מה לח"כים ולאינטרנט?

היה שמח היום (ב') בוועדת הכלכלה של הכנסת, בדיון על הנוסח החדש של הצעת החוק 892. הישיבה, שהוזזה לחדר גדול יותר וכמות הח"כים החריגה בחדר שיקפו את העניין המתעורר שיצרה הצעת החוק של חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס, שמתעקש לצנזר את האינטרנט. אולי זה בא ללמד אותנו שהצליח לו, לכהן. לפני מספר חודשים אף אחד עוד לא ידע מיהו האלמוני, והנה טרמפ קטן על האינטרנט ושמו כבר מתגלגל על לשונו של כל גולש חובב פורנו, אלימות והימורים או לחילופין, חופש ביטוי, דמוקרטיה ופרטיות ברשת.

פוליטיקאים אינטרנטים

חבר הכנסת גלעד ארדן, היו"ר החדש של ועדת כלכלה נראה מרוצה מתשומת הלב המרובה וניהל את הדיון בצורה רצינית אך משועשעת. השאלה המרכזית שהציב ארדן היתה "האם אין דרך להשיג את אותה תוצאה (חסימת תכנים פוגעניים בפני קטינים) עם פחות פגיעה". ועוד הוסיף באירוניה מסוימת כלפי שר התקשורת אריאל אטיאס מש"ס, שלמרות שעל השר הנוכחי הוא סומך בעיניים עצומות - הוא תוהה מה יקרה אם יום אחד יגיע שר פחות ליברלי לתפקיד.

חבר הכנסת כהן מצידו חזר שוב ושוב בנימה נרגשת על המשפט: "מטרה אחת יש לי. לשמור על הילדים". כהן האשים את ספקיות האינטרנט באחריות להצעת חוק הצנזורה והבהיר שהמחוקק מתערב רק כאשר הגורמים המסחריים מועלים בתפקידם. הוא השווה את ההתערבות הנוכחית בנושא הצנזורה להתערבות בנושאי הבנקים והמפעילים הסלולריים. לדבריו, רק משום שהבנקים הגזימו עם העמלות וחברות הסלולר עם המסלולים המבלבלים, נאלצה הכנסת להתערב. אבל במה חטאו הספקיות? שהגזימו בגישה שנתנו לגולשים לתכנים ברשת?

אבשלום וילן ממרצ גם הוא התרגש מאוד, או לפחות הרים את קולו. "אנחנו הופכים לגרועים שבמשטרים", הזהיר. "אם אחמדיניג'אד היה מעלה הצעה כזאת הייתי מבין", קרא והביע זעזוע מכך שבישראל עולה לדיון הצעת חוק שכזו. עם זאת, שניה לאחר מכן שינה דעתו והודיע: "אני על הפרלמנט הישראלי כבר לא מתפלא כלום".

היזהרו מחסון

ובכל זאת, וילן הוביל בכבוד את הכוחות המתנגדים לצנזורה על הרשת (ובמיוחד כאשר למרות היותם הרוב בחדר - בלוגרים, עיתונאים ופעילי רשת - אי אפשר היה לשמוע אותם מכיוון שרק לחברי הכנסת ניתנה רשות הדיבור). "אתם כופים על הציבור התנהגויות שהן בלתי אפשריות לכלל האוכלוסיה", הזהיר והוסיף "אם פתוחים פתח לרשימות כאלה היום, יהיו פה מחר רשימות אחרות ואנחנו נהפוך לאיראן".

ח"כ ישראל חסון לעומתו, האיש שאחראי להצעת החוק האווילית לא פחות מזו של כהן - חיוב גולשים להזדהות בטוקבקים - הודיע שהוא לא מתרגש מהטענות על פגיעה בחופש הדיבור ואמר: "ראינו איך ספקי האינטרנט מסתתרים מאחורי הערך של חופש הדיבור במגוון נושאים". לטענתו, העניין כאן הוא "תרבות הרייטינג...ספקי האינטרנט לא רוצים חופש ביטוי. הם רוצים ביזנס".

נדמה שעבור אלו שמבקשים לעקוף את הצנזורה - עמדתו של חסון היתה המסוכנת ביותר. לעומת הח"כים מש"ס, שמתכוונים לקבור את הצנזורה תחת אחריותו של גוף ממשלתי בלתי יעיל, חסון רציני בכל מה שנוגע להגבלת זכויות האזרח. "אני יודע לעקוף את החסימות הללו", העיד הח"כ על עצמו והוסיף "הבן שלי בן ה-13 וזה כל כך קל לו, שהוא משתעמם מלעשות את זה". לח"כ הטכנלוגי יש פתרון שיאפשר חסימה יעילה - ליצור ליצור תמריצים שיגרמו לספקיות לרצות לחסום אותנו. כך הן יפנו את מירב מרצן לענייני הצנזורה וזו תהפוך ליעילה ככל האפשר.

