ניטרליות הרשת: הסוף או רק ההתחלה?
תנאי המיזוג בין AT&T ל-Bellsouth בארה"ב מחייבים אותן לעמוד בדרישות מחמירות לניטרליות ברשת. מה זה בכלל אומר, והאם הדיון בנושא נגמר או שעכשיו הוא רק מתחיל?
"גוגל תופסת טרמפ על הרשת שלנו", אמר בתחילת השנה שעברה בכיר בווריזון, חברת טלקום אמריקנית, והצית את הלהבה תחת אחד הדיונים הטכנולוגיים הסוערים ביותר של השנה האחרונה, בארה"ב ובעולם בכלל - הדיון סביב נייטרליות הרשת או הרשת המדורגת.
הוויכוחים נסובו סביב תוכניותיהן של חברות הטלקום הגדולות, וריזון ביניהן, לאספקה של שירות מדורג ברשת. הן מבקשות ליצור מעין "נתיב מהיר" באינטרנט, דרכו ספקי תוכן יוכלו להעביר את הנתונים שלהם בעדיפות ואמינות גבוהות יותר מהרגיל, תמורת תשלום נוסף.
לעומתן, ניצבים ספקי התוכ, דוגמת גוגל, יאהו, איביי ומיקרוסופט, שבטוחים שהם כבר משלמים מספיק ממילא. הם טוענים שהשירות המדורג יפגע בחדשנות שמאפיינת את הרשת, בכך שימנע משחקנים קטנים ודלי אמצעים להיכנס למגרש. למשל, אתרי שיתוף וידאו משלמים כבר בלאו הכי סכומי עתק על רוחב הפס שהם זוללים, וייתכן שההצלחה של יוטיוב לא היתה מתאפשרת אם הפעלת האתר היתה כרוכה בהוצאות גדולות עוד יותר.
לסיפור הזה יש גם צד שלישי. הגולשים והאתרים העצמאיים חוששים שהיווצרותו של "מסלול מהיר" לבעלי הון בלבד ידחק לשוליים או אף ימנע כליל את הגישה לאתרים עצמאיים, שמפעיליהם כבר לא יוכלו להרשות לעצמם את האגרה הגבוהה שבכניסה לאוטוסטרדת המידע.
קצת היסטוריה
ההתייחסות החוקית הראשונה לסוגיית הניטרליות בתקשורת היתה בשנת 1860, אז נחקק בארה"ב חוק המחייב טיפול ניטרלי בהודעות טלגרף - לפי סדר הגעתן בלבד, ולא לפי סדר עדיפות או סדר חשיבות שרירותי שיהיה נתון לשיקולי דעתו של המפעיל. בין אם מסיבות טכניות, כלכליות, או רגולטוריות, שיטה זו אומצה גם בהמשך הדרך, ברשתות תקשורת טלפוניות קוויות וסלולריות, וכן באינטרנט.
בפברואר 2005, לדוגמה, ספקית אינטרנט קטנה מארה"ב בשם Madison River חסמה תעבורת שיחות VoIP של ספקית הטלפוניה וונאג'. בעקבות תלונה שהגישה וונאג' ל-FCC, מועצת התקשורת של ארה"ב, החסימה הוסרה תוך זמן קצר.
אבל בהחלטה שקיבלה ה-FCC באוגוסט 2005, ההגדרה של חיבורי אינטרנט שונתה משירותי תקשורת לשירותי מידע, עליהם כבר לא חלה אותה דרישה חד משמעית לניטרליות. עבור שירותי המידע האלה הגדירה ה-FCC ארבעה עקרונות שירות כלליים שלא מתייחסים במפורש לניטרליות, ובכך סללה את הדרך לקמפיין רחב היקף מצד חברות הטלקום למתן לגיטימציה לתוכניותיהן לאספקת שירות מדורג.
אם תרצו
את המושג "ניטרליות רשת" טבע לראשונה פרוספור טים וו, במאמרו “Network Neutrality, Broadband Discrimnation” (קישור לקובץ PDF) בעברית: "ניטרליות ברשת, אפליה בפס רחב". בעמוד מיוחד שהקדיש לנושא באתר הפרטי שלו, הוא כותב מהי לדעתו "ניטרליות רשת":
"הדרך הטובה ביותר להתייחס לניטרליות רשת היא כעיקרון בתכנון רשתות. הרעיון הוא שרשת ציבורית ששואפת ליעילות מירבית צריכה להתייחס לכל התכנים, האתרים והפלטפורמות בצורה שווה. כך יכולה הרשת לתמוך בכל סוג של תקשורת או יישום. לפי עיקרון זה, לרשת נתונים יש ערך רב יותר ככל שהיא פחות ייעודית - כשהיא מתפקדת כפלטפורמה למגוון שימושים גדול, בהווה ובעתיד".
