מי רוצה להיות (פפראצי) מיליונר?
הטלפון הסלולרי שלכם, שמצוייד במצלמה, הוא לא רק גאדג'ט צעצוע. אם תחזיקו אותו במצב הכן תוכלו לצלם איתו תמונות של אירועים חדשותיים (וסתם סלבז) ולזכות בתשלום או לפחות בתהילה
טלפון סלולרי שמצוייד במצלמה דיגיטלית (סטילס ווידאו) כבר אינו גאדג'ט נדיר בארץ ובעולם. עם זאת, השימוש בה - לפחות במובן המועיל של המילה - עומד ביחס הפוך למספר המשתמשים. אבל האינטרנט ואתרי החדשות הבינלאומיים מציעים דיל לא רע לחובבי האקטואליה: צלמו אירועים חדשותיים וזכו בתשלום או לפחות בתהילה.
העובדה שהסלולרי נמצא איתנו בכל עת מאפשרת לכל אחד מאיתנו להפוך לעיתונאי לוכד סקופים. זוכרים את הצילומים המיידים מהשטח בזמן מלחמת לבנון השניה, את הגירסה הפיראטית של התליה של סדאם חוסיין או את פליטת הפה הגזענית של מייקל ריצ`ארדס? כל אלו זכו לתהודה עצומה בין השאר בזכות אזרחים שתיעדו את המתרחש בסביבתם והעבירו את החומרים לתקשורת הממוסדת בזמן אמת או להבדיל, העלו אותם לאינטרנט.
משתמשים רבים ברחבי העולם הבינו שהמכשיר שיש להם ביד מאפשר להם לא רק להיות פפראצי ליום אחד ולתעד אירועים מביכים בחייהם של סלבריטאים, אלא גם נותן להם השפעה, במיוחד כשמדובר במדינות עם משטרים דיקטטוריים שלא נוטים לכבד את זכויות האדם.
בסין, מדינה שהממשל בה מנסה להראות שהחיים המקומיים טובים והדיקטטורה משתלמת לאזרחים, מצולמים קטעים מצמררים של עינויים, הרס בתים ושדות לצורך הקמת מפעלים ואף הריסת כנסיות, משום שהשלטון הקומוניסטי אינו רואה את העיסוק בדת בעין יפה.
במצרים נערכת כעת תעמולה כנגד הממשל של מובארק, לאחר גילויים שהפריכו את ההכחשות המתמשכות של הממשל אודות עינויים שעוברים אזרחים בידי המשטרה המצרית. בזמן האחרון הועלו לאינטרנט מספר רב של סרטוני זוועה בהם נראים עינויים מתועדים באמצעות מצלמה סלולרית (הקלדת Egyptian Torture ב-Youtube תעלה הרבה תוצאות כאלו).
CNN, BBC ויאהו
רשתות הטלוויזיה הגדולות, מצידן, הבינו שההתעניינות הגוברת והולכת של קהל היעד שלהם בתכנים שנוצרו על ידי משתמשים (User Generated Content), היא מכרה זהב לא קטן, בעיקר הודות לראשוניות והבלעדיות של המידע. חברת החדשות הראשונה שתקבל שיחת וידיאו מזירת פיגוע או תיעוד ייחודי של כוכב כדורגל שנתפס נוהג שיכור - תזכה במירב הרייטינג.
הצעד הראשון בדיאלוג בין הקהל לתקשורת היה פניה של תאגידי המדיה - CNN, יאהו ואחרים - אל ההמונים בקריאה לקחת חלק ביצירת החדשות. כעת, כשהרשתות והאתרים הגדולים מעוניינים לקבל תכנים, מתחילה התחרות האמיתית.
בתחילה הודיעה ה-BBC כי תתגמל אזרחים שישלחו לה חומר ייחודי ובעל ערך, שייעשה בו שימוש במהדורות. לפני כחודשיים השיקו גם יאהו ורויטרס את אתר YouWitness, בו הן מציעות לגולשים להעלות תכנים עצמאיים שיוצגו עמודים ייעודיים באתריהן. מרויטרס נמסר כי תכנים שיפורסמו בעיתונות המודפסת - יזכו את השולחים בתגמול כספי.
אתם תצלמו - אנחנו נשלם
לצד אלו, קמו באינטרנט גם אתרים עצמאיים שמאפשרים לגולשים לקבל תמורה הולמת בעד התיעוד.
הראשון הוא ScoopLive, שמפרסם חומרים שצילמו הגולשים ומציע אותם למרבה במחיר. מטרת האתר היא לפתוח זירת מסחר של סקופים מכל העולם, כשכל גוף תקשורת מוזמן להיכנס לאתר ולקנות את התכנים. בתחילה פעל האתר באירופה בלבד, ועל פי דיווחי החברה, עד כה נרשמו 150 קונים פוטנציאליים מ-15 מדינות שונות, וכ-2,500 צלמים מ-60 מדינות. ScoopLive אף מדווח על מספר עסקאות מוצלחות שהתבצעו דרך האתר, אחת מהן היתה צילום שהופיע על שער של מגזין צרפתי מפורסם.
