יש לה סיכוי להינצל
רוני שני מאמינה שהעיתונות המודפסת דווקא יכולה לשרוד את האינטרנט, אבל רק אם היא תשכיל להמציא את עצמה מחדש
החודש מלאו 10 שנים לכמה מאתרי החדשות הבולטים בעולם, בהם וושינגטון פוסט, וול סטריט ז'ורנל, הטלגרף, Slate, MSNBC ו-CBC. נדמה שחגיגות העשור הללו, שחלקן נחוגו בעיצוב מחודש של האתר, מלוות יותר מתמיד בתרועה רמה של נצחון האינטרנט על פני הדפוס.
זה לא סוד שהעיתונות המודפסת שרויה כבר כמה שנים במצוקה קשה. מספר הקוראים יורד בהתמדה, יותר מפרסמים עוברים לרשת והריווחיות יורדת. מצב זה מאלץ את מערכות העיתונים בעולם כולו - אפילו הגדולות והמוכרות שבהן - לבצע קיצוצים רוחביים מכאיבים, שמשפיעים לא רק על העובדים שפוטרו, אלא גם, אולי בעיקר, על איכותו של המוצר המוגמר.
בקרב המאסף מול האינטרנט מתקשה העיתונות המסורתית, זו שמגיעה אל בתינו על גבי ניירות ריחניים, להמציא עצמה מחדש.
סקר TGI האחרון שנערך בארץ מגלה כי במחצית הראשונה של השנה חלה ירידה חדה בחשיפה לעיתונות, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. הסקר, שמבוסס על מדגם של 10,000 יהודים בגילאי 18 ומעלה, חושף עוד כי במקביל עלה זמן הקריאה באינטרנט בצורה ניכרת, מ-99 דקות בשנים 2001-2002 ל-221 דקות השנה.
ככלי חדשותי, אין ספק, שהעיתונות הפסידה לרבים - לרדיו, לטלוויזיה, לאינטרנט (ובתוכה לאתרי חדשות גדולים כמו גם לאתרי חדשות קהילתיים כמו סלאשדוט או Digg).
נדמה שבהקשר הזה, המלחמה שאנו מצויים בעיצומה כבר הוכרעה. סקר של חברת InterSight שנערך בשבוע שעבר מגלה כי 17% מהציבור מתייחס אל אתרי החדשות כאל מקור המידע העיקרי בכל הקשור למצב הבטחוני, זאת, לעומת 4% בלבד הפונים אל העיתונים המודפסים.
לא רק בישראל
המצב, כאמור, אינו יחודי לישראל, וניכר כמעט בכל עיתוני העולם, גדולים כקטנים. הסיבות לכך רבות ומורכבות, אך ניתן לסכמן בקצרה: נוחות, עלות ועדכנות. "עיתון הוא מוצר ארכאי, פרימיטיבי, בזבזני, אחד ממוצרי הצריכה הבודדים שלא השתנו לאורך זמן", כתב נחום ברנע במאמר במגזין "העין השביעית", וכאילו לכד במשפט את מצבה של העתונות המודפסת.
לא רק בישראל 2
אך כיצד יכולה העיתונות לחלץ עצמה מתדמית של דינוזאור מקשיש, ששיניו קהו, וכל שנותר מעוצמתו ההיסטורית מתגלם בשאגות קרב שאין דבר העומד מאחוריהן?
"ההיסטריה שבה נמצאים העיתונים היא לא יותר משידור חוזר למה שהתרחש בשנות ה-20', אז הופיע הרדיו ...גם אז ניבאו בבירור את מותה של העיתונות המודפסת שכן מי צריך לקרוא טקסט באיחור של יום כאשר אפשר לשמוע את החדשות בזמן שהן מתרחשות", הרגיע יובל דרור לפני שנה.
אחת הדרכים שמצאו בעולם היא שינוי עיצובי. עיתונים רבים עברו מפורמט BroadSheet לפורמט טבלואיד (הארץ לעומת ידיעות/מעריב). אחרים, כמו הניו יורק טיימס, ולהבדיל, הגירסה הישראלית של מגזין Time Out, משכפלים את המוצר המודפס ברשת. כמעט כולם מגישים גם גירסאות מקוונות של העיתון, הכוללות כתבות מהגיליון המודפס לצד חידושים מקוונים כמו בלוגים מערכתיים, אפשרות תגובה, כתבות וידאו ואודיו וכיוצא באלה.
