יום הבלוג 2006

היום האחרון בחודש אוגוסט מסמל לרבים את סופו של הקיץ (אין צורך להתרעם, לא אמרנו סוף החמסין), אבל עבור הבלוגוספירה מדובר בחג הבלוגים השנתי. במקרה, אגב, הוא נופל גם בסמיכות לתאריך יום ההולדת לישראבלוג.

יום הבלוגים הוא יוזמה אישית בת שנה של ניר אופיר, לשעבר עורך "תפוז אנשים". התאריך 31 באוגוסט, למי שתהה, לא נבחר אקראית - הספרות 3108 מקבילות למילה Blog בשפת הרשת Leet (שנקראת גם 1337), בה מחליפים אותיות בספרות שנראות דומות.

אז איך חוגגים בעצם את יום הבלוגים? בוחרים חמישה בלוגים מוצלחים ששווים המלצה, רצוי בלוגים נידחים יותר שלא זוכים להרבה תשומת לב ולא בצדק. חמשת הנבחרים יכולים להיות אישיים או מקצועיים, מכל סוג בעצם. מיידעים את בעל הבלוג על הבחירה ומעלים את פוסט ההמלצה ביום האחרון בחודש אוגוסט.

בשביל מה זה טוב? No man is an island, אמר ג'ון דאן. מה שמבדיל בלוגים מיומנים אישיים היא האינטראקציה עם הקוראים, ההיכרות איתם, השיח בתגובות והלינקים מאחד לשני לשלישי ובחזרה. קיימים לא מעט יומנים מקוונים שבעליהם לא מצטיינים ביחסי ציבור לבלוג שלהם. יום הבלוגים עוזר להם ולבלוגרים העמיתים (ולסתם קוראים פסיביים שלא כתבו טוקבק מעודם) לגלות מחוזות חדשים בבלוגוספירה ואולי אפילו חברים חדשים.

אספנו את המלצותיהם של חברי מערכת נענע על הבלוגים המיוחדים בעיניהם. אין פה כוונה להכתיר את הבלוג הטוב בעולם או לדרג בלוגים בכלל, אלא רק לספר על הבלוגים שעושים את זה לנו, אישית, ולקוות שגם אתם תקליקו.

The Tao of Mac - המלצה של רן יניב הרטשטיין

רוי קארמו הוא פורטוגזי שעובד בטלקום, מצלם, וכותב בלוג. הוא מתעסק קצת בתעשייה שלו, קצת בעולם הטכנולוגיה בכלל, הרבה במקינטוש ואפל ובכל מה שקשור לכך, ואפילו קצת בעצמו ובחיים הפרטיים שלו, ובאיך זה להיות גיק מקינטושאי בפורטוגל. הוא "עשה כבר הכול", כפי שהוא מעיד על עצמו, והוא כותב תחזיות וניתוחים מרתקים, אותם הוא מפלפל בפיסות קוד לשרתים בשפות תכנות שונות, ועדכוני חדשות מזדמנים בהם תמיד יש משהו חדש ומעניין שבשום מקום אחר אני לא שומע עליו. אני כמובן לא מכיר אותו באופן אישי, אבל בבלוג שלו הוא מצטייר כטיפוס מריר וציני, שיודע הכול יותר טוב מכולם. אני אוהב אותו במיוחד בגלל הסיבה הזו בדיוק, כי הוא גורם לי להרגיש הרבה יותר טוב לגבי עצמי בהיבטים האלה.

(לבלוג של רן יניב הרטשטיין)

דיסוננס קוגניטיבי - המלצה של אדר שלו

דני, שעומד מאחורי הבלוג דיסוננס קוגניטיבי (או: TNT For The Brain), הוא סטודנט בן 25 למתמטיקה ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הלבטים עזים וקשה לי להחליט מה אני שונאת יותר - מתמטיקה או פסיכולוגים, אבל החיבור בין השניים, כפי שהוא מתפרש בבלוג של דני, מקשה עליי לנתק עיניים מהמסך.

ההוא לא מעדכן לעתים קרובות מדי והפוסטים שלו ארוכים במידה לא פופוליסטית, אבל הם מצליחים להסביר בשפה פשוטה מונחים מורכבים ולענות על שאלות קשות - למה כשאנחנו נוהגים כמו חורנים יש לזה סיבה טובה, וכשהנהג שעוקף אותנו ב-120 קמ"ש עושה את זה הוא פסיכי עם קבלות? האם דן חלוץ עבר על החוק כשמכר את המניות שלו ערב פרוץ המלחמה? הסגנון מזכיר את "פריקונומיקס" ספרם של סטיבן לוויט וסטיבן דאבנר, שהפך לרב-מכר במהרה.

פיתקיות - המלצה של אורי ברקוביץ'

הבלוג של לוליטה מזדקנת, עליו גם המלצתי לפני כחצי שנה, מדגים היטב את אחד החסרונות של מדיום הבלוגים. בעוד הסבירות שאתר תוכן גדול ומכובד ימחק בהינף דליט שנים של עשייה מקוונת (ואף מילה על המעבר ממעריב אונליין ל-nrg, או מחיקת הקהילות של IOL בידי וואלה), בלוגרים מוחקים פוסטים ובלוגים שלמים השכם והערב.

