לא רוצה לנקות את המחשב

חג הפסח בפתח. סביר להניח שרובכם שמעתם על כך מהאימהות שלכם עוד לפני פורים. כנראה שהיא אמרה לכם שאת הסדר אתם עושים אצל דודה בלומה או אצל החברה יוכבד. ייתכן שהנהנתם בראשכם בנימוס, ובמקביל כבר התחלתם להדחיק, בתקווה שהיא תזכיר לכם את זה כמה שעות לפני מועד ההגעה.

מכונת קניידאלאך? זה כזה סתיו 2002

בקרב אומת העיתונאים המצב הפוך לחלוטין. כחודשיים לפני פסח הם כבר מתחילים להתכונן לחג, בלי שום יכולת להדחיק, לחמוק, או לברוח. ומדוע? משום שחגי ישראל, הו החגים המקוללים, מלווים תמיד במוספי חג מיותרים.

זה בכלל לא משנה אם אתה עובד במגזין מחשבים, באתר גאדג'טים או בעיתון נשים. לפני כמה אלפי שנים אבותיך לקחו כמה החלטות טיפשיות ("בואו נרד לסיני לאיזה סופ"ש, קפיצה קטנה וחוזרים") ועכשיו לפחות פעמיים בשנה אתה מחוייב לספק כתבות נושא. תורת הכאוס במיטבה.

הבעיה היא שאחרי מאה שנות עיתונות עברית, הסיכויים שאנחנו העיתונאים נצליח למצוא נושא מקורי שקולים לסיכויים שביטאון תנועת ש"ס יארח את ג'ינה ג'יימסון לכתבת אמצע. מה שלא מונע מאיתנו לנסות.

אנחנו לא עיוורים. אנחנו יודעים שכבר חשבו לפנינו על על כל המטאפורות של יציאה מעבדות לחירות, שאין נושא שלא ניחתו בו כבר 10 המכות (או 11, במקרה של עיתונאים מתוחכמים במיוחד). שהמשפט "אביב הגיע פסח בא" כבר הוטה עד מוות ושכבר הכנתם כל דבר בבית לפסח, מהמחשב ועד למערכת היחסים שלכם, לפחות 10 (או 11) פעמים.

חג בכותרת, יום אבל מתחת

ואז אתם, הקוראים, מקבלים כל מיני תערובות משונות, שהעורכים חשבו עליהם בלילות הלבנים שהם בילו לפני הדדליין להגשת הצעות למוספי חג. אה, חושב לעצמו עורך צעיר ומלא יוזמה, אני בטוח שכתבה על הקלדה עיוורת תוכל לשמח את הקוראים שחברת החשמל הנחיתה עליהם מכת חושך. יש לי רעיון! צורח עורך אחר, כתבת "לבער את האקס". במדינות מוסלמיות מסויימות כורתים למישהו יד על דברים שכאלה. כאן מותר כי זה פסח.

ואין מקום בו המצוקה קשה יותר מבמדורי המחשבים והאוכל. כמה פעמים אני צריכה לנקות את המחשב שלי לפסח? מה, אם עשיתי פאנלים בגלל שאמא באה לבקר אז אני גם צריכה שהמחשב יהיה מצוחצח בשביל האח?

הממ, 10 המכות שניחתות עלינו באינטרנט השנה נשמעות מאוד דומות לאלו של שנה שעברה ושל זאת שלפניה. יכול להיות ששום דבר חדש לא השתנה בתחום מאז תולעת ה-LoveYou? ו-"חג החירות של הגיימרים" זה כמובן תירוץ מעולה כדי לדון שוב בשלט החדש של "רבולושן". "בלי חמץ" היא כותרת מעולה שמסתירה כתבה על שחיתות בגוגל. והקוראים, הם מפהקים.

ואם בא לי לנוח קצת מהזוועה אני קופצת למדורי האוכל ומזדעזעת ברמה כזאת שלא עוברת עד ל"ג בעומר. הרי אי אפשר לעשות כלום עם מצות. מורחים עליהן שוקולד, וזהו. מה שמשאיר אותנו עם ספיישל "עשה זאת בעצמך: דובשניות לחג" ו"כך תחסוך כסף בעזרת חרוסת ביתית". כתבי אוכל: בחייכם, קחו חופשה בחג. סעו לטורקיה. עשו סדר באיזה אשראם במדבר. אבל רק התרחקו בבקשה מהמקלדת ואף אחד לא יפגע.

זה לא שאני לא מעריכה את המאמצים, אני כן. אני אדם נחמד. לפעמים אני אפילו תורמת לילדים באפריקה. ובכלל, הסבל של הזולת מאוד מטריד אותי, בעיקר בלילות גשומים ