הימורים ברשת: עסק מסוכן

ביום ב' פסק בית משפט השלום בראשון לציון כי אתרי הימורים המיועדים לגולשים ישראלים מפרים את סעיפים 225 ו-227 לחוק העונשין, האוסרים על ניהול, ארגון ופרסום הימורים. הפסיקה באה בעקבות מעצרו של מיכאל קרלטון, אזרח זר ומנהל אתר ההימורים הפופולרי "ויקטור צ'נדלר".

האתר שהוא מנהל אתר שנמצא בבעלותה של חברה הרשומה בגיברלטר, עיקר ניהולה מתבצע מגיברלטר ושרתיה מצויים שם. גם הסליקה הכספית של ההימורים מתרחשת במדינה. אך בד בבד, כל ישראלי רשאי לשחק בקזינו המקוון (שאף תמך בעברית) והחברה השקיעה בפרסומות בישראל.

בית המשפט בחן את המקרה לאור הוראות הדין הפלילי המחילות את סמכות מדינת ישראל על עבירה ש"כולה או מקצתה" נעשתה בישראל. השופט, אברהם הימן, קבע כי לדעתו, "אין מהמר ללא מארגן הימורים ואין מארגן הימורים ללא מהמר". כלומר, עריכת הימורים אסורים כורכת בחובה הן את עריכת ההימור והן את ביצוע ההימור על ידי "מהמר הקצה". לכן, פסק, בוצעה בארץ הן עבירה של ניהול וארגון הימורים אסורים והן של פרסום הימורים אסורים.

בית המשפט אף שקל את משמעות האזהרה שהקזינו הציג באתר, לפיה יתכן שההימורים אינם חוקיים במקום בו נמצא המהמר ועל כן עליו מוטלת החובה לבדוק זאת ולפעול כחוק. בית המשפט הסיק שהחברה היתה מודעת לבעייתיות בעריכת ההימורים ובחרה לטמון את ראשה בחול ולהטיל את האחריות על הגולש. "הדבר דומה לסוחר סמים האומר לנרקומן בטרם ימכור לו את הסם כי הסם מסוכן לבריאות...", כתב השופט בפסק הדין.

אווזה שמטילה זי'טונים מזהב

פעמים רבות היו פונים אלי יזמים שרצו להינות מהאווזה המטילה ביצי זהב – הימורים באינטרנט – היו מבקשים להקים קזינו וירטואלי (ניתן למצוא מערכות שכאלו במחירים אטרקטיביים) והיו אומרים לי "מה אתה אומר על הפירצה בחוק בישראל? הרי אם אני אציב את שרתי החברה בחו"ל וארשום את החברה שלי בחו"ל אני לא מפר את החוק".

אבל לא מדובר בפירצה, אלא באי הבנה של החוק. כל מי שהיה מעורה בהלכות הבינלאומיות ביחס להחלת סמכות בינלאומית של מערכות משפט על אתרי אינטרנט יודע כי ישנן מספר גישות, המובילה שבהן היא זו הקובעת כי יש להחיל את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט בהתאם לשאלה: "האם האתר ניהל עסקים במדינה הרלוונטית?".

במקרה של המיליונר היהודי גוטניק, לדוגמה, שביקש לתבוע את בעלי הניו יורק טיימס באוסטרליה בגין כתבה שפורסמה באתר האינטרנט של העיתון האמריקני, קבע בית המשפט האוסטרלי כי יש לו סמכות בפרשה. הנימוק העיקרי היה כי במדינה ישנם מנויים לעיתון, ואזרחיה היו חשופים לכתבה בה נכללה לשון הרע.

כלומר, בתי המשפט היו מחילים את הסמכות והדין לפי המדינה בה פעל הגולש. למרות הביקורת על הלכה זו, גישה זו אומצה על ידי בתי משפט שונים פעמים רבות (בפסיקה האמריקנית היא אף אומצה ביחס להימורים).

למרות שמדובר בפסיקה של ערכאה נמוכה, החלטתו של השופט הימן מלמדת כי בית המשפט הישראלי מאמץ את הגישה לפיה הדין החל על עניין מסוים הוא זה התקף במקום מושבו של הגולש. בוויקטור צ'נדלר בכל אופן, כבר הודיעו כי יש בכוונתם להגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. יהיה מעניין.

_____________________________________________________
כותב המאמר הינו עורך דין המתמחה במשפט האינטרנט ודיני קניין רוחני.
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ כלשהו וחובה להתייעץ עם מומחה בכל מקרה ספציפי.