פייסבוק בצומת דרכים

נכון לכתיבת שורות אלו, יש 185 אלף ישראלים בפייסבוק. כולם כבר כתבו על התופעה, ניתחו אותה, הפכו בה; פייסבוק כמטאור בשמי האינטרנט, שביום בהיר, וגם ביום לא בהיר, מכסה את כל האופק.

התחושה היא, וזה כמובן מגובה במספרים הכמעט בלתי נתפסים, שזה הולך ומתעצם. נתונים של מנוע החיפוש הסלולרי 1212 למשל, מצביעים על גידול של עשרות אחוזים בכל יום במספר חיפושי המילה פייסבוק באמצעות הטלפון הסלולרי, עם 13,000 כניסות בשבוע האחרון לבדו.

בכל זאת, תוך כדי תהליך ההתעצמות קורים מספר דברים שעלולים להשליך על המשך דרכו של המטאור. יתכן שהם לא יעצרו את ההתעצמות, אך הם ישנו את האופי, האווירה וערך המותג. זה מחיר שכמעט כל אתר או מיזם עלול לשלם. בין מחיר ההצלחה למחיר הכישלון עובר לפעמים קו דק כמו סיב אופטי.

אז מה בעצם קרה? קודם כל הצטרפו לפייסבוק ופתחו שם כרטיס ראש עיריית גבעתיים וכן ח"כ ישראל חסון.

על פניו, אם בוחנים את ההצטרפות שלהם ברמה העקרונית, מדובר ביוזמה ברוכה. רשתות חברתיות בכלל ופייסבוק בפרט הם פלטפורמה אידיאלית עבורם להעביר את רעיונותיהם, לשמור על אותו קשר ערטילאי עם הבוחר, ובכלל לעשות לעצמם יחסי ציבור כפוליטיקאים המחוברים לשטח, מאזינים להלמות ליבו של העם ונגישים לכל שאלה. לא עוד יצורים מנותקים, תלושים, שחיים בספירה מקבילה, שמקיימת קשר אמורפי עם המציאות הציבורית.

מי רוצה לבלות עם ח"כים?

בכל זאת, יש משהו בפלישת הפוליטיקאים שקצת מחבל באותה "אווירה" מיוחדת ומאגניבה שהיא הקסם של פייסבוק, ומה שהפך אותה להיות ההומפייג' הקיומי של כל כך הרבה גולשים לרוחב הפלנטה.

אין לכניסה של האנשים הללו אפקט חד פעמי, אלא יותר אפקט מותגי. סביר להניח שהרבה גולשים יהססו להיכנס לעומק הפייסבוק, ברגע שיראו שם פוליטיקאים. לצורך העניין, זו יכולה היתה להיות כל קבוצה אחרת, ולאו דווקא פוליטיקאים (גימלאים, חרדים וכיוצא בזה). בכל זאת, אם ממפים את הפרופיל של הפייסבוקאי הישראלי הממוצע, ניתן לראות שמדובר ברווקים בני 22-28, שאוהבים אפליקציות מרטיטות, ובעיקר יש ביניהם איזה רוח משותפת שנושבת בין הדפים.

אפשר לשאול זאת בצורה הפשוטה והגסה ביותר: האם הייתם מבלים את זמנכם התרבותי הפנוי במקום בו שוכנים ח"כים יבשושיים, פקידים בכירים ודומיהם? אז נכון, בפייסבוק יש פרטיות, יש זירות ויש קבוצות, ואתה יכול אם אתה רוצה - כמו בחיים עצמם - לבדל את עצמך ולהיות עם מי שאתה רוצה מתי שאתה רוצה, אבל פוליטיקאים הם ישויות מזן מסוים: לא מן הנמנע שינצלו את הצינורות שהאתר מאפשר להם כדי לשלח מסרים יחצ"ניים מאוסים, לייצר דיונים כבדי ראש, להפיץ את סדר היום הציבורי שלהם, או איך שהם קוראים לזה.

