הכצעקתה?

יש לחברי הכנסת תקציב הזוי, שנקרא "קשר עם הציבור". דוד לוי פעם השתמש בו כדי לקנות מכונת אספרסו חדישה. אחרים מצאו דרכים יצירתיות אף יותר. הבעיה שאם באמת יהיה להם קשר לבוחר, הם ממש יצטרכו להקשיב לו. או רחמנא ליצלן - אפילו לעשות משהו בנידון.

הבוחר, שהבין מזמן עם מי יש לו עסק, וחמוש במנטרות קלישאתיות כמו "אפשר להביא את הח"כ לבאר, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות", הוא לפעמים מנסה כל מה שהוא יכול. למרבה הצער, ברוב הפעמים זה לא מספיק.

האינטרנט היתה אמור לקצר את ערפל אי התקשורת ולייעל את הקשר בין הצדדים. ואז הכריחו כל ח"כ לפרסם כתובת מייל באתר הכנסת, בלי לשים לב שהיחיד שנכנס לתיבה הבודדה הוא עוזר פרלמנטרי תזזיתי ורצוץ, שבטח גם יחנטרש משהו מאולץ ואד הוקי רק כדי שתרגישו טוב עם עצמכם. זו המציאות.

שמות לא מפתיעים

אבל יש צדיקים, דינוזאורים, תמימים, בעלי מודעות אזרחית שמנסים בכל זאת לשנות משהו. הפעם מדובר באיתי ברגמן, מייסד אתר Shout, שקורא לכלל הגולשים לבוא ולהביע את מחאתם, ואף מספק להם צינור קשר ישיר - קודם כל לנושאים שאיכפת להם מהם, אחר כך לוועדות עצמם.

כמובן שהאג'נדה שלו היא לשנות את סדרי השלטון. כמובן שאין שום סיכוי שהוא יצליח, אם כי, כצפוי, יש כמה ח"כים שמגלים עניין. השמות לא מפתיעים: ניתן למצוא שם את דב חנין, אורית נוקד, מרינה סולודקין, מיכאל מלכיאור, זהבה גלאון, אבשלום גילן, עמירה דותן (דווקא כן שם מפתיע, מי זו?).

ברמה העקרונית, סביר להניח שהאתר לא יעשה שום שינוי מהותי. הח"כים ש"קשר לבוחר" עבורם הוא רישיון להטבות ימשיכו לעשות שופינג על חשבוננו. הח"כים שכן רוצים להקשיב, לדבר, לחוש - יעשו זאת גם באתר הזה. לחלקם כבר יש אתרים או בלוגים פעילים, ואפילו אתרי מפלגה שאיזה סטודנט מתחזק עבורם את התכנים. כך שהשיח איתם כנראה לא יקפוץ מדרגה הודות ל-Shout, מקסימום ישתפר פונקציונלית.

רק אם האתר יעשה איזשהו באזז, הם עשויים להזמין כמה חברים נוספים מהמשכן, וזוהי נקודה שיכולה להיות רגע מכונן באתר הזה: ככל שיהיו בו יותר ח"כים פעילים, יותר אוזניים קשובות לכאורה, כך הוא יותר יצליח. מקומות בהם גולשים-אזרחים נפגשים כדי להביע רעיונות או למחות ולקטר כבר קיימים למכביר. לטעמי, יותר מדי.

בעיה עקרונית

בכל אופן, יש בעיה מאוד עקרונית עם איך שהאתר רואה ומגדיר את עצמו. הוא אמנם נראה כמקום תוסס, חברתי, מעין מסיבה דמוקרטית גדולה, אבל קורא לעצמו "רשת חברתית". הוא אולי כל מיני דברים - רשת חברתית הוא עדיין לא. הוא גם לא נראה כמי שהולך להיות כזה.

רשת חברתית ניתן להגדיר כאסופה של יישומים מקוונים מסוימים, שנעדרים מכאן. או מסתתרים ממש טוב. נקווה, בשביל מקימי האתר, שמדובר רק בטעות סמנטית.

לסיכום, ניתן בהחלט לברך על היוזמה, אבל ברמת האינטרנט וובית להתייחס אליה כאל הכלאה לא ברורה: הרשת הישראלית לא צריכה עוד רשת חברתית. כרגע יש בעולם 170,000 כאלו, ואצלנו קצב ההשקה שלהן מתגבר מיום ליום. עד המפץ הגדול.

אם זה הכיוון שראשי האתר רוצים ללכת אליו, מדובר בכיוון מסוכן מבחינתם. למרות שברמה האוטופית מקום בו אזרחים יתקשרו עם ח"כים על בסיס יומיומי נשמע נפלא, עדיין, זוהי אוטופיה.

אם מדובר בעוד אתר מחאה אזרחית, הוא יצטרף לעוד אי אילו קהילות, פורומים ואתרים שכבר עושים מה שהוא עושה, אולי עם דגשים אחרים. למעשה אין בו כמעט בשורה חדשה.