אינטרנט נגד שואה?
האם הרשת תגן עלינו מפני שואה חדשה? זה בכלל לא בטוח. רוני שני שוחחה עם המומחים וחזרה מודאגת
האינטרנט מאפשר לנו גישה אינסופית למידע, פותח לנו פתח להפצתו באופן דמוקרטי ואפילו מאפשר לנו לתקשר זה עם זה ללא מגבלות כמעט. לכאורה המגן המושלם בפני שואה נוספת.
אולם אם בודקים קצת בסטטיסטיקות מגלים מציאות שונה. מיליוני בני אדם נרצחו בעולם מאז שנת 1995, בה החל האינטרנט לפרוח גם בסביבה הביתית, ויצא ממגדל השן האקדמי שבו צמח. חלק גדול מן הנרצחים - אירופים, אפריקאים, אסיאתים ואחרים - נספו במה שמכונה רצח עם (Genocide) על רקע אתני, פוליטי, תרבותי, או דתי. השמדה שיטתית של אנשים מתבצעת גם כיום, ב-2006, בה נדמה לנו כאילו הכל פתוח מתמיד, ביטים של מידע זורמים ממקום למקום והגבולות בין המדינות נעלמים. אבל באפריקה, אסיה, דרום אמריקה, ואפילו באירופה ובמזרח התיכון מתים המוני אנשים באופן תעשייתי כמעט, למרות שהעולם יודע על כך. הוא פשוט בוחר לשתוק.
גם על השואה ידעו
פרופסור הנס-מרטין שונהר-מאן, מאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן שבמינכן, אינו מאמין בכוחה של האינטרנט למנוע השמדה מטעם השלטון. "ברור כשמש שאין בכוחו של האינטרנט למנוע רצח עם; זה עניין שתלוי באכזריותו של שלטון זה או אחר, שבמידה והוא מוכן לבצע רצח עם - המידע יוסתר עד שיהיה מאוחר מדי. התפקיד היחיד שיש לאינטרנט בהקשר הזה, הוא ככלי שעשוי להקשות מעט על משטר שיש לו כוונות כאלה, מאחר והוא מאפשר לפרסם מידע. גם אז, הוא אמצעי נוסף, לא יותר מזה.
"האם האינטרנט יכולה למנוע שואה? אני חושב שכן, אבל הייתי נזהר לא להיות יומרני", אומר יובל דרור, עיתונאי ומחבר הספר "הפוליטיקה של הטכנולוגיה". "על פניו אין ספק שהאינטרנט מציף מידע, וזה צורך בסיסי באירועים של רצח עם, שבהם עד שלא היו מגלים את ההיקף אף אחד לא נזעק. אין ספק שהדברים היו נראים אחרת בעידן של האינטרנט. אבל האינטרנט הוא לא כוח בפני עצמו, הרי מי מאיתנו יודע מה קורה עכשיו בצפון קוריאה? האינטרנט הוא לא תופעת טבע, לא קשה להגביל אותו. זו טכנולוגיה שצריך לקדם אותה, ואף אחד למשל לא יודע אם מרעיבים עם שלם כי לא בכל מקום יש אינטרנט".
אבל אנחנו יודעים שהיו גם מי שידעו כבר בתחילת מלחמת העולם השניה: המודיעין הבריטי ידע עוד ביוני 1941, האמריקנים ידעו אף הם, ואפילו היישוב העברי בארץ ישראל ידע משהו על המתרחש באירופה. כך שניתן לקבוע כי היעדר מידע לא היה הבעיה העיקרית. אולי הבעיה היתה דווקא תפיסתית. הרי מי יכול היה לשער לעצמו את היקפה האדיר של השואה. מדובר באירוע חסר תקדים כמעט בהיסטוריה האנושית, שידעה כבר כמה וכמה ג'נוסיידים מאז היווסדה.
תפקיד חשוב בחשיפת רצח עם
פרופ' דינה פורת, ראש בית הספר למדעי היהדות וראש המכון לחקר אנטישמיות וגזענות באוניברסיטת תל אביב, שביצעה מחקר שבחן האם היעדר מידע הוא שאיפשר את השואה, סבורה שיתכן שהאינטרנט סייע למניעת הישנותה של השואה. "רצח עם קורה במקומות שבהם אין אינטרנט. בארצות מתועשות, שבהן יש אינטרנט, ממילא דבר כזה לא יכול לקרות, אבל במדינות שבהן מתרחשים אירועים כאלה אין אינטרנט ואין גישה חופשית למידע", טוענת פרופ' פורת. לדבריה, "עם ובלי האינטרנט הבעיה העיקרית היא אילו מאמצים מוכנים להשקיע במלחמה באותן תופעות. לא היעדר המידע הוא הבעיה".
