חייך, אכלת אותה

יום אחד קיבל מייק האנט עוד מייל מ"מנהל החשבונות" אלברט פרד, שכתוב כולו באותיות גדולות ומודיע לו חגיגית כי ברשותו 80 מיליון דולר עודפים, שעליו להעביר לחשבון זר כלשהו תמורת 15 מיליון דולר עמלה. רגע לפני שמחק את המייל, האנט השיב לו וכתב שהוא "נרגש מההזדמנות שניתנה לו", אבל אין לו חשבון בנק. הוא המשיך וסיפר לו פרטים על חייו, חבריו לעבודה ומשפחתו, ואפילו הציע להזמין אותו לבארלו, אורגון, שם הוא גר, כדי לקחת אותו לארוחת ערב ומועדון חשפנות. מה רבה הייתה הפתעתו כשאלברט הנוכל ענה בשיא הרצינות. השניים המשיכו להתכתב. כדי לרכוש את אמונו, מייק שלח לו תמונות שלו ואשתו, שהיו בעצם תמונות של סתם ברנש עם כוכבת הפורנו ג'נה ג'יימסון.

לבסוף הוא שיכנע את אלפרד להצטלם עם שלט ענק עליו נכתב אחד מכינוי החיבה שהוענק לו בהתכתבויות, "מר בוקאקי" (ז'אנר דוחה במיוחד של סרטי פורנו יפניים). את התמונה פירסם באתר שלו, למען יראה כל העולם, וזה היה סוף הרומן בין הספאמר הניגרי לקורבן האמריקני, ותחילתו של תחביב ארוך טווח של מתיחת ספאמרים ניגרים.

הונאה מס' 419

מיליוני הודעות מייל מספאמרים בסגנון העוקץ הניגרי (שמכונה גם הונאה מס' 419, על שם מספר הסעיף בחוק הניגרי האוסר זאת) נשלחים מדי יום לגולשים בכל רחבי העולם. מרביתם מגיעים מתיבתו של מיליונר דמיוני שצריך להעביר סכום כסף גדול ממדינה אחת לאחרת תמורת עמלה שמנה. רוב הנמענים שמעט שכל בקודקודם מוחקים אותם מיד, אבל כמו בשיטת מצליח, מיעוט תמים נותן להם פרטי חשבון בנק, סיסמאות וכדומה, רק כדי לגלות שהכסף נעלם.

מיעוט אחר מחליט לנקום ולענות להם. וויקיפדיה מגדירה את תרבות 'פיתוי הנוכלים' (באנגלית: Scam Baiting) כשיטה במסגרתה המותח מביע עניין מזוייף בנמתח, במטרה לבזבז את זמנו, להביך אותו או לדלות ממנו מידע שאפשר להעביר לרשויות החוק.

באינטרנט פועלים כיום מספר מתחני ספאמרים כאלו. רובם מפעילים אתרים דלים למראה בסגנון שהיה אופייני ברשת בשלהי 1998. הרחק מהצבעים הפסטליים של טרנד הווב 2.0. הם לא חובבי טכנולוגיה מובהקים, הם סתם חושבים שזה מאוד מצחיק - ויש בזה משהו.

יותר מדי זמן פנוי

"אני יודע מה אתם חושבים: לבנאדם הזה יש יותר מדי זמן פנוי. אתם כנראה צודקים", כותב האנט, המכונה "איש קוף האבולה" בדף האודות שלו. האנט, מראשוני הז'אנר, קיבל עשרות מיילים של ספאם ניגרי לכתובת הדואר של העבודה. יום אחד פטפט עם חברו למשרד על מייל כזה, והשניים החליטו לענות לו. "לא חשבנו שהוא יכתוב לנו בחזרה, אבל טעינו בגדול", הודה. המייל הוליד התכתבות ארוכת טווח והתמכרות קטנה לפיתוי נוכלים באמצעות דואר אלקטרוני. "רציתי לגרום להם לפתח ציפיות ולבזבז זמן", הסביר.

"המתיחה הראשונה, של אלברט פרד, היתה המוצלחת ביותר", הוא נזכר בראיון לנענע מחשבים. "לא היה לי מושג מה יקרה אז. בכל פעם שפתחתי מייל נוסף ממנו זו היתה קומדיה ראויה לאוסקר".

- ראיתי שיש מערכת כללים אתיים לפיתוי ספאמרים ניגרים, לפיה אסור למשל לנסות להוציא מהם כסף בעצמך. זה משהו שאתה פועל לפיו?

(צוחק) "יש אתיקה לפיתוי נוכלים היום? אני אישית שומר רק על הכלל לפיו אני לא עושה שום דבר לא חוקי. זו האתיקה שלי. ואני לא לוקח מהם כסף".

- היו פעמים שבהם הזבלנים פנו אליך, התנצלו, ביקשו ממך להפגין רחמים ולהסיר אותם מהאתר שלך?

