דרוש: מפתח משחקים לצה"ל

בסוף השבוע האחרון התבשרנו על עוד משחק חדש של חיזבאללה - Special Force 2. מדובר בכותר המשך למשחק הקודם של הארגון מ-2003, שזכה להצלחה גדולה. המשחק החדש (זמין בערבית, פרסית, צרפתית ואנגלית) מבוסס על מלחמת לבנון השניה ומטרתו לחנך את הילדים להתנגדות מזוינת כנגד ישראל. בנקודות זוכים על ידי הריגת חיילים ישראלים. חיזבאללה מסר שהוא מצפה לדרישה גדולה למשחק גם מבית וגם מלקוחות בחו"ל.

צה"ל מפגר במלחמה הווירטואלית

מה שמרגיז בסיפור הזה הוא לא המשחק של חיזבאללה. מהם אפשר לצפות שיעשו את מה שהם הכי טובים בו: להיות אויב ולאתגר את כוחות הבטחון הישראלים. מה שבאמת מטריד הוא שבזמן שאיראן וחיזבאללה משחררות משחקי מחשב כעניין שבשגרה, ומחנכות את קהל הגיימרים שלהן לנרטיב שיעי-קיצוני של הסכסוך, ישראל עומדת חסרת אונים ומעש.

ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה שוב ושוב המסקנה, כי משחקי מחשבי הם כלי אפקטיבי בצורה בלתי רגילה להעברת מסרים. משום שהגיימר משחק תפקיד פעיל, כלומר ממש לוקח על עצמו תפקיד הלכה למעשה, ההזדהות שלו עם הדמות שאותה הוא מגלם גבוהה בהרבה מאשר בעת צפיה פסיבית בפרסומת או בסרט. במילים פשוטות, משחק אחד כזה יכול להעלות את המוטיבציה לשירות יותר מ-1,000 התבטאויות מטופשות של אהוד ברק או האלוף שטרן. את העובדה הזו הבינו כנראה בחיזבאללה, שתפיסת המדיה שלהם משוכללת לצערנו הרבה יותר מזו של מדינת ישראל.

הטובים למשחקים

חיזבאללה ומדינת ישראל דומים בסיפור הזה לחברת סטארט-אפ זריזה ולתאגיד גדול וכבד. בזמן שהחיזבאללה לומדים להשתמש בגרילה לא רק בשוחות של לבנון, אלא גם בגרילה וירטואלית של שיווק ויראלי וטכניקות סטראט-אפיות זריזות, צה"ל המזדחל עדיין לא משתלט אפילו על הווב 1.0.

וזה חבל, כי יש לנו הרבה יותר אנשי הייטק מוכשרים מאשר לאויב מצפון. זה לא שאני שש להפוך ליועץ הפרופגנדה של הצבא, אבל במשחקי מחשב אפשר להעביר כל מיני מסרים - ואם כבר התחילה פה מלחמת משחקי מחשב איזוריים, מותר גם לצה"ל להציע סיפור חלופי לזה שמציעים ארגוני הטרור או המדינות השכנות.

הגיע הזמן שבצה"ל יבינו שבמקום לשלוח את כל המתכנתים המוכשרים לממר"ם, אפשר גם לשמור כמה בצד, כדי שיפתחו משחקים שיראו לעולם (ולנו) גם את הזווית הישראלית. וכשצבא ההגנה לישראל יקים סוף סוף יחידה לפיתוח משחקים, אולי אפילו המוטיבציה להתגייס תעלה קצת.