החומות נופלות

לאחרונה קראתי באינטרנט טקסט תועבה נורא, המדבר על אונס קבוצתי של אשה, המוקרבת לכנופיית בני בליעל כדי להציל את אישה מגורל זהה. האשה מתה; אישה מתחרפן ומבתר אותה ל-12 נתחים. זה נגמר בשפיכות דמים ובאונס המוני. המרקיז דה סאד היה מתקשה להתעלות על זה.

יש להניח כי חברי הכנסת החרדים, המנסים לצנזר את האינטרנט - אמנון כהן, שהעביר בקריאה טרומית חוק הקובע כי על ספקיות אינטרנט למנוע מקטינים גישה לאתרי פורנו, ואברהם רביץ, שדורש מבעלי עסקים למנוע מקטינים גלישה באינטרנט בכלל - יקפצו על כך כמוצאי שלל רב. דא עקא, שמדובר בטקסט שדווקא רביץ וכהן סבורים שהוא קאנוני:

ציטוט

הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת-לִבָּם, וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי-בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת-הַבַּיִת, מִתְדַּפְּקִים עַל-הַדָּלֶת; וַיֹּאמְרוּ, אֶל-הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר, הוֹצֵא אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-בָּא אֶל-בֵּיתְךָ, וְנֵדָעֶנּוּ. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם, הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-אַחַי אַל-תָּרֵעוּ נָא; אַחֲרֵי אֲשֶׁר-בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אֶל-בֵּיתִי--אַל-תַּעֲשׂוּ אֶת-הַנְּבָלָה הַזֹּאת. הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה-נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם, וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת. וְלֹא-אָבוּ הָאֲנָשִׁים, לִשְׁמֹעַ לוֹ, וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ, וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ; וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ-בָהּ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וַיְשַׁלְּחוּה, בעלות (כַּעֲלוֹת) הַשָּׁחַר. וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר; וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית-הָאִישׁ, אֲשֶׁר-אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם--עַד-הָאוֹר. וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת, וַיֵּצֵא, לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ; וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁו נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת, וְיָדֶיה עַל-הַסַּף. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה, וְאֵין עֹנֶה; וַיִּקָּחֶהָ עַל-הַחֲמוֹר, וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ. וַיָּבֹא אֶל-בֵּיתוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ, וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ, לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים; וַיְשַׁלְּחֶהָ, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. (שופטים, 19:כב'-כט')

יש עוד, כמובן. יש סיפור פוסט אפוקליטי על זוג אחיות הסבורות שהן ואביהן הם בני האדם היחידים שנותרו בעולם, והן משקות את האב לשכרה ושוכבות איתו כדי לקיים את המין האנושי. יש סיפור מזעזע, על אב ששומע קולות ומחליט לשחוט את הבן שלו - הבן השני שלו; את הראשון שלח למות במדבר. יש סיפור על זוג אחים חמומי מוח, שמשמידים עיר שלמה אחרי שאחותם נאנסת ומעונה. יש סיפור נורא על איזה פושע, שבצעירותו התעסק קצת בפרוטקשן, שקנה את כלתו ב-200 אברי מין כרותים. אחר כך הוא גם שולח את אחד מלוחמיו המובחרים אל מותו, כדי שיוכל להמשיך ולדפוק את אשתו.

בקיצור, אם חברי הכנסת החרדים מודאגים מחומרים לא מתאימים לקטינים, אולי כדאי שהם יסתכלו קרוב יותר הביתה. אבל זה, כמובן, לא העניין.

דימום מתמשך

לאורך רוב הדורות של קיומה של היהדות, החזיקו הרבנים במונופול על ידע, פשוטו כמשמעו: הם החליטו איזה ידע מותר ואיזה אסור. והרבנים האשכנזים, שהם נותני הטון היום, היו מחמירים במיוחד: אפילו את "מורה נבוכים" של הרמב"ם הם החרימו. במאה ה-13 הסגירו כמה מהם את הספר לאינקוויזיציה לשריפה, ובמאה ה-19 הוא עדיין היה עילה להשלכה מן הישיבה. בידי הרבנים היה כוח אדיר - הנידוי, ההשלכה מן הקהילה.

חומות הגטו כבר נפלו, אבל בארץ הקימו אותן החרדים מחדש, והם ממשיכים לנסות למנוע מצעיריהם גישה למידע שלא אושר. הם גם יודעים שלמרות קצב הגידול הגבוה של קהילתם - כשבעה ילדים בממוצע למשפחה - כוחם האלקטורלי נשאר קבוע, בין שניים לארבעה מנדטים. הסיבה לכך היא סוד שלא מרבים לדברים בו: השיעור הגבוה של החזרה בשאלה, של ההתפקרות.

