מצב הבלוגים במזרח התיכון: מעונן חלקית
שום דבר לא הכין את כרמל ויסמן לפגישה עם מוחמד עבד אל עזיז וחוסיין דרחשאן, בלוגרים ממצרים ואיראן שהתארחו השבוע בכנס ערכה אוניברסיטת בן גוריון. השלום מתחיל בבאר שבע
פתיחה
להיות בלוגר זה במובן מסוים להיות קצת הרפתקן. לא להסתפק במסעות בהיפרטקסט ולהיות נכון גם לעלות על הרכבת לבאר שבע כדי לפגוש בלוגרים אחרים שעשו כברת דרך מקהיר ומטהרן, עד אלינו. התירוץ הרשמי: כנס על התנגדות במזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, במסגרתו התקיים פאנל המוקדש לבלוגים כמרחב להתנגדות פוליטית וחיזוק הדמוקרטיזציה.
המידע והדימויים בתקשורת על מצרים או על איראן גורמים לנו לצפות לדמויות בנוסח הסרט הערבי הנוסטלגי של ימי שישי בצהריים או לאיזה מיני-אייתולה; שום דבר לא יכול להכין אותי לפגישה עם אנשים כמו מוחמד עבד אל עזיז וחוסיין דרחשאן.
וידאו
מצנזרים את הנשיא אבל לא את הבלוגרים
חוסיין דרחשאן, אחד מיזמי הבלוגספירה האיראנית, המבקר בארץ זו הפעם השניה (ראו מסגרת), מגלה אופטימיות על גבול האוטופיה לגבי השפעת הבלוגים על החיים הפוליטיים. אולי מפני שבאיראן יש לבלוגים נוכחות גבוהה יותר: פרסית היא השפה הרביעית הנפוצה ביותר בבלוגספירה העולמית, כשבאיראן עצמה נפתחו למעלה מ-700,000 בלוגים.
"בניגוד לכבלים, שעד היום נתפסים כטכנולוגיה מערבית, הבלוגים נתפסים כמשהו מקומי ונפוץ, מפני שגם אנשי הדת משתמשים בהם", הסביר חוסיין. "לסגן הנשיא לשעבר בממשל חתאמי יש בלוג מעולה, שאפשר לקרוא בו דברים שאי אפשר לקרוא בשום מקום אחר. הוא כתב פעם שבישיבת קבינט חתאמי ביקש ממנו לכתוב בבלוג שלו על נושא שעלה בישיבה, פשוט כי אין שום מקום אחר לדבר על הנושא הזה. בכל מקום יש צנזורה, אבל לא בבלוג של סגן הנשיא".
למרות המקרה המשעשע הזה, חוסיין מגונן על מולדתו מפני הטענות לצנזור האינטרנט ומספר שניתן לקרוא למשל עיתונים ישראליים בטהרן, ושפחות מ-100 בלוגים חסומים על ידי המשטר, כולל הבלוג שלו. לדבריו, איראן היא מדינה הרבה יותר פתוחה ממה שנראה כלפי חוץ. מרחב הבלוגים פתוח לשיחים שונים כל עוד הם לא מתנגדים למשטר באופן קיצוני, והבעיה האמיתית היא דווקא התקשורת העולמית, שמציגה את איראן באור סטריאוטיפי ומעוות, ולכן חשוב ליצור את השיח באינטרנט.
"אני עובד על פרויקטים שישנו את המציאות הזו. אני רוצה ליזום תרגומים של בלוגים בפרסית לעברית ולהיפך, על מנת ששני הצדדים ייחשפו ליומיום בצד השני", הכריז חוסיין. "רעיון נוסף שיש לי הוא לתת ל-DJ אירני לעשות מיקסים לשירים ישראליים ול-DJ ישראלי לעשות מיקס לשירים אירניים, כדי לעודד את ההיכרות התרבותית בין המדינות דרך הרשת".
הבלוגרים המצרים חיים בבועה
אל עזיז המצרי, לעומתו, הרבה יותר פסימי או כפי שהוא מגדיר זאת - מציאותי, לגבי הפוטנציאל של הבלוגים כמרחב פוליטי. אל עזיז הוא צעיר נאה עם זקנקן מטופח, פסיכיאטר, אנתרופולוג וסופר, שמוציא בשבוע הבא ספר על איסלאם ופוסט מודרניזם ומצטט את פוקו בכל משפט שני. היה לו בלוג מצוין, כך מספרים, אבל הוא הפסיק לכתוב והוא מאוכזב מאד מהבלוגים במצרים.