אבל אנחנו מתעקשים. האם ייתכן כי דווקא האירועים שמתרחשים בימינו, רצח העם ברואנדה, הרציחות בסודן ובדלפור, הטיהור האתני ביוגוסלביה לשעבר והעינויים בסין - קורים דווקא כי אין אינטרנט באותן מדינות? דווקא בגלל שמדובר במדינות מתפתחות, שהעולם ממילא אינו מוטרד במיוחד מעצם קיומם של אזרחיהן? אחרי הכל, לא בארה"ב או במערב אירופה עסקינן, להן יש נשק אטומי, מבנים פוליטיים-חברתיים-כלכליים חזקים מספיק וחופש ביטוי.
ד"ר נילי קרן, יועצת אקדמית למכון משואה ללימודי השואה, חושבת שלאינטרנט יש תפקיד חשוב בחשיפת רצח העם שמתבצע כיום במדינות העולם: "היום יש מודעות לרצח עם שמתבצע באפריקה, אסיה וכדומה דווקא בזכות האינטרנט, כי העיתונים הם שפוטים של הממסד. האינטרנט מחפש להיות אוונגרד ומעלה את הנושאים האלה על סדר היום, כמו אתר למשל Genocide Watch."
"היום, מאחר והשואה כבר קרתה, יש לה תקדים. כבר לא קיימת הבעיה המנטלית. כיום העניין הוא היכולת או הרצון להקדיש לזה זמן ולשים את זה בסדר העדיפויות. אם לאנשים היה אכפת - הם היו מזדעקים והיה יוצא לשם כוח בינלאומי, או שהיו מטילים סנקציות כלכליות וכדומה, ולכן הבעיה היא כפולה: השאלה היא לא רק איפה האינטרנט הזה נמצא, אלא גם מי מייצר וצורך את התוכן ואיך ומתי זה הוא משפיע על המדיניות", סבורה פרופ' פורת.
דרור חושב גם הוא שלאינטרנט עדיין אין עוצמה מספקת. "האינטרנט הוא הסיבה האחת אחרי הסיבה המיליון ללמה לא יכולה לקרות היום שואה. לאינטרנט יש כוח השפעה על מנהיגים ועל דעת הקהל, אבל הוא לא הגורם המרכזי. הטלוויזיה למשל היא כן כלי שיכול למנוע שואה, כי המנהיגים מודעים לעוצמה שלה. בינתיים אף מנהיג של אף מדינה לא שואל את עצמו איך נסביר את זה באינטרנט, בטלוויזיה כן", קבע.
עוד ארוכה הדרך
פאנל המרואיינים שלנו נדרש בתחילה להתאושש מעצם השאלה הדמיונית שלנו, אבל עיניכם הרואות שרובם, לאחר כמה רגעים של מחשבה, הודו שיש בכך משהו. שייתכן ועוד חזון למועד, והאינטרנט עדיין צריך לגדול, להתפתח, לצבור כוח ועוצמה פוליטית וחברתית, אבל ברשת הזו ארוגים המרכיבים הנכונים למניעה של מעשי רצח שיטתיים המתבצעים יום יום ושעה שעה בעולם מוכה ונבער, הנשלט על ידי משטרים אפלים.
"יש הרבה שורשים בשואה. אחד מהם הוא שהיהודי הוא האחר, הלא מוכר", אמר ד"ר רוברט רוזן, מנהל הספריה ביד ושם וחוקר שואה, וציין כי "האינטרנט מאפשר להכיר אנשים בצד השני של העולם. זו אמנם לא תרופת פלא, אבל זה כן מאפשר למישהו שיושב במשטר סגור כמו זה הקיים באיראן להיכנס לדיאלוג עם יהודי. זה שובר את הרעיון של שנאת האחר. האינטרנט הוא דבר מדהים, והיכולת של האנשים להגיע למידע וליצור קשר עם אחרים היא מדהימה. אני מאוד מאוד מאמין בכלי הזה והוא תרם הרבה מאוד לבני האדם".
"אני חושבת שאם תקשורת בינאישית והעברת מידע הם כלים למנוע את השואה - אז האינטרנט בהחלט יכול לעזור במניעה", משוכנעת ד"ר קרן. ואילו דרור מסכם ואומר כי "לאינטרנט יש כוח להניע מהלך, כי יש דעת קהל ששולחת אנרגיה מהאינטרנט, אבל עוד לא הגענו למצב שהאינטרנט יכול למנוע רצח עם. זה יומרני לבוא ולומר לא יהיה רצח עם בגלל האינטרנט, אבל סוג התגובה יכול להיות שונה".