איך מצנזרים 4 מליון ישראלים

השלב השני בישיבה, שלב ההנחתה למציאות, עסק בשאלה: איך לעזאזל נצליח לצנזר את האינטרנט לארבעה מליון גולשים ישראלים?

חיים גירון, סמנכ"ל הנדסה במשרד התקשורת, הציג לח"כים שתי אפשרויות עיקריות:
1. סינון מרכזי בשרתים המבוסס על רשימות שחורות (Blacklists).
2. סינון בעזרת התקנה של תוכנות שיותקנו במחשב האישי של הגולשים.

לדברי גירון, הבעיות בשיטה הראשונה הן שכ-20% מהמידע שאמור להיות מסונן חומק מהפילטר ולהיפך - תוכן שאמור להיות מותרת לצפיה - מסונן. בנוסף, סינון בשרתים לא ידע לחסום תוכנות שיתוף קבצים, תוכנות מסרים מידיים או אתרים דינמיים כמו אתרי קהילות או בלוגים. עוד חסרון: ניתן להתגבר על חסימה כזו בעזרת שימוש בשרתי פרוקסי. "דברו במילים פשוטות", ביקשו הח"כים, ויו"ר הוועדה, ארדן, הודה: "אני מכיר שרים שמצביעים בפרוקסי, אני לא יודע מה זה שרת פרוקסי". ח"כ יואל חסון לעומתו, היה מודאג דווקא מכך שמאחר שמי שמרכיב את הרשימות השחורות הן חברות מסחריות, הרי שהן יהיו אלו שאחראיות מעתה על רמתו המוסרית והערכית של העם.

אך גם השיטה השניה אינה חפה מבעיות. תוכנות סינון המותקנת על מחשבי הגולשים תאפשרנה אמנם לחסום גם תוכנות שיתוף קבצים ומסרים מידיים, אך התקנתן מחייבת השתתפות של ההורים, שלרוב מבינים במחשבים הרבה פחות מהילדים. תוכנות כאלה גם מאטות את הגלישה ברמה כזו שעל פי ד"ר נמרוד קוזלובסקי (שהתפרץ באמצע הדיון מבלי שהוזמן לדבר באופן רשמי, אבל הרשים את הח"כים כל כך עד שהזמינו אותו להשתתף גם בישיבה הבאה), גורמת למי שכבר התקין את התוכנות להסיר אותן.

הישג לבלוגוספירה

הדיון בדיוק התחיל להיות מעניין, במיוחד כשד"ר קוזלובסקי טען כי סינון בשיטת ה-Blacklist ייצור סינון יתר של 800%, זאת, עקב נדידת כתובות ובגלל שיתוף כתובות בין אתרים שונים. אלא שאז התפרצו לחדר הסדרנים והורו לכולנו - שרים, ח"כים ועיתונאים פשוטים - לעזוב את המקום ולפנות אותו לישיבה הבאה.

לא עזרו לח"כים כל ההתחנונים ואפילו לא קריאתו של השר אטיאס, שפתאום ביקש במפתיע לשמוע את דעתם של פעילי האינטרנט והבלוגרים שגדשו את המקום. "אולי הם יצליחו לשכנע אותי".
וכך למדנו שכמו בכל מקום, מי ששולט בכנסת באמת הם הסדרנים. הישיבה הבאה תתקיים בפגרה (על פי ההערכה האופטימית של ארדן), ובמסגרתה תציג עו"ד נגה רובינשטיין מודלים מקבילים ממדינות אחרות בעולם. כמו כן יוצגו העלויות הכלכליות של חוק כזה עבור ספקיות האינטרנט ובעקבות זאת גם עבור הצרכנים, וינתנו חוות דעת מקצועיות של קוזלובסקי ומומחים אחרים.

אחרי הדיון תפסנו לשיחה את חנן כהן, מי שהיה אחד ממובילי המאבק כנגד החוק. לכהן היו כמה דברים מעניינים להגיד לכל מי שמפקפק ביכולת של בלוגים להשפיע על הפוליטיקה. "זה שלחצי מהאנשים שהתנגדו לחוק והגיעו לוועדה יש בלוגים זה נקודה משמעותית", אמר. "ועוד הישג הוא זה שהצלחנו להביא מספר מכובד של חברי כנסת שהגיעו לישיבה ורוצים להתעמק בחוק הזה ולא יתנו לו להיכנס להספר החוקים בלי שיחה רצינית". נקווה שהוא צודק.