דרוש: פורטל תרבות
למרות שלכל נפיחה יש אתר נישה משלה - עוד לא קם ה-One של התרבות. לכלכלה יש את גלובס, למשחקי מחשב את גיימר, לחדשות יש את הכל, אבל לתרבות אין כלום. למה?
פתיחה
כבר חודשים שאני מתחבט בשאלה, שמטלטלת את יישותי הווירטואלית: איך עוד לא קם ברשת הישראלית אתר אחד שמוקדש כולו לתרבות, אבל מהסוג האיכותי? הרי יש לזה ביקוש ואם עושים את זה טוב, זה יכול להיות "חתיכת בוננזה". אם רק היה לי משקיע, הייתי מציג לו מודל עיסקי, הייתי מדליק את המנורות של כל עזריאלי מרוב התלהבות.
אבל כששיתפתי אושיית אינטרנט בחיבוטי, הפטיר הלז: "על מה אתה מדבר יא שיכור, יש את אימגו, ויש אפילו עוד. אני לא זוכר". רגע לפני שכל האוויר יצא מגופי והצטפדתי בפינת הקיום כמו עכבר מבועת, מיהרתי לשתף אושיית אינטרנט נוספת, שדווקא היה שותף לתחושותי: "אני מסכים. התחושה היא שלמרות שלכל נפיחה יש אתר נישה משלה - עוד לא קם ה-one של התרבות. לכלכלה יש את דה מרקר, למשחקי מחשב את גיימר, לחדשות יש את הכל, אבל לתרבות אין כלום".
אז למה עד היום לא קם פורטל תרבותי אחד טוב שהחזיק מעמד לאורך זמן? איך כל מה שראינו היו ניסיונות קטנים, נשכניים לכאורה ואנמיים בפועל, שחלקם נדלקו וכבו כמו נר של חנוכה? הרי זה לא חייב להיות הכלאה של מוסף הספרים של הארץ ו-Salon. זה יכול להיות משהו אחר, שיתאים לאינטרנט העברי כמו ספריה לנישה.
לוויתן עם זנב ארוך
נכון שתרבות זו שאלה של השקפה, ונכון שברשת לא צריך לוויתן - גם אם יש לו זנב ארוך. אבל ברשת עדיין לא קם פורטל אחד שיכיל, אולי לא את הכל, אבל את הרוב. שהשפעתו תורגש גם מחוץ לרשת עצמה. בקיצור, סיפור הצלחה אינטרנטי אחד גדול. יש לכך כמה סיבות.
הרשת היא מקום שחי על דגים קטנים, כמו אתר טקסט או בננות שפונים לחובבי ספרות בעיקר; במה חדשה ליוצרים; ומארב לאמנות הדיגיטלית. חוץ מהם יש את בעיקר את אימגו, אתר של מאמרים כבדי ראש וחמורי סבר אודות פוליטיקה, היסטוריה, ספרות וכדומה, שמאופיין בניחוח אקדמי כבד, ונראה כמו כתב עת מקוון. מעבר לגבולות הללו אין הרבה. בעיקר דגיגים ששוחים עם או נגד הזרם.
זו גם הסיבה להנחה שאתר כזה לא טומן בחובו תשואה כלכלית. אבל זו דעה נטולת ביסוס אמיתי, כי כל דבר יכול לטמון בחובו תשואה כלכלית אם רק יודעים איך לעשות אותו כהלכה. אחרי הכל, היכן שיש המון משתמשים - יש באנרים. ודווקא חובבי תרבות יש יותר מחובבי אופנועים או כל דבר הזוי יותר או פחות. בדרך כלל מדובר בקהל עם כוח קניה, שניתן להביא אותו לבצע פעילויות צרכניות, כמו קניית ספר או הזמנת כרטיס. הרי אנחנו בכל זאת בעידן ה-Web 2.0. לא מדברים פה רק על טקסט ותמונת יחסי ציבור.
המדף של מייקל לואיס
אז אם יש כסף, איך ערוצי התרבות של האתרים הגדולים לא הצליחו למצוא דרך לשלשל אותו לכיסיהם?. בעבר היתה תחושה שהם מנסים למלא את הריק התרבותי, אבל עם הזמן הם כנראה נכנעו ל"תכתיבי רייטינג" (זה תמיד נשמע טוב), ואת מקומה של התרבות גבוהת המצח כבשו "כוכב נולד", "לרקוד עם כוכבים" וכיוצא באלה.