כל כך הצטערתי כשגיליתי יום אחד שהמזדקנת מחקה יצירה של חודשים ארוכים. יכולתי רק להתנחם בעובדה שהבלוג ממשיך להתקיים ולהתעדכן והלוליטה ממשיכה להשפריץ את המילים שלה, שחותכות כסכינים, ומאפשרות הצצה לנפש מתפוצצת מרגשות שגופה הקטן צר מלהכיל.

הבלוג, שנקרא אז מכתבים למגירה שינה את שמו לפיתקיות. וללוליטה קוראים לוליניטה. לפחות המזדקנת נשארה.

עונג שבת - המלצה של ניב ליליאן

בניגוד למה שחושבים, לעיתונאי מחשבים אין הרבה זמן לקרוא בלוגים. כמות החדשות והמידע השוטף שצריך להתמודד איתו פשוט גדולה מדי. מעבר לעובדה הזו, אני מוצא שמרבית הבלוגים, מה לעשות, הם לא מספיק מעניינים, כתובים בשפה לא ראויה או בדרך כלל, חסרים את שני הדברים גם יחד. אבל יש בלוג אחד שאני בטוח שיספק לי את המנה הקבועה שלי. הבלוג שבכל פעם שהודעת מייל ממנגנון הרסס שלו נוחתת בתיבה שלי, אני מחייך לעצמי חיוך קטן של סיפוק.

הבלוג הזה הוא עונג שבת. בדיוק של שעון שוויצרי ובסיוע ארטילרי מצד קוראיו הנאמנים, מספק גיא חגג' מהשרת העיוור (הידוע בכינויו גיאחה), פעם בשבוע מנה מרוכזת של חמישים פריטים (או יותר) בענייני מוזיקה, וידאו ותרבות פופולרית מכל רחבי הרשת. יש גם פרוייקטים מיוחדים. הפוסט בדרך כלל מגיע בימי חמישי בערב, לפעמים בשישי, כך שתמיד, אני יודע שמצפה לי בסוף השבוע חצי שעה של עונג שבת צרוף.

(לבלוג של ניב ליליאן)

Daily Dish - המלצה של יוסי גורביץ

בבלוג, לעיתים קרובות הכותב הוא הנושא - ובמקרה של אנדרו סאליבן, האיש הוא בהחלט נושא: הומו שהוא שמרן כלכלי וליברל חברתי, ובנוסף לכל זה גם קתולי. אה, והוא בריטי שחי בארצות הברית. כל זה, בנוסף לאינטליגנציה הגבוהה, הידע העשיר, ויכולת הכתיבה הפנומנלית הפכו את הבלוג של סאליבן - "המנה היומית" - לאחד הבלוגים המשפיעים ביותר באנגלית. הוא כותב על הכל, עם התמקדות במלחמת התרבויות ובתרבות ההומואים, שלדבריו דועכת. וכשהוא יוצא לחופשה - האיש עורך בעיתון חשוב - הוא מקפיד להביא כמה בלוגרים מעניינים שימלאו את מקומו. אם צריך לבחור רק בלוג אחד, זה הבלוג שלי.

"החכמה היא לא לחשוב על זה" - המלצה של דנה פאר

מתוך מגוון הבלוגים שאני נוהגת לקרוא באופן קבוע, התקשיתי קצת להחליט על איזה מהם להמליץ. לבסוף נפלה ההחלטה על הבלוג "החכמה היא לא לחשוב על זה" של בחור בן 24 המכנה עצמו בשם "מרווה הפיגמנטים".

אם להאמין למה שמשתקף מהבלוג, זה שכותב אותו הוא מעין אלוהים בזעיר-אנפין: נראה מצויין, גאון. הכל בחיים הולך לו בקלי-קלות, וכך למשל הוא מתאר את זה: "הקלות הבלתי נסבלת שבה שלטתי באנשים, בחברות שלמות, בקורסים בצבא, במורים שלי, במפקדים שלי, ההצלפה הכריזמתית הזאת בכח הרצון של הזולת".

נוסף לסקרנות הטבעית שמעורר אדם המתבטא בצורה כזאת, הסיבה העיקרית לכך שאני נמשכת לבלוג הזה הן מגוון התובנות הבוטות והכואבות שיש לו להציע; תובנות ש - יש להודות - נשמעות פלצניות, דברים בסגנון "ראציונליזציה של הווה מונעת חווייתיות", "הפרדוקס של הפרפקציוניסטים" ו"אושר לא נובע מהנאוקורטקס" - אבל כשהן נכתבות על ידי בחור כל-כך אינטליגנטי, נוטות באמת להכניס אותך למצברוח מהורהר ולגרום לך לחשוב.

החמישייה שלכם

יש לכם חמישה בלוגים ראויים או אפילו אחד שמגיעה לו המלצה חמה? ספרו עליו לכולם בתגובות לכתבה, ואל תשכחו לצרף לינק.