אוסקר לירושלים

ה-WSA (ראשי תיבות של World Summit Award), ארגון בת של האו"ם, העניק את ה"אוסקר" של אתרי האינטרנט לשנת 2007 לאנשי אתר "עיר דוד" בטקס חגיגי ונוצץ שנערך בעיר ונציה שבאיטליה. האתר זכה במקום הראשון מבין אתרים מ-167 מדינות בעולם.

חבר השופטים שהעניק את הפרס (וכלל גם נציגים ממדינות ערב כמו מצרים, בחריין, סודאן, כוויית ועוד), קבע כי האתר מוביל מבחינה עיצובית, תוכנית ויצירתית. ראוי לציין כי זוהי הפעם הראשונה שמדינת ישראל זוכה בפרס מסוג זה, לאחר שנים רבות בהן אתרים ישראלים רבים מתמודדים על הפרס הנכסף.

אתר עיר דוד, שזמין בחמש שפות, מציע למבקרים בו חוויה מיוחדת במינה, המשלבת ממצאים בני אלפי שנים עם אטרקציות עכשוויות, כגון: סיור על סאגווי, טיול ספארי בירושלים הקדומה, טיולים מהנים באופניים משפחתיים לאורך טיילת ארמון הנציב וחוויות ארכיאולוגיות לכל המשפחה.

הווליום מכתיב את הקצב

אז האם באמת יש לנו סיבה לגאווה? נראה שכן. ללא ספק מדובר באתר מרשים המבוסס על טכנולוגיית פלאש, דבר שאמנם פוגע אנושות במיקומים שלו בגוגל, אבל זה המחיר שמשלמים על טוב טעם ובחירה בפלאש כעוגן קיומי.

אותם פירוטכניקות פלאש, הגדלות וכיווצים הם שהופכים את עיר דוד הווירטואלית לאתר בעל אג'נדה עיצובית מובהקת, אך כזה הסובל מבעיה מוכרת במקצת: נרקיסיזם או הזנחה; כל המחקרים הוכיחו שאם אתה משמיע לגולש מוזיקה מיד כשהוא נוחת באתר - הפעולה הראשונה שלו תהיה לחפש כפתור שמכבה/ מחליש אותה.

בעיר דוד אין כזה בנמצא. הווליום מכתיב לך את החוויה הראשונית ובעצם שולח אותך מיד לניווט. אתה בורח מאותו דמון מוסיקלי ערטילאי.

יש באתר משהו מיינסטרימי. נכון שהנושא מכתיב אותו, אבל דומה שהאינטרנט כבר נמצאת במקום אחר לגמרי, בין 2.0 ל-3.0, והפרס בעצם בא לתגמל על העבר, ולא נושא עיניו אל העתיד, אל אתר שמסמל את הכיוון העיצובי/ התוכני אליו הרשת אמורה לצעוד.

כמובן שהדבר לא מפחית מכבודו של עיר דוד, ומההחלטה האסטרטגית (הנכונה) לייצר אתר איכותי, מוקפד ומשויף, שיעביר את החוויה בצורה אופטימלית. אחרי הכל, האתר זכה בפרס גם עבור ההשקעה בתוכן. ועל כך אין עוררין: אנשיו דלו כל פיסת מידע רלוונטית וסידרו אותה קטגוריאלית בהתאם לקונספציות המקובלות ברשת. נכון, מדי פעם נופלת איזו טעות הגהה, אבל לא בצורה צורמת.

עיצוב זה עניין של טעם

על פניו מדובר באתר תיירותי נפלא, אבל לא אתר שמהווה מגדלור רעיוני או עיצובי, ושוב חוזר העניין המיינסטרימי. האתר לא לקח לתשומת לבו שאנו חיים בעידן אינטרקטיבי מובהק, והקשר עם הגולש חייב לעבור לפסים קצת יותר מתקדמים ושיתופיים מ"צור קשר".

יותר ויותר גופים מסחריים משתפים את הגולש בחוויית עיצוב המוצר ותוכנו. חברת מזון מפורסמת עשתה זאת לאחרונה עם פחיות השתייה. נכון שגולשים לא יכולים לקבוע את אופי "עיר דוד", אבל הם כן צריכים נוחות יותר מאסיבית.

בסופו של דבר מדובר באתר מוצלח, אבל הבחירה בו כזוכה מצביעה יותר על מי שבחר בה. גם עיצוב כידוע הוא בסופו של דבר עניין של טעם. שאלתי שני מעצבים בעלי שם לדעתם. אחד אמר: "יופי של אתר פלאשי, נהניתי נורא". השני אמר: "אני רוצה להשיג את אותה פטריה שלקח חבר השופטים".