שרון שילוח, כתבת אמנות ובמה בנענע, חושבת שאין מה להתפלא. "התרבות בארץ היא בעדיפות תחתונה תמיד. מכאן יוצא שגם אלו שמתעניינים בדברים כאלה ורוצים להרוויח מזה כסף הם מעטים מאוד. לעומת זאת אפשר לראות עשרות אתרי חדשות שמתעסקים ב"נינטים", בתרבות פסאודו סלבז. זה עומד ביחס ישר למקום של תרבות כזו בארץ בכל מדיה אחרת. כל מה שהוא לא תרבות המונית אין לו מקום", אמרה.
אבל מהי באמת תרבות גבוהה? האם היא חייבת להשתקף במאמרים של אימגו? על פניו, שילוב בין תוכן "גבוה" או "אקדמי" לבין האינטרנט נראה כמו משהו שלא מסתנכרן היטב. גולשים לא אוהבים לקרוא מאמרים ארוכים, הם אוהבים תימצות. וכשרוצים לעשות אתר שמתייחס לתרבות בצורה רצינית, שלא מאכיל בכפית, אתר בלי נינט טייב, אתר אנטי סלולרי, זה חייב כנראה להיות ארוך ומייגע.
ובכל זאת, גם הסיבה הזו נראית קלושה. האתר של הגרדיאן, מלבד היותו אביו הרוחני של ynet, הוא דוגמה חיה לכך שטקסטים ארוכים יכולים להיות נעימים. זו אולי גם פונקציה של עיצוב שמכאיב פחות לעיניים. נוויל ברודי מומחה בזה.
אבל שחר מגן, עורך ערוץ התרבות של ynet, בכלל לא מבין על מה המהומה: "אנחנו אתר תרבות מגוון ומצוין. אני לא אוהב את האבחנה בין תרבות איכותית לכזו שאינה איכותית. זה נשמע לי כמו הגדרה של מאבחנת בצה"ל. אין לי בעיה להתעסק בטראש כל עוד הזווית מעניינת, ולכן האתר מטפל בקשת רחבה של נושאים, החל במייקל לואיס וכלה ב"אוסטרליץ'" (ספרו האחרון של זבאלד). לשיטתי, תמיד עדיף גם תרבות גבוהה וגם נמוכה. אני אוהב שזה וגם זה יושבים על אותו המדף, גם אם ההשפעה התרבותית של כל אחד מהם שונה".
בוחטות של כסף
כמו שילוח, גם רונן אידלמן, מייסד ועורך ראשי של מארב, מייחס את היעדר הריכוזיות התרבותית למצב הכללי בישראל, אבל מוצא פתרון יצירתי. "אין לי ספק שמארב הוא הצלחה. אנו מקור כמעט בלעדי ברשת לאמנות ויזואלית בעברית, אנו מקיימים דיון פורה ותפקידנו בשדה האמנות הישראלית חשובה. אבל אמנות פלסטית היא תחום עיסוק לא פופולרי בתקשורת הישראלית בכלל - ברשת, בנייר ובטלוויזיה. בסך הכל, אני מסכים שיש מעט מאוד אתרים בארץ וגם בעולם שמוקדשים לתרבות איכותית, אבל את החסך אפשר להשלים בבלוגים".
הפופולריות ההולכת וגואה של הבלוגים עשויה לספק תשובה נוספת לחסר. יזם צעיר עם רעיון תרבותי לוהט בלב, לא יפתח אתר, אלא חממה של בלוגרים. זה זול, חוסך כאבי ראש וכל נביאי האד הוק של 2007, שמסתמכים על כשלונות 2006, טוענים שהבלוגרים הולכים לעשות בקרוב בוחטות של כסף. אולי זה יקרה בעתיד, אבל לעת עתה עדיין לא קמה קבוצת בלוגרים כזו, שחבריה מחויבים לנושא ולאיכות מסוימת.
אז אחרי חודשים שבהם הסתובבתי עם השאלה המטלטלת - למה לכל הרוחות עוד לא קם אתר אחד בעברית, מקום של תרבות, אבל רק של תרבות איכותית - עדיין לא מצאתי תשובה שתספק את הדעת. מישהו מכיר משקיע?