אתר נוסף, בשם Scoopt מאפשר אף הוא להעלות תמונות וקטעי וידיאו ולמכור אותם. האתר פעיל מאז יולי 2005 ומתהדר בשורת הצלחות, ביניהן צילומים של פריס הילטון וסלבריטאים אחרים שנמכרו למגזינים ברחבי הגלובוס. מייסד האתר, קייל מק'ראה, סיפר לאחרונה שבתוך שנה וחצי נרשמו לאתר 12,000 איש מ-97 מדינות שונות.
אתר נוסף שנפתח לאחרונה הוא SpyMedia, שבשונה משני האחרים, מציע לא רק זירת סחר בתמונות, אלא גם רשימת נושאים מבוקשים עם תג מחיר. כך יכולים המשתמשים לראות מה הנושאים החמים, לתעד אותם ולנסות לזכות בתשלום שהוצמד לפריט המבוקש. לדוגמה: תמונות מתערוכת CES 2007, תחרות Red Bull ועוד.
פסימיות זהירה
אך האם מדובר בדבר הבא בתחום התקשורת? האם האזרחים יחליפו לאט לאט את מקומם של עיתונאים וצלמים מקצועיים? לא בטוח. ראשית, האתרים האלו נוגדים את עקרון ה-Web 2.0 הבסיסי, של שיתוף מידע ללא תמורה. התוצאות בשטח מראות שאתרים שניסו לשלם כסף לאנשים בתמורה לקטעי וידיאו או ידע נכשלו. הסיבה לכך היא שהגולשים חפצים בתהילה יותר מאשר בממון.
הנחה זו מתעצמת לאור תוצאותיו של מחקר, שקבע כי אדם ממוצע בעולם נחשף לאירוע חדשותי אחת ל-10 שנים בלבד (כמובן שבישראל התדירות יותר גבוהה), וכשזה קורה, רוב הסיכויים שהוא יצרוך את התוכן בערוצים המוכרים.
מחקר נוסף שפורסם לאחרונה מגלה, כי שני שליש מהאמריקנים מעדיפים לראות בטלוויזיה ידיעה חדשותית שתועדה על ידי צוות צילום מקצועי. בנוסף, האמריקנים סבורים שזמינותן של מצלמות בסלולר הפכו אותם לאומה של מציצנים. עם זאת, דווקא בקרב צעירים, רבע מן הנשאלים מעדיפים לצפות במהדורות חדשות המבוססת על תכני משתמשים. מק'ראה כנראה תולה את תקוותיו בצעירים הללו באומרו כי לדעתו, בעתיד הלא רחוק, כל ידיעה חדשותית תתועד קודם על ידי אזרח ולכן הוא בטוח שאתרים כמו שלו יצליחו.
עוד בעיה היא האותנטיות והרלוונטיות של החומרים המצולמים. מדפדוף באתרים שצויינו כאן, עולה שרוב החומר המתועד הוא צילומי פפראצי או תמונות מרהיבות, אבל חומר חדשותי אמיתי כמעט לא קיים. כל התהליך מרגע הצילום ועד שעורך עיתון יראה את התמונה אורך כיומיים. עד אז האייטם כבר לא רלוונטי.
כמו כן, קיימת הסכנה של זיוף תכנים דיגיטליים, כפי שקרה במלחמת לבנון 2.0. כדי שמקרים כאלו לא יישנו, יש צורך בהשקעה לא מבוטלת מצד עורכי העיתונים. השקעה שלעת עתה נראית לא כדאית, כך שהסיכוי שפריט חדשותי כזה אכן יעלה לשידור קלושה למדי. רק במקרים יוצאי דופן, כמו התליה של סדאם או רצח רבין, ישקיעו החברות בבדיקת אותנטיות החומר ואז ישלמו בעדו. אבל מקרים כאלו אינם תדירים מספיק בשביל להחיות קהילות צלמים שלמות ברחבי העולם.
בעיה נוספת היא הפרטיות. לפני כשבועיים נעצר אדם בדרום קוריאה בעת שצילם נוסעת באוטובוס ללא רשותה. במקרים אחרים אף דווח על אלימות מצד המצולמים. השחקן ג'ורג' קלוני למשל, התבטא לפני מספר חודשים בנושא, והזהיר את עמיתיו אודות הסכנה הנשקפת לפרטיותם מאותם המציצנים.
בכל מקרה, בפעם הבאה שאתם יוצאים מהבית, שימו לב שלקחתם את הסלולרי שלכם והיו מוכנים לתעד איתו כל דבר שתראו בדרך. מי יודע, אולי תיתקלו במקרה באיזה סלב שיאפשר לכם לשחק אותה פפראצי לרגע ואפילו יזכה אתכם בכמה מאות שקלים. רק היזהרו שלא יראו אתכם.