בבריטניה, הוכיח עצמו המעבר לפורמט הטבלואיד (מושג מעולם הדפוס שהפך למילה נרדפת לתוכן ירוד) כנכון מבחינה כלכלית. תפוצתם של עיתונים כמו הטיימס הלונדוני או הגארדיין הבריטי עלתה והקוראים מחבבים אותם יותר, ולו רק משום שקל יותר לקרוא אותם ברכבת התחתית הצפופה.
גם הניו יורק טיימס עשה צעד דומה בשבוע שעבר, ועורכו, ביל קלר, הודיע כי באפריל 2008 העיתון יתכווץ באינץ' וחצי. אמנם לא טבלואיד, אבל בכל זאת. העיתון הוותיק והמוערך נאלץ להמציא עצמו מחדש, וכמותו גם השיקאגו טריביון, הוושינגטון פוסט והוול סטריט ז'ורנל - מעמודי התווך של העיתונות - שכיום משלבים באתריהם אפשרויות אינטראקטיביות כדי למשוך מפרסמים וקוראים גם יחד.
לא רק גרפיקה
גם דרור, כמו אחרים, סבור שעל העיתונות להמציא עצמה מחדש, אולי באמצעות הפצה אלקטרונית. "נניח שבעתיד הטקסט שיופיע על המסך האלקטרוני הגמיש יהיה מלווה בלינקים, האם זה אומר שהעיתונות המודפסת "מתה" או שהיא פשוט ביצעה התאמה נדרשת?"
על שאלתו יש מי שכבר עונה. באפריל השנה עלה לרשת האתר המחודש של הניו יורק טיימס, שכולל חיפוש משופר, גלישה באמצעות תגים, פילוח כתבות על פי פרמטרים שונים, עדכוני RSS ומדור Most Popular. העיתון גם משתף פעולה עם מיקרוסופט בפיתוח תוכנת קריאת עיתונים דיגיטלית, Time Reader. התוכנה פועלת בדומה לתוכנת Olive המשמשת באתרים TimeOut ו-SBC הישראליים ומאפשרת לגולש לקרוא את תכני העיתון המודפס באינטרנט, בפורמט גרפי דמוי עיתון הכולל תכני ערך מוסף כמו קישורים, וידאו וסאונד.
התוכנה החדשה שתשולב במערכת ההפעלה העתידית של מיקרוסופט, ויסטה, צפויה - כך מקווים העיתונים - לסייע להם בקרב המאסף שהם מנהלים מול אתרי האינטרנט, שנוגסים נתח גדל והולך של קוראים ושל מפרסמים.
שיתוף פעולה עם האויב
מצד שני, שני העיתונים הארציים הצרפתיים, לה פיגארו ולה מונד ששינו אף הם פורמט גרפי לפני מספר חודשים - טרם רשמו שיפור במצבם; והפייננשל טיימס הבריטי מפטר עובדים, על מנת "לבנות מחדש את חדר החדשות בעידן המולטימדיה".
נדמה שזו אחת התרופות היעילות ביותר להבראתם של עיתוני הדפוס. ההכרה כי בעידן הנוכחי אין מנוס אלא לתת לקהל את מה שהוא רוצה (ומקבל במקומות אחרים), ולאו דווקא בהקשר הנמוך והפופוליסטי של המילה.
רוברט תומסון, עורך הטיימס, אמר לאחרונה כי עיתונים צריכים לשקול שילוב תוכן משלים באתריהם. קחו לדוגמה את El Tiempo, עיתון מרכזי בקולומביה, שהעלה לפני כשבוע אתר אינטרנט חדש, ובו בלוגים, פודקאסטים, אפשרות תגובה ודירוגה, חיפוש משופר, Videocasts, ווידג'טים להורדה, RSS ועוד.
או הנסיון של הלוס אנג'לס טיימס, שהשיק בשנה שעברה אפשרות עריכת מאמרים באמצעות Wiki, אך חזר בו לאחר שהגולשים עשו שימוש לרעה באפשרות. נכון, זה לא עבד במתכונת ההיא, אבל מדובר בצעד חשוב בכיוון הנכון.
