אל-כנס ואל מטר
בסוף השבוע נערך במלונית "בינהרים" שבגלבוע ה-Unconfrence הראשון של הבלוגוספירה הישראלית. חוץ מכיבוד, היו שם גם דיונים פילוסופיים למחצה אודות מהותו של הבלוג ותפקידו ככלי לשינוי חברתי. העיקר שלמדנו מהי תיאוריית כוס התה
ביום שישי האחרון התכנסו בישוב גדעונה שלמרגלות הגלבוע 22 בלוגרים ישראלים חרוצים, שהשכימו קום ושמו פעמיהם ל-Unconference העברי הראשון.
המטרה העיקרית של יואב גל, המארח ויוזם האירוע - בו כל הנוכחים הם גם משתתפים פעילים - היתה לערוך מפגש חברתי, פנים אל פנים, שבמסגרתו ייערכו דיונים אודות היבטים שונים של הבלוגים בכלל והבלוגספירה הישראלית בפרט.
בין האושיות שנענו לאתגר - לצאת את תל אביב בבוקר שימשי - היו יגאל חמיש מרשימות; כרמל ויסמן, דוקטורנטית שחוקרת בלוגים; חנן כהן, אקטיביסט רשת; אורי קציר, מהבלוג "אפלטון"; יהונתן קלינגר, גיא ווסט, עמוס "נביא מינורי" ועוד.
וידאו
כנס השרמוטות הגרפומניות הראשון
למרבה הפלא, האווירה היתה הרבה פחות גיקית-טכנולוגית ממה שניתן היה לצפות. על כך העידו לא רק העובדה שעל השולחנות לא הונח אפילו מחשב נייד אחד, אלא גם נושאי השיחה, שנסובו בעיקר סביב תוכן, במיוחד בהקשר החברתי-פוליטי שלו: בין התכתשות מילולית אודות "מהו בלוג" לבין ההצעה לסדר של עמוס, לקרוא לאירוע "כנס השרמוטות הגרפומניות הראשון", דנו הבלוגרים גם במותה של מירב קנר ז"ל, בהשפעות אפשריות של הבלוגים על פוליטיקאים, בחשיבות העצומה שהם מייחסים לתגובות הגולשים ועוד.
אולי זו הסיבה שמרבית הלקחים שהופקו במהלך שמונה השעות שעברו בנעימים בעמק יזרעאל, אם בכלל היו כאלה, כמעט ולא קיבלו ביטוי "בלוגי". נכון, מרבית המשתתפים מיהרו להעלות איזה פוסט המשך לחברותא הלא מקוונת, אבל נראה שקריאתו של חמיש, לחלוק את הידע שנצבר בבלוגופדיה, נפלה על אוזניים ערלות.
מזל שהמבריזנים, שאירגנו מפגש קרניבורי מתחרה, לא הפיקו תובנות מעניינות יותר. את תיאוריית כוס התה, בכל מקרה, הם החמיצו.