iPod זה דפוק
הם לובשים חליפות מגן צהובות זרחניות, מצטיידים בעלונים נגד DRM - תוכנה שמגבילה לנו את השירים, ויוצאים להפגין מול אפל-סטור ובמסיבות של מיקרוסופט. גרגורי הלר מ-Defective By Design מספר על קמפיין הפלאש-מוב שמוחה על צרות המוחין של תעשיית המוזיקה
לפני כשבועיים התכנסו להם שלושה פעילים בקבוצת Defective By Design לארוחת ערב ובירה. הם נפגשו בסיאטל, העיר שבה שוכנים המשרדים של סמל הגלובליזציה - מיקרוסופט, ובה נערכו הפגנות הענק נגד איגוד הסחר העולמי. אחרי שרוקנו את הכוסות, קמו המפגינים, ביניהם מנהל הקמפיין גרגורי הלר, והתפלחו לארוע ההשקה של ה-Zune, נגן ה-MP3 של ענקית התוכנה.
"זו העיר של מיקרוסופט אז ציפינו להמון קהל, אבל רק 150 איש הגיעו", סיפר לנו הלר בראיון. "כמעט כולם היו עובדי מיקרוסופט, אבל ניסינו לדבר איתם בכל זאת. התגובות נעו בין שאט נפש כלפי המסר שלנו, מבוכה ותמיכה מוחלטת".
כמה מעובדי החברה אפילו השתכנעו שה-DRM (ר"ת של Digital Rights Management, או לפי המתנגדים: Digital Restrictions Management), טכנולוגיה שמטרתה למנוע הפצה פיראטית של מוזיקה, תוכנה וסרטים, היא רעיון גרוע.
הדוגמה הפשוטה ביותר היא של אדם הרוכש את ה-Zune: מי שרכש שירים בחנות המוזיקה המקוונת של אפל, iTunes, והעלה אותם לנגן ה-iPod שלו, לא יוכל להעבירם לנגן החדש. הסיבה היא שלכל אחד מהמוצרים יש DRM שונה.
אבל לא חסרות דוגמאות שליליות: הנגן iPod Shuffle למשל, יכול להסתנכרן אך ורק עם מחשב אחד. סוני שתלה DRM זדוני וסודי (rootkit, רוגלה) על הדיסקים שלה, שהתקין את עצמו על מחשבים של לקוחותיה. בית המשפט פסק נגדה וחייב אותה לפצותם אחד אחד.
הנגן Zune שבר את אחד משיאי ה-DRM של כל הזמנים, כשפורסם כי הוא אינו תומך אפילו בקבצי מוזיקה שנרכשו בחנות הוותיקה של מיקרוסופט עצמה, PlaysForSure (שנסגרה לטובת שירות URGE החדש).
כך נוצר מצב אירוני, בו גולש צדיק שבחר לשלם על המוזיקה או הסרטים שלו, נענש ומקבל קבצים חוקיים אך לא ניידים. בעידן בו כל לכל אחד יש סלולרי פוליפוני, דיסק-און-קי שמנגן MP3 ומחשב נייד, מדובר בהגבלה כבדה למדי.
הפתרון: או שתשלמו פעמיים ושלוש עבור כל גאדג'ט באמצעותו תרצו לראות את הפרק החוקי של "אבודים", או שתורידו מהביטורנט באופן פיראטי.
אנחנו, הישראלים, זכינו אמנם לפטור מדאגות iTunes - השירות לא זמין בארץ וה-Zune עדיין לא הגיע למדפים בישראל, אך הבעיה עודנה שרירה וקיימת בדיסקים, תוכנות ומשחקים.
חוויות מעצבנות עם ה-iPod
גרגורי הלר עסק בייעוץ לארגוני זכויות מקוונים עוד לפני הפעילות נגד ה-DRM. "הקרן לתוכנה חופשית (FSF) פנתה לחברה שלי בנוגע לקמפיין של Defective By Design", הוא נזכר.
"עבדנו בעבר על פרוייקטים אחרים שקשורים לתוכנה וחברה חופשית, כך שההתאמה הייתה מושלמת. Defective By Design פועל עדיין במסגרת ה-FSF. אני זה שאחראי לתפקוד היומיומי, ושני עובדים נוספים עוסקים בהיבטים האסטרטגיים יותר. בעיקרון, זה רק שלושתנו, פלוס עוד 15,000 מנויים ותומכים שהצטרפו אלינו בששת החודשים האחרונים".
