לעזאזל החמור

לטיפוס שכמוני אין יותר מדי חברים. לכן, את רוב חופשת הפסח ביליתי, איך לא, מול המחשב. כמובן שאחרי כמה זמן גם האנשים הווירטואליים העיפו אותי לכל הרוחות ונאלצתי להסתפק בידידים אלקטרוניים (ולא, מלוכלכים שכמותכם, אני לא מדברת על הידיד ההוא שעובד על בטריות). החבר הכי טוב שלי בימים שבהם נרקבתי כמו כלב עם פרעושים היה הפרד. כן, כן, אימיול. ואם מישהו טוען שהורדתי סרטים למחשב שלי ועברתי על החוק, אז אני בוחרת בזכות השתיקה, בפעם הראשונה בחיי. אבל זה כבר סיפור אחר.

תשמעו, זה חתיכת דבר מעצבן. אני לא מתכוונת רק לאימיול. אני מתכוונת לכל הרשתות לשיתוף קבצים. אז נכון שאתה מקבל את כל הפרקים של ניקיטה, אבל בדרך אתה מקבל גם כל כך הרבה מידע זבל, שאתה מרגיש לרגע כמו איש שב"כ אידיוט. למה אני מתכוונת? חשבו רגע על מסך ה"העברות" באימיול. מה יש שם? מספר האנשים שיש להם את מה שאתה מחפש, קצב ההורדה, גודל הקובץ השלם, גודל הקובץ שעוד נותר להעברה, חלקי הקובץ שנמצאים אצל הרבה אנשים וחלקי הקובץ שנמצאים אצל מעט אנשים ומספר האנשים שהסכימו לך להוריד את הקובץ.

וכל זה, בשביל מה? כדי שאתה תוכל לנסות להבין כמה זמן יש לך עד שתראה את הפרק המחורבן. כמובן שאין לך שום סיכוי לדעת כמה זמן באמת יש לך. אם תסגור את המחשב באמצע, הזמן מתאפס. אם האנשים שמהם אתה מוריד יסגרו את המחשב, הזמן מתאפס. אם התוכנה נתקעת, או שחלונות מגהקת, ניחשתם נכון - הזמן מתאפס.

וזה עוד לפני שדיברנו על כך שאנשים שמורידים ממך קבצים משנים גם הם את קצב ההורדה. אתה מסתכל על החלק הימני של המסך ומגלה שיש לך עוד 37 שעות להורדת הקובץ. אין בעיה, אתה מחייך לעצמך בלב. אני רק אלך רגע לטלוויזיה ואצפה בשלושים פרקים של "חברים" ועד שאני אחזור, הכל כבר יהיה מוכן. אתה הולך, אתה חוזר, ומגלה שלעזאזל, נותרו לך עוד שני ימים ו-12 שעות. כשאינשטיין אמר שהזמן יחסי, הוא בטח הוריד משהו באימיול באותו הרגע.

בורות זה ברכה

אתם בטח תגידו לי: יא חתיכת מפגרת, אל תסתכלי. וזה נכון, אני לא חייבת להסתכל. אבל תסכימו שיש כאן איזה עניין מוסרי - מישהו החליט לשחק עם התקווה של אנשים. זה כמו להראות לכלב סטייק עסיסי, נוטף דם, לקרב אותו לאף הרוטט שלו, ואז להרחיק. ואז לעשות את זה שוב ושוב. טוב, נו, זו לא בדיוק התעללות בכלב, אבל אני בטח יכולה לחשוב על מצבים משמחים יותר עבורו.

הבעיה הכי גדולה היא שאי אפשר להאשים במצב הזה את רשתות שיתוף הקבצים, כי לא הן התחילו במגמה המטופשת הזו. הכל התחיל עם מיקרוסופט, כמובן. בכל פעם שאתה צריכים לעשות משהו שלוקח זמן במחשב שלכם, מייד עולה איזה אשף ידידותי לכאורה, שמבטיח לכם שעוד 22 דקות הכל כבר יהיה מוכן לרשותכם. אתם שמחים, אבל לשווא. מדובר בזמן מיקרוסופט, שהקשר בינו לבין זמן אמיתי דומה לקשר בין אורית פוקס ותווית "רכיבים טבעיים בלבד". כן, אני מבינה את הניסיון לתת לי תחושה שהמחשב מדבר איתי. אני מבינה את הרעיון של להרגיע אותי שהכל בסדר, והכל מתקדם כשורה. אבל כמה פעמים אתם חושבים שתצליחו לעבוד עלי לפני שאני אשים לב שהמחשב הוא שקרן פתולוגי?

אז תעשו לי טובה, קחו את הסטטיסטיקות המיותרות שלכם ותדחפו אותן אותם יודעים לאן. לי מספיק שתשאירו הודעה כמו "אל תדאגי, נודיע לך כשהקובץ יסיים לרדת. בינתיים לכי לבשל או משהו".