לכך שדה מארקר מרגיש בזמן האחרון כמקום מאוד נטוש. מעין מועדון בבוקר שאחרי מסיבה פרועה.

המספרים הרשמיים עשויים לספר סיפור אחר, סיפור של עשרות אלפי משתמשים רשומים. אך צריך להבדיל בין רשומים פאסיביים לבין רשומים אקטיביים. כך או כך, משהו עבר על הקפה. הוא בטח לא מקום עיסקי כלכלי כפי שתוכנן. כרגע מדובר באתר מסוג אחר לגמרי, והכי גרוע - כזה שלא מדברים עליו.

רוצים דוגמה? אחת מחברותיי המקוונות החליטה להסיר את התמונה שלה, פרטיה האישיים וכל שאר התוכן בעמוד האישי שלה. כששאלתי למה, היא פשוט ענתה: "אין לזה טעם, זה מרגיש כמו בית קברות. אני עכשיו בפייסבוק". כדי לסגור את המימד האישי רק אוסיף שרבים מחבריי הדה מארקרים העתיקו את מרצם, זמנם והווייתם לרשת האמריקנית.

נכון, הם עדיין רשומים בקפה, ומגיעים לשם לפרקים, אבל בעיקר כשהם מקבלים התראה במייל שמישהו שלח להם הודעה. בדרך כלל מדובר בעוד פוסט הגיגני שמישהי כתבה על עלייתה ושקיעתה של הבמבה האדומה והפיצה לכל חבריה אוטומטית.

מקלות בגלגלים

וזו אולי אחת הבעיות האקוטיות: המון תוכן גולשים, פחות מדי תוכן גולשים איכותי, דבר שיוצר מציאות תוכנית מעייפת ומעיקה. המון אנשים שאתה לא מכיר מציעים לך חברות, מכיוון שאתה נימוסי אתה בדרך כלל מסכים. אבל מיד תקבל לתיבה את כל מה שהם חושבים על חייהם, קווי מיתאר פרטניים של ברווזי האמבטיה של ילדיהם, משנותיהם הסוציו אקונומיות הבלתי נהירות או חוויות מעיים אקזוטיות.

בנוסף, המון גורמים מסחריים, לאו דווקא חברות, אלא יותר עצמאים שמנסים לשרוד, מקדמים עצמם על גבי האתר. הודעות כמו "שלום, אני צלמת, יש לי סטודיו, אני עושה חתונות, אירועים, אלבומים ובוקים. אם תצטרך תוכל למצוא אותי כאן או בפרטים הבאים" - הפכו לדבר בלתי נדיר ושימשו כמקל עבה בגלגלי עגלת הקפה.

דבר נוסף מהותי חשו בעיקר בנות הקפה הבלתי נשואות; הן לא היו צריכות להעלות תמונה סקסית כדי לקבל על בסיס יומי הודעות חיזור אלגנטיות יותר או פחות, בדרך כלל מגברים מבוגרים יחסית (וגם כמה חרדים). כמובן, היו כאלה שהדבר החמיא להן, אך עבור רבות מדובר בחוויה מעיקה.

אז מה יהיה? הקלישאה אומרת שהאינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט הם עניין דינמי. המציאות מוכיחה זאת. אבל קפיאה במקום אף פעם לא עשתה טוב לאף אתר.

דה מארקר הוא המקום הישראלי הכי גדול במובהק, בהגדרה. רוב פרטי הקשר של המשתמשים בו עדיין רלוונטיים. ולמרות שקשה להתחרות בפייסבוק, נוכח הקסם, חווית העדר והבאזז, בהחלט צריך להישאר עם אצבע על הדופק. לדאוג למסד נתונים עדכני, לנסות להמציא את עצמך מחדש, לבדוק שוב מה היעדים שלך, האם עמדת בהם והאם צריך לשנות אותם.

לחשוב איך מפעילים מחדש את הפאסיביים, איך מגיעים לקהלים חדשים ובעיקר - איך נשארים רלוונטיים.

סביר להניח שהתחרות לא עזה. יקח זמן עד שתקום רשת חברתית ישראלית שתדחוק את דה מארקר. הרשתות שקמות או שבות לרשת הן לרוב רשתות ייעודיות, על אף שמעניין יהיה לראות מה רוכשי אתר חבר'ה יעשו.

בינתיים, כמו שאמרה החברה המקוונת שלי: "זה מרגיש כמו בית קברות".