- אתם עורכים מדי פעם הפגנות יצירתיות בסגנון פלאש-מוב. איך מגיבים עוברי אורח כשהם רואים 20 איש בחליפות מגן צהובות שכתוב עליהן "חסלו את ה-DRM"? עד כמה קל להסביר להם על מה בדיוק אתם מפגינים?
"בפעם הראשונה שלבשנו את החליפות ויצאנו לרחוב, חשבנו שנחטוף מהמשטרה או מאנשי הביטחון של אפל, שיגידו משהו בסגנון של "אתם מפחידים לנו את הלקוחות וגורמים להם לחשוב שיש כאן חומרים רעילים". אבל השוטרים שאלו אותנו מה אנחנו עושים, הקשיבו ואמרו לנו שאנחנו יכולים להמשיך. אף מילה על החליפות.
"העוברים והשבים, כולל הקונים, תפסו את העניין די מהר, בעיקר כשהסברנו להם ש-DRM מאפשר לחברות ענק לשלוט ולפקח על הרגלי השימוש שלהם, או לשנות את תנאי השימוש כשנוח להן. הרבה סיפרו לנו על חוויות מעצבנות שקרו להם או לחברים עם ה-iPod שלהם. בעצם, די קל להסביר את זה".
נז"ק
אין כיום תרגום רשמי לעברית למונח DRM, אבל התרגום הלא-מדוייק (אם כי משעשע) שהשתרש ברשת הישראלית הוא נז"ק - ראשי תיבות של "ניהול זכויות קניין".
בונו, בוא
- כתבנו פעם בנענע על יוזמה של Defective By Design לגייס את בונו למאבק נגד DRM, ואחד הקוראים שאל למה זה יותר חשוב מהמאבק של בונו למחיקת חובות של מדינות עולם שלישי?
"כי DRM מגביל את הזרימה החופשית של מידע. הרבה אנשים חושבים על זה רק בהקשר של סרטים או מוזיקה, אבל ככל שיותר מידע עובר להפצה בצורות דיגיטליות, DRM ימנע מאנשים לגשת אליו אם לא ישלמו. DRM הופך כל סוג של מגע עם תוכן שחלות עליו זכויות יוצרים לעיסקה: סרטים, מוזיקה, אמנות דיגיטלית, ספרי רפואה.
"למה למנוע מאנשים במדינות מפתחות גישה לידע הזה, שאין לו שום עלות חומרית? DRM עיוור לסיבות, ומגביל גם שימוש הוגן במידע. בונו עצמו מוכר אייפודים, ולהקה כמו U2 לא הייתה מגיעה למקום בו היא נמצאת כיום אם המוזיקה או הקליפים שלה היו מוגנים ב-DRM בשלבים ההתחלתיים, כשהם רק התפרסמו".
"שיר זה לא כמו בניין או מכונית"
- אבל מה כבר אפשר לעשות נגד DRM? להפסיק לצרוך תוכן בתשלום?
"בהחלט. אל תקני מוצרים שיש עליהם מגבלות. לא מוזיקה, לא סרטים ולא תוכניות טלוויזיה דרך iTunes. ואמרי לאחרים לעשות אותו דבר. אם נצליח להפיץ את המסר, יצרני החומרה לא יוכלו פשוט להחליק איזה DRM לתוך המוצרים שלהם ללא ידיעת המשתמשים, או - לא פחות חשוב - בלי שלמשתמשים יהיה אכפת".
- אז מה הפתרון? איך אמנים ויוצרים בתחומי המדיה הדיגיטלית אמורים להתפרנס אם כל אחד יוכל להעתיק את היצירה שלהם אינסוף פעמים בלי לשלם?
"הקונספט של DRM מגן בבסיסו על מודל עסקי מהמאה הקודמת. DRM חונק כל אפשרות לחידושים. יש לפחות 100 דרכים אחרות עבור מוזיקאים, יוצרי סרטים, שחקנים וסופרים להתפרנס מעבודה יצירתית. זה לא התפקיד שלי למצוא עבורם את הפתרון ולבחון אותו. תראי את eMusic, למשל. האלטרנטיבה שלהם היא פשוט מוזיקה בלי שום DRM. אנשים מוכנים לשלם עבור קבצי MP3 באיכות גבוהה והאמנים שם מרוויחים כסף. להקה בשם Barenaked Ladies לדוגמה, שיחררה כמה רצועות מהאלבום החדש שלה לרמיקסים חופשיים.