"כן, ולמען האמת זה קורה כמעט בכל מתיחה. או שהם מתחננים שאסיר את התמונה או שהם מאיימים להרוג אותי. חלקם אפילו שומרים איתי על קשר. היה ספאמר ניגרי אחד בשם מוחמד שהתחיל לכתוב באופן קבוע באתר שלי, במסגרת הפינה 'יומנו של פתיין נוכלים' שנולדה עוד לפני טרנד הבלוגים".

- הפכת מפורסם?

"האתר שלי כיכב באינספור מגזינים, ספרים ואפילו סרט קצר אחד. העברתי הרצאות בהמון כנסים, כולל זה של ארגון המחוננים Mensa ב-2004. בעיקר החברים והמשפחה ידעו. במקביל נאלצתי להחזיק בשתי עבודות".

לאחרונה ירד האנט מכס מתחן העל שלו, אחרי שבמשך מספר חודשים לא ענה לאף ספאמר ניגרי. "זה כבר לא כיף", הסביר. "ב-2001 אני הייתי זה שקפץ על הרימון, ועכשיו יש הרבה כמוני". האתר שלו עדיין משמש השראה לפתייני נוכלים.

גזענים? אנחנו?

למייקל בארי, שמנהל את 419eater.com, יש משנה אנטי-ספאמרית סדורה ומגובשת יותר. באתר שלו הוא מרכז לא רק את תוצאות המתיחות שלו, אלא גם פורומים שוקקים וכרזות תעמולת אנטי דואר זבל ניגרי. בארי אף משכנע את קורבנותיו להצטלם בווידאו, ואז מפרסם את הקליפים ב-YouTube.

במקרה שאירע לפני מספר שבועות, הוא הציע לספאמר להמחיז את מערכון התוכי המת ("This is a late parrot!") של מונטי פייתון תמורת מלגת קולנוע. הספאמר גילם את ג'ון קליז וגייס חבר נוסף להשתתף בקליפ. התוצאה הגיעה ליותר מ-160,000 צפיות ב-YouTube בינתיים, והמונה עדיין דופק.

המתחנים מספרים כי הם מציבים תנאים מיוחדים לצילום התמונות של הספאמרים, על מנת להבטיח שאלו לא ישלפו איזושהי תמונה מפליקר או גוגל. טארין, למשל, סיפר לספאמר ששלח לו מייל כי הוא בעצם נזירה במנזר הפרפרים שזה עתה המציא, וביקש מהנוכל לשלוח תמונות שלו עם ציור של פרפר נחמד על הפנים. מתחן אחר שיכנע את הקורבן שלו להצטלם עם שלט שכתוב עליו "אני מזיין כבשים" עם שגיאות.

השיטות האלו זכו לא אחת לביקורת נוקבת ולהאשמות על גזענות. המתחנים צוחקים לעתים גם על מוצאם וצבע עורם של הספאמרים הניגרים, ולא שוכחים להשחיל איזושהי בדיחה על האנגלית הקלוקלת ועל השימוש המתמיד ב-CAPS LOCK (שבשיח האינטרנטי משול לצעקות. מכאן שכל מייל של ספאמר ניגרי צריך להיקרא כאילו צורחים אותו בקולי קולות). חלק ניכר ממכתבי הנאצה שמקבלים המתחנים עוסק בגישה הגזענית שלהם.

אבל בארי טוען שהוא לא כזה: "פיתוי נוכלים הוא לא תחביב גזעני. יש לי מדיניות של אפס סובלנות כלפי גזענים באתר או בפורומים. חשוב להבין שלמתוח ספאמרים זו רק תגובה למיילים של הנוכלים האלו. לצערי, זו עובדה נתונה שרוב המיילים האלו, בין 50 ל-55 אחוז, אכן מגיעים ממערב ודרום אפריקה".

לפעמים יוצאת גם תועלת כלשהי מהבדיחות האלו: ב-FraudWatchers.org פורסם מכתב לפיו המשטרה הבריטית רוצה להיעזר באלו שמתכתבים עם הנוכלים הניגרים על מנת ללכוד אותם. אולי אם הם ירתמו את כל המאמצים האלו להוציא מהם פרטים מזהים ולא רק תמונה עם בובת תוכי מפלסטיק, אפשר יהיה להעמיד אותם לדין.

גם בישראל

האנגלית המשובשת שבפיהם של שולחי הספאם הניגרי, לצד מיליוני הדולרים המובטחים, לא קורצת במיוחד לגולש הישראלי. זכור אמנם מקרה שפורסם לפני מספר שבועות, בו קשישה מאזור המרכז נפלה בפח והעבירה את כל כספה עלי אדמות למתחן כזה, אבל הרוב מעדיפים למחוק ולהתעלם. מתיחות נקמה? כמעט שאין. ב-2005 גולש פרץ לאתר של מכון התקנים והחריב את בסיס הנתונים כנקמה על הספאם שקיבל. 'הלוחם בספאם' שחר גולן, לעומת זאת, הזמין את האחראי על דואר הזבל שקיבל לביתו בתואנת שווא, ואז הסריט הכל בווידאו. זה לא בדיוק scam baiting, אבל זו התחלה.