מושחתים, נתפסתם

כשיש אי צדק שאינו מטופל כראוי על ידי החוק, אפשר לסמוך על האינטרנט שתמלא את הפער שנוצר. כך במקרה של "נתפסתם", בלוג שמתעד עברייני חנייה החונים במקומות השמורים לנכים.

כך עובד בית הדין לתעבורה של "נתפסתם": כל רכב רגיל שנתפס במשבצת של נכה מצולם ומתפרסם בבלוג, כולל מספר רישוי מלא, מקום ותאריך. ישנה כתובת מייל אליה אפשר לשלוח דיווחים על עברייני חניית נכים. כך אפשר להתרגז, למשל, למראה דייהו לבנה שחונה בחניית הנכים במגרש ריק לחלוטין, רק כי מקום החניה קרוב יותר לכניסה של המבנה. לשם השוואה, בערוץ 10, שמפרסם גם הוא (באישור) את התמונות מהבלוג, הפרטים מטושטשים.

מאחורי הבלוג עומד עומר שמחה (שלו קרוב משפחה הסובל מנכות), ועושה רושם שההקמה היתה עבורו תהליך פשוט למדי. "הרעיון עלה לאחר שבתוכנית של גיא זהר הוצג אתר caughtya.org, שמציג כלי רכב מכל העולם שחונים במקומות שמורים", סיפר בראיון לנענע מחשבים. "באמתחתי היו מספר תמונות שתכננתי לשלוח, כך שעם השאלה של גיא זהר בשידור, 'למה אין אתר כזה בעברית', קפצתי על הרעיון ובתוך 30 דקות פתחתי חשבון בבלוגלי והעלתי את התמונות שכבר היו ברשותי".

סיפורים מקוממים

את חלק מן התמונות הוא צילם לבד, אבל רובן הן תמונות הן של אנשים שהוא לא מכיר והגיעו בדואר אלקטרוני. "כמעט תמיד יש סיפור מקומם המצורף לתמונות, על חוסר התחשבות", הוא מספר.

- אתה מבין מה מביא אנשים לחנות במקומות של נכים? בתל אביב יש מצוקת חניה מטורפת ולפעמים צריכים לאלתר בדרכים לא דרכים. או שאולי זו בכלל בעיה רק של המעמד הבינוני עליון, שלא ממש עונה על הקריטריונים של מסכנות?

"זה יותר עניין של חוסר מחשבה או חוסר אכפתיות. אנשים חושבים שאם יש מקום פנוי והמגרש יחסית ריק, אז יהיה בסדר לחנות במקומות המסומנים, וזה לא כך. המקום מסומן כי הוא עבר הנגשה, כלומר, רמפה לעגלות או מקומות רחבים יותר לרכבים הדורשים תמרונים מורכבים יותר. אדם הנזקק לכסא גלגלים לא יכול לפתוח את הדלת לכדי חריץ צר, כמו שאת ואני כאנשים רגילים יכולים. כסא גלגלים דורש מרחב של 2-3 מטרים לכניסה וליציאה מהרכב, חסימת המרחב הזה תמנע מהנכה להיכנס או לצאת מהרכב שלו.

"לא פעם נהגים לא שמים לב שמדובר במקום שמיועד לנכים. אחת המגיבות באתר סיפרה שרק לאחר שהוסיפה מחזיר אור לעמוד השלט המוצב בחנית ביתה, כזה שסימן באופן בולט את חניית הנכים, אנשים הפסיקו לחנות במקום".

הנכים נשארים בבית

חשבתם שלכם קשה לחנות בתל אביב? תארו לעצמכם איך מרגיש אדם שנעזר בכיסא גלגלים ונאלץ להסתפק במעט המקומות השמורים - והתפוסים.

"ידוע לי שישנם נכים רבים שנמנעים מלצאת את ביתם כי הם יודעים שבתל אביב הם לא ימצאו מקומות חניה בשעות העומס, מאחר שהמקומות שמיועדים להם, נתפסים על ידי אחרים. פגיעה זו מהותית ופוגעת באפשרותם ליהנות מחיים נורמטיביים, תוך השתלבות בחברה", הדגיש שמחה.

בינתיים הבלוג כבר זוכה לחשיפה מוגברת, ובהתאם, מקבל יותר חומרים מפלילים: "יצרתי קשר עם ערוץ 10 וסיפרתי להם על האתר. במקביל יצרתי קשר עם עמותת 'נגישות ישראל', שפועלת בין היתר למען הסדרת תווי נכים והנגשת מקומות ציבוריים. הדר, מנהלת האתר שלהם, משתפת איתי פעולה באופן מלא ומעדכנת אותי במידע שמגיע אליהם".

לא נותן ציון למשטרה

באשר לתהיה האם הבלוג מהווה סוג של בית משפט שדה חסר רחמים, שמחה מסביר כי בינתיים לא נרשמו הרבה עירעורים על התמונות שהתפרסמו בו. "אינני תאב פרסום, אם העליתי תמונה לאתר, וקיבלתי תגובה טובה לגביה, כזו שהסבירה שמדובר בנכה ששכח את התו שלו, או ברכב בתפקיד וההסבר מניח את הדעת, אסיר את התמונה מיד", הבטיח. "כך כבר עשיתי מספר פעמים בעבר".

- למה לדעתך קיים הצורך בבלוג? האכיפה לא מספיק מוצלחת?

"אני לא בא לתת ציונים למשטרה. המצב כיום מחייב פעולה אזרחית נחרצת, כי אין אף אחד אחר שעושה את זה. החל בבעלי החניונים שמורים לנהגים לחנות במקומות האלה, דרך אנשים שלא אכפת להם ועד למשטרה, שלא פעם חונה בעצמה במקומות שמורים. אנשים אומרים לעצמם 'לא יכול להיות שבשעה הקרובה יגיעו שלושה נכים לחנות פה, אז אני יכול להרשות לעצמי'. הרשויות מרשות לעצמן, המשטרה מרשה לעצמה וכך גם הציבור".

אבל למרות המציאות העגומה, היזם הנמרץ מקפיד לשמור על אופטימיות. "יחד עם זאת, אני מאמין שיש חשיבות רבה להסברה, לאכיפה ולענישה בהתאם לצורך. פעולה אזרחית בתחום זה חייבת להיות מגובה בעשייה של רשויות הפיקוח והחוק".