"אם תאגידי המדיה היו לוקחים את הזמן והכסף שהם מוציאים על DRM ועל אכיפת זכויות יוצרים, ומעבירים הכל לפיתוח מוצרים ושירותים חדשים, שיש להם ערך עבור הלקוחות, אני בטוח שהם היו מוצאים פתרון אחר להפקת רווחים".
אם ניוטון היה מגן על זכויות היוצרים שלו
אחרי שמוטט בכמה משפטים את המודל הכלכלי שקנה לא מעט וילות לכמה אנשים בהוליווד, הוא לא מרכך את הטון. קניין רוחני? לדברי הלר, המתורגל בוויכוחים האלו, אין דבר כזה. אם אי אפשר למשש לך את השיר, הסרט או קובץ ה-JPG, סימן שאי אפשר לגנוב לך אותו.
"אני חושב שעצם ההנחה שיש דבר כזה 'קניין רוחני', שראוי להגנה, היא עניין שראוי לבחון מקרוב. מה אם אייזיק ניוטון או אלברט איינשטיין היו מגנים על הקניין הרוחני שלהם? או ליאונרדו דה-וינצ'י? איך הייתה נראית התרבות שלנו?
"אני לא אומר שאנשים לא ראויים לשכר תמורת עמלם, אבל תאגידי המדיה הגדולים משכנעים אותנו שרעיונות הם דבר מוחשי כמו בניין או מכונית. אם לוקחים ממני את המכונית שלי - אין לי מכונית. אבל אם את מאזינה לעותק של שיר שלי או רואה תמונה שצילמתי, לי יש את שלי וגם לך. לא הפסדתי דבר".
אמזון לא התנגדו
לא כולם מסכימים עם הגישה האידיאליסטית של Defective By Design, במיוחד לא אלו שעלולים להיפגע במקום הכואב ביותר בפיזיולוגיה האנושית - הכיס, דהיינו, חברות התקליטים ומפיצי הסרטים.
אבל הדפקטיבים, גם אם במספרים קטנים בינתיים, ששים אלי קרב - הם כבר פלשו לאפל-סטור החדשה בניו יורק וחילקו סטיקרים, חדרו לסניפי וולמארט וכיסו את האריזות של האייפודים במדבקות שעליהן מתנוסס הסלוגן "דפוק עוד מפס הייצור", ותייגו מוצרים באמזון כדפקטיביים לא פחות.
- אמזון לא הסירו את התגים?
"ציפינו שזה יכעיס אותם, אבל לא שמענו מהם מאז. קבוצות אקטיביסטים אחרות יצרו איתנו קשר במטרה לאמץ את האסטרטגיה - הם קוראים לזה "קמפיין קניות אחראי".
- אני חייבת לשאול: איזה מערכת הפעלה אתה מריץ בבית? איזה נגן MP3 יש לך?
"בגלל הטבע של העבודה שלי, אני מריץ שלוש מערכות הפעלה: אובונטו, חלונות XP ו-OS X. יש לי גם נגן iPod שמישהו נתן לי במתנה. אני לא רוכש קבצים ב-iTunes, אלא רק ב-eMusic".
- הביקורת בינתיים לא גורמת ליצרני המדיה והחומרה לא לשחרר לשוק עוד ועוד מוצרים מוגבלים ב-DRM. אתם מרגישים שהמחאה עובדת?
"אני לא מסכים עם הטענה שאין לזה אפקט. אפל עצמה כן הגיבה, אבל תלתה את האשמה בחברות המדיה. זה מוכיח שלא נוח להם עם עצם זה שמטילים עליהם את האחריות על ההחלטות בנושא DRM, והם מנסים להפיל את האשמה על גורם אחר. במקביל ל-iTunes, לא מעט שירותים מתחרים צוברים כיום תאוצה. המשתמשים לומדים להבחין ביניהם".
יתכן שהלר צודק. אחרי הכל, הלהקה שניגנה באירוע של מיקרוסופט היתה בלונד רדהד - הרכב שבחר למכור את שיריו דווקא בחנות eMusic נטולת ה-DRM. אולי זו סתם סיטואציה אירונית, אבל אולי זוהי תחילתה של מהפכה גדולה.