תוכלו אולי לברוח מזה רוב הזמן, אבל לא לגמרי. כך, כשהדברים נעשים מתוך השטח, וכל גולש יוצר ו/או מצטרף לאג'נדות הפוליטיות הנראות לו, חלקן מופרכות וקומיות לגמרי (כמו התנועה להחזרת המנדט הבריטי), זה שומר על הקסם. ברגע שזה יהיה רציני מדי ו"מטעם", זה ייקח את הרשת למקום אחר לגמרי. זה המחיר של להיות פופולרי.

מטריה חברתית

בכל זאת, יש שטוענים שהצטרפותם של ח"כים בפרט, ומבוגרים בכלל, רק מוסיפה, ולחלוטין לא פוגעת בקסם הפייסבוקי.

ליאור שליו, סטודנט לתואר שני בשיווק, מתמחה ברשתות חברתיות ואחד שחי ונושם פייסבוק, טוען: "פייסבוק היא פלטפורמה פתוחה ומהווה סוג של מטריה לאינספור מעגלים חברתיים. היופי הוא שמעגל מקביל או כניסתו של מישהו שפחות מעניין אותי אינה משנה לי ולו דבר, כי לי כמשתמש יש את המיני מעגל / קהילה שלי. החשיפה לאנשים אחרים ברשת ובכלל זה דמויות ציבוריות נתונה לשיקול דעתו של המשתמש הבודד, שבוחר האם דמויות אלו מעניינות אותו או לא, ועל בסיס זה בוחר מהי רמת המעורבות והשיתוף שהוא היה רוצה ליצור עם הדמות הזו, לכן ההשפעה היא לחלוטין סובייקטיבית".

לדבריו, "ישנן קבוצות שלמות ומעגלי חברים שלמים שממוצע הגילאים בהם הוא 50+ וגם להם לא מפריע שברחבי הרשת יש עוד קבוצות עם גילאים שונים כי אופי התקשורת שלהם הוא פנימי למעגל שלהם ולא כלפי חוץ".

המפרסמים מסתערים

ההצלחה של פייסבוק אינה חומקת כמובן מעיניהם של המפרסמים. אם עד עתה המקום היה יחסית סטרילי, המציאות הזו הולכת להשתנות, כשעדיין לא ברור באיזו רזולוציות. לאחרונה פותחה באתר מערכת פרסום ייחודית, שלדברי שליו, מאפשרת למותג לנהל דו שיח אישי עם צרכן ספציפי בעזרתי מספר כלים שונים.

"מותג כמו נייקי יכול לפתוח דף של המותג שלו עם קישור ישיר וסינרגיה מלאה עם העמוד בפייסבוק. דף המותג הזה הוא דף תוכן שמכיל נושאים, אפליקציות וחברים שמדברים ברוח המותג, ומספקים ערך מוסף ייחודי לצרכן הפרטי. תחשוב על דף של נייקי שבו ניתן להוריד את התוצאות מהריצות האחרונות שלך, לייצר ממוצעים שונים ולבנות מערכת מעקב ותוכנית אימונים מותאמת על בסיס נתונים אלו. והכי חשוב - לשתף אנשים דומים לך ולקבל מהם פידבקים והמלצות".

שליו מציין עוד כי, "מעבר לכך, יש מערכת באנרים חברתית, שמתאימה את המודעה בהתאם לאלגוריתם מובנה שיודע לשקלל מי אתה, מי חבריך, מהם תחומי העניין הרלוונטיים כרגע (ולא אתמול), ולייצר מודעה אישית שפונה ישירות אליך".

הכל טוב ויפה ומתקדם, השאלה האם זה יעבור את הגבול הדק שבין נוחות לאי נוחות. ברגע שזה יעבור את הגבול הזה, ההשלכות צפויות להיות שליליות.