אג'נדה
קליי שירקי, העוסק בכתיבה, ייעוץ ולימוד ההשפעות החברתיות והכלכליות של האינטרנט, סבור שההבדל העיקרי בין עולם התקשורת של ימינו לזה שלפני עידן האינטרנט הוא "בחר ואז פרסם" של פעם לעומת "פרסם ואז בחר" של ימינו.
השוני טמון בשליטה על המידע, ברמת האמינות והדיוק שלו ובאג'נדה המסתתרת מאחוריו. אין ספק שהאינטרנט שיחרר את המידע יותר מכל מדיום אחר. אך האם החירות הכמעט מוחלטת, השיוויון המוחלט בין הוושינגטון פוסט לפוסט בבלוג והעובדה שהקורא-גולש הוא היחיד שמעניק חשיבות יתרה לזה או לזה - האם כל זה טוב לעיתונות?
אתר BlogBurst שהושק באפריל השנה מאפשר לבחון את השאלה הזו בצורה מעשית, כשהוא מזמין את העיתונות לשתף פעולה עם הרשת בצורה שמועילה לכל הצדדים. האתר מרכז טורי פרשנות של מאות בלוגרים אמריקנים ומאפשר לעיתונים מובילים למשוך מהם תכנים. בין העיתונים: וושיגטון פוסט, סן-פרנסיסקו כרוניקל, סן-אנטוניו אקספרס ועוד.
עולם ישן אמיץ
מיזמים כמו אלה מזכירים את העבר המפואר של העיתונות. אולי מעבר לפתרונות הגרפיים-מבניים, חייבים העיתונים להיזכר דווקא בהצלחות העבר ובסיבות שגרמו להן. אין מנוס אלא להפשיל שרוולים ולדלג בצעד אמיץ אל הימים ההם, אז שימשו העיתונים לא רק כספקי חדשות, אלא גם ככלי תקשורת ראשון במעלה בכל הנוגע לתחקירים, פרשנות ומתן ערך מוסף לחדשות עצמן.
"אינטרנט לחדשות - עיתון לסיפורים". זו הכותרת של מאמר שפירסם גרג באוורס, פרופסור לעיתונות ועורך ספורט, באתר Editor & Publisher. "לדווח לאנשים על חדשות שהם כבר שמעו אינו מודל עסקי מוצלח, לכן, אם עיתונים רוצים להישאר רלוונטיים, הדרך היחידה היא פרשנות", כתב והזהיר כי העיתונים הדרדרו בצורה דרמטית בשרשרת המזון של המידע.
גם בארץ יש מי שחושב כמותו. נעם רשף, לשעבר עיתונאי בעיתון ידיעות אחרונות וכיום עורך באתר MSN, פירסם פוסט בבלוג שלו, בו הוא קובע: "אין ספק שהאינטרנט מכריח את העיתון המודפס להשתנות, אבל הוא רחוק מלהפוך אותו לדינוזאור נכחד. אל תמהרו להזמין מקום לטקסי האשכבה שלו. הוא כאן כדי להישאר".
רשף סבור שהיתרון המרכזי של העיתון המודפס על פני אתרי חדשות הוא אורך החיים, השהות. "כל מי שעבד בעיתון מודפס מכיר את התחושה, המועקה האיומה הזו בבטן, כשאתה מגלה יום אחרי בגיליון המודפס טעות, או גרוע מזה: כשקצב האירועים הופך את המוצר הסופי שהוצאת תחת ידיך ללא רלוונטי", כתב.
בכדי לשרוד, מוטל על התעשיה להתאים עצמה למציאות המשתנה. להשקיע בתחקירי עומק, מאמרי דעה וטקסטים דומים, שהם הם היתרון העיקרי של הנייר על פני שאר אמצעי התקשורת. במקום לנסות לרדוף אחר המדיה האלקטרונית ולהפסיד, אפשר להפוך את נקודת התורפה שלה לנקודת הכוח של העיתונים.
הכתבה פורסמה מחדש במסגרת חגיגות חמש שנים לישרא-בלוג
בחזרה לפרויקט >