עמותת הלל, המסייעת ליוצאים אל האור בדרכם לחיים חדשים - בסיוע חילוני צמוד, הצליחו הרבנים לוודא שצעיריהם לא יהיו מוכשרים כלל לחיים מודרניים - מדווחת על עליה במספר הפונים אליה בשנים האחרונות. לפני עידן האינטרנט, הידיעה עליה היתה עוברת מפה לאוזן; היום יש פורומים לחרדים לשעבר. בחומות נבקע חור ענקי.

הרבנים ניסו את השטיקים הישנים. הם אסרו על אינטרנט בבית. הציבור שלהם התעלם. הם אסרו על שירותי טקסט בסלולרי. הציבור שלהם התעלם. אחוזי פאניקה, הם החליטו שאם האיומים והחרמות לא עובדים, יופעל החוק.

רביץ וחבר מרעיו מדברים על "הרצון להימנע מפורנוגרפיה". אין ספק, כמובן, שכמו רוב המשתמשים באינטרנט, גם בני הנוער החרדים מחפשים שם פורנוגרפיה. אולי אפילו עוד יותר: ההורמונים לוחצים ואין להם פורקן מותר. וישנה, כמובן, האהבה שאין מעיזים לנקוב בשמה: ההומוסקסואליות. מצבם של ההומואים החרדים גרוע במיוחד, בין השאר משום שהם לא יודעים מה הם, ואין להם את מי לשאול.

אבל האינטרנט, כמובן, איננה רק פורנוגרפיה. היא ידע. ידע אחר. ידע בלתי מוגבל. כאדם שזוכר את ליל שבועות, 1987, כאחד הלילות החשובים בחייו, משום שהוא רץ להסתגר עם פלוטארכוס והתרבות היוונית, הכל כך אחרת, בזמן שכל השאר היו עסוקים בשור שלעס את הפרה, כמי שהושלך מישיבה משום שקרא את הברית החדשה, אני יודע מנסיון אישי עד כמה מתוק המידע האסור, באיזו להיטות מחפשים אחריו - ועל פי המספרים הדמוגרפיים, גם משתמשים בו. האינטרנט חסכה את הצורך בספר פיזי, שמציאתו מרשיעה את הבעלים, וכל המידע נגיש גם בחדר פרטי - וכפי שחושש רביץ, גם בכל מקום שיש בו אינטרנט ציבורי. ראוי לשים לב שרביץ לא אוסר על פורנוגרפיה, אלא על שימוש באינטרנט בכלל; אכן, יורש ראוי לשורפי ספרי הרמב"ם.

מלחכי הפנכה

הצעת החוק של רביץ עוד לא עלתה להצבעה. הצעתו של כהן - המטילה על ספקי אינטרנט את המשימה הבלתי אפשרית למנוע אתרים "אסורים" לקטינים, והמטילה עליהם אחריות פלילית - עברה בקריאה טרומית. החשש הוא שאתרים "אסורים" - שמשמעותם טרם הוגדרה - יהיו, למשל, אתרים המסבירים מהי הומוסקסואליות או אפילו מידע מיני בכלל. אין ספק שאספקת פורנוגרפיה לקטינים היא בעיה - אבל זו בעיה שההורים צריכים להתמודד איתה, לא הממשלה וודאי לא האלמנטים הריאקציונריים ביותר שבכנסת.

וכרגיל, החרדים לא היו מצליחים אלמלא נמצאו משתפי פעולה מן החילונים. זכרו את השמות: יצחק גלנטי, סופה לנדבר, בנימין נתניהו (אין הפתעה כאן), אופיר פז-פינס, קולט אביטל, גדעון סער, יובל שטייניץ, משה כחלון, רוברט אילטוב (מי?).

האנשים האלה, חילונים כולם, מוכנים למכור את מעט החופש שנותר במדינת ישראל, כדי לנסות ולקושש כמה קולות של חרדים בממשלות הבאות. מפליא שלפוליטיקאים בישראל, במיוחד אלה ממפלגת העבודה, אין די זכרון כדי להבין שהחרדים יבגדו בהם כפי שהם בוגדים תמיד.

לכם יש. הציקו לחברי הכנסת האלה - פרטים אפשר למצוא כאן - גם כדי לוודא שעובדיה יוסף לא יהיה מי שיחליט לאיפה מותר לכם לגלוש, אבל גם כדי לאפשר לכמה בני נוער חרדים לצאת אל החופש.