לטענתו, יש פחות מ-100 בלוגרים במצרים והוא מכיר את כולם: "הם גרים בקהיר. ילדי שמנת מהמעמד הבורגני שמצוידים במחשב נייד, נפגשים באותו בית קפה, היחיד בקהיר שיש בו רשת אלחוטית בחינם ומחיר הארוחה בו כמחיר משכורת חודשית של פועל. הם חיים בבועה וככה הם גם ברשת - כותבים זה על זה ומגיבים זה לזה ושום דבר שהם כותבים אינו משפיע".
לדבריו, רובם הם עיתונאי אופוזיציה שכותבים דברים זהים לכתיבה הרשמית שלהם, כך שמה שנחווה לכאורה כהתנגדות למשטר הוא לגמרי חלק מטווח השיח המקובל באופוזיציה המצרית, שבסופו של דבר - היא חלק מאותה אליטה ואותו שיח בסופו של דבר. "בלוגר אחד שהוא גם עיתונאי אמר לי שבבלוג שלו הוא יכול להעליב את הנשיא", סיפר אל עזיז. "אמרתי לו שגם בעיתון האופוזיציוני שהוא כותב בו הוא העליב את הנשיא. התשובה היתה: 'אבל בבלוג אני יכול ממש לקלל'. נו. וזה מה שלדעתכם יביא את הדמוקרטיה למצרים?", תהה.
אל עזיז מספר שהפסיק לכתוב בבלוג שלו כשראה שהשינוי לא יגיע משם. הוא ממליץ לבלוגרים לחזור אל האידיאל הראשוני של הבלוג, ליומן האישי. במקום לנסות להיות עיתונאים ולמחזר שיח עיתונאי, פשוט לכתוב על הבעיות של חיי היומיום. "תכתבו על זה שאין מספיק חניה בעיר, תספרו על היומיום שלכם, זה מה שיעשה את השינוי האמיתי", סיכם.
סבלנות, השינוי בדרך
הדוברת המעניינת ביותר לטעמי - שלבסוף לא הצליחה להגיע לכנס - היא לילה אל חדד, בלוגרית פלסטינית מעזה, שמנהלת בלוג מרתק באנגלית מהפרספקטיבה של אם במצור.
העדרו של ייצוג לבלוגרים הישראליים בכנס גם הוא סוג של אמירה, המצביעה על כך שמארגני הכנס אינם מאמינים שקיים מרחב פוליטי משפיע בבלוגים הישראליים ולכן לא טרחו לייצג אותו. מטעם ישראל הופיע רק ד"ר מייק דהאן, איש אקדמיה החוקר את הבלוגים כמרחב פוליטי במזרח התיכון, שדיבר בעיקר על שאר המדינות באיזור ועל מיעוטם המצער של בלוגרים פלסטינים.
בניגוד לעמיתו המצרי, הוא אינו רואה בדיווח על חיי היומיום אקט פוליטי ממשי. "מרבית הבלוגרים בישראל הן בלוגריות שגילן הממוצע 14, ולפחות על פי הסטנדרטים שלי - הבלוגים שלהן אינם פוליטיים", פסק. "מעט מהבלוגים שעוסקים בפוליטיקה מייצרים שיח הדדי ממשי, לרוב הם מטיפים לקהל המאמינים המשוכנע. ימנים כותבים על ימנים ועם ימנים ושמאלנים על ולשמאלנים. אין ביניהם מפגש ממשי בבלוגספירה", טען דהאן.
עם זאת, הוא מודה כי מדובר בתהליכים שהשפעתם אינה ניכרת תוך פרק זמן קצר. "אנחנו מצפים שטכנולוגיות תקשורת יחוללו שינוי מיידי אך ההשפעות שלהן בדרך כלל מחלחלות ונראות רק בטווח הארוך".
כלומר, תמשיכו לקשקש בבלוגים כמיטב יכולתכם ותתאזרו בסבלנות.
מאחורי הקלעים: מרגל או לא?
למרות דו הקיום המלבב שהוצג בכנס, במזרח התיכון כמו במזרח התיכון: כולם חושדים בכולם. השמועות שרחשו ברקע דיברו על חשדות שהאיראני המודרני והידידותי הוא בעצם מרגל. הבלוגרית ליסה גולדמן, שאירחה אותו כאן בביקורו הקודם, מספרת: "לאחר שהוא עזב, יצרו איתי קשר בלוגרים איראניים, שגולים מארצם לאחר שהתנגדו למשטר, ואמרו שהם לא סומכים עליו ופוחדים למסור לו את שמותיהם האמיתיים מחשש לגורל משפחותיהם. הם בטוחים שהוא מרגל ושלחו לי לינקים להתבטאויות בעייתיות שלו"...(לחצו להמשך הכתבה).