היסטורית, התשתית עליה מבוססת האינטרנט היתה תמיד ניטרלית, או לפחות מאוד קרובה לכך. היא מבוססת על העברת מידע ביחידות קטנות ומסודרות בין כל המחשבים המחוברים אליה, וכוחה האדיר הוא בעובדה שכל חבילת מידע מגיעה ליעדה במהירות ויעילות מירביות - בלי קשר לתוכנה. תיאור פשטני זה אמנם מתעלם ממספר דוגמאות בהם מצב זה לא קיים ואף לא רצוי, אבל ברוב המוחץ של המקרים הרשת לא מבחינה בין חבילת מידע אחת לחברתה, בין אם הגיעה מתוכנת שיחות VoIP, משחק מחשב מקוון או סתם אתר אינטרנט.
כללי המשחק השתנו
הודות למצב הזה, חברות הפועלות ברשת לא יכולות לנצל את התשתית כדי להשיג יתרון לא הוגן על פני מתחרותיהן. לפני כ-17 שנים, יישום חדש שפעל על גבי תשתית האינטרנט שהיתה קיימת כבר משנות ה-60 שינה את העולם כולו. מדובר ב-World Wide Web, רשת האתרים שפועלת על גבי תשתית האינטרנט, אותה המציא טים ברנרס-לי.
בהתייחסו לניטרליות הרשת, כתב ברנרס-לי בבלוג שלו: “כשהמצאתי את ה-Web, לא הייתי צריך לבקש רשות מאף אחד". אז, אי אפשר היה להגביל את ההמצאה החדשה שלו, לא חוקית ולא טכנית. היום השתנו כללי המשחק.
אך החסמים החוקיים להטלת מגבלות על הרשת הוסרו כבר ב-2005. סדרת מסמכים שפירסמה Cisco, מיצרניות ציוד התקשורת הגדולה בעולם, במהלך אותה שנה, שילהבה את דמיונם של בכירי תעשיית הטלקום.
היא הציגה את כל הטכנולוגיה הנחוצה להפעלת מודלים שונים של שירות מדורג ברשת, ואף הגדילה לעשות ופירטה כיצד ספקיות השירות תוכלנה ליצור כך אפיקי הכנסה חדשים. מכאן, שגם המחסומים הטכניים הורמו. ועתה, קיים סיכון ממשי שחדשנות דוגמת זו שהפגין ברנרס-לי כשהמציא את ה-Web - לא תמצא את מקומה ברשת.
צריך לבקש רשות
יש מספר גישות שונות לרעיון השירות המדורג ברשת. בווריזון למשל, דיברו על הקצאת חלק מרוחב הפס לעצמה ולשותפיה, וכך לספק ללקוחותיה גישה במהירות גבוהה לתכנים מיוחדים ובלעדיים - מעין רשת נפרדת מהאינטרנט, שתהווה יתרון תחרותי מול ספקיות האינטרנט האחרות. אפשרות אחרת היא התכנית של AT&T לגבות תשלום מספקי תוכן ולהבטיח להם עדיפות גבוהה יותר בתעבורה. כך תוכל ספקית טלפוניה כמו וונאג' לשלם ל-AT&T כדי לזכות בתקשורת חלקה ואיכותית עם הלקוחות שמחוברים לאינטרנט דרך ענקית הטלפוניה האמריקנית.
כך או כך, התוצאה הסופית של כל יוזמת שירות מדורג תהיה זהה: חברות התקשורת תוכלנה להחליט באופן שרירותי אם לאפשר מעבר של חבילות מידע כאלה או אחרות (לדוגמה, חברת תקשורת יכולה להחליט לתת עדיפות נמוכה לתעבורה של וידאו בסטרימינג אם תחליט שזו מתחרה בשירותיה), וחברות התוכן תידרשנה לחתום על חוזים עם כל החברות התקשורת, כדי להבטיח לעצמן תנאים תחרותיים ביחס לחברות האחרות. כלומר, במילותיו של טים ברנרס-לי: לפני שמישהו ימציא משהו חדש, הוא יצטרך לבקש על כך רשות - ועוד איך.
מניפולציות תקשורתיות
נכון לעכשיו, הדיון בנושא נשאר ברמה התיאורטית בלבד. חברות הטלקום לא יכולות עדיין להציע שירות מדורג על גבי התשתית הקיימת שלהן: אף חברת תוכן לא תסכים לשלם פתאום יותר רק בשביל להבטיח לעצמה את אותה רמת שירות שהיא כבר מקבלת ממילא. אבל ענקיות התקשורת של ארה"ב לא מבזבזות זמן, והן פועלות לקידום ענייניהן בשתי חזיתות.
ראשית כל, הן משקיעות מאמצים רבים בפיתוח תשתיות במהירות גבוהה יותר מזו המוצעת כיום. באמצעות סיבים אופטיים וטכנולוגיות מתקדמות אחרות, הן מתכוונות לאפשר ללקוחותיהם הפרטיים להתחבר לאינטרנט במהירות גבוהה בהרבה מהמקובל היום - בין 2 ל-50 מגהביט לשניה. כפועל יוצא מכך, הן מתכוונות לאפשר גם לספקיות התוכן להגיע אל הלקוחות האלה באותה המהירות, אלא שהפעם הן מתכוונות לגבות על כך תשלום מיוחד.
החזית השניה היא החזית הרגולטורית, וכאן חייבות חברות הטלקום להגן על השקעתן בעתיד ולמנוע חקיקה של ניטרליות הרשת, באמצעות מניפולציות בוטות של דעת הקהל ביחד עם הפעלת לובי רב עוצמה בקונגרס. הן משקיעות סכומי עתק בפרסומות שנועדו להציג את רעיון הניטרליות ברשת באור שלילי, ומדגימות את הצלחתן באמצעות סקרים בהם שאלות כמו "מה תעדיפו: רשת ניטרלית, או גישה מהירה, זולה ואמינה לתכני וידאו בסטרימינג באיכות גבוהה?".
הצינורות
דוגמה מצוינת לשיטות הפעולה של חברות הטלקום ונציגי הקונגרס אותם הן קונות, היא נאום הצינורות של הסנטור טד סטיבנס מאלסקה. הסנטור, שנוהג לחרוט על דגלו מאבקים צודקים ומוסריים כגון מאבקן של חברות הנפט לאשר קידוחים בשמורות טבע מוגנות או המאבק למימון פרוייקטים קבלניים של מקורביו בכספי סיוע שהיו מיועדים לנפגעי הוריקן קתרינה, נעמד לצידן של חברות התקשורת במאבקן הצודק והמוסרי נגד הצעת חוק לניטרליות ברשת.
בנאום נגד חוק לניטרליות הרשת בו הפגין הסנטור סטיבנס בורות מחפירה בכל הנוגע לאינטרנט, הוא הפך לבדיחה המצחיקה ביותר בארה"ב וברשת. ציטוטים דוגמת "הרשת היא סדרה של צינורות" ו-"אנשי הצוות שלי שלחו לי אינטרנט (שלשום בבוקר), והיא הגיעה אלי רק אתמול", היו השורות המביכות והמבישות ביותר שהפיק גורם רשמי בארה"ב מאז "האינטרנטים" של ג'ורג' בוש.
בעקיפין, ההתעסקות בהתבטאויותיו של סטיבנס והתמריצים שגרמו לו להתנגד להצעת חוק אותה הוא אינו מבין כלל הביאו לפיצוץ הדיון לגבי ניטרליות רשת והעלו אותו אל סדר היום הציבורי.
מה עם טובת הציבור?
החברות טוענות שגם הגולשים משלמים מחיר שונה לפי רוחב הפס שהם אמורים לקבל, ושאין להן דרך אחרת לממן את שדרוגי התשתית המסיביים שהן נדרשות לבצע כדי לתמוך בכל שירותי הפס הרחב החדשים. בעוד חברות האינטרנט נוגסות להן עוד ועוד בהכנסות משיחות טלפון ושידורי טלוויזיה, חברות התקשורת נדרשות לספק להן חיבור לאינטרנט ברמת שירות קבועה.
בתגובה, מזכירים להם הגולשים שאם הם משלמים על חיבור לרשת ברוחב פס מסוים, הם מצפים לקבל אותו תמיד - לא רק בגלישה לאתר ששילם את אגרת הרשת לחברת האינטרנט שלהם. כמו כן, רבים חוששים מריכוז עוצמה רבה כל כך בידי גופים מסחריים ריכוזיים ואינטרסנטיים כל כך, שלהם ולטובת הציבור אין דבר וחצי דבר.
האינטרנט שאנחנו מכירים היום אמנם אינה חופשית אבל גם אינה מוגבלת, ואיש לא רוצה לראות את המצב הזה משתנה לרעה.
מיזוג AT&T עם BellSouth
ההחלטה החשובה ביותר לניטרליות הרשת בשנה האחרונה היא אישור המיזוג בין AT&T ו-BellSouth בארה”ב על ידי ה-FCC, שהותנה במחויבות לניטרליות רשת מלאה בשנתיים הקרובות.
אבל הדיון בסוגיה רחוק מלהסתיים. ב-FCC עדיין מאמינים ששוק התקשורת צריך לפתור את הבעיה מבפנים, וראשי חברות הטלקום עדיין מסונוורים על ידי הררי הכסף שהם מקווים להרוויח ממודלים של רשת מדורגת.
________________________________________________________
סייע בהכנת הכתבה: יורם ליכטנשטיין, עורך דין המתמחה בתחום דיני האינטרנט, קניין רוחני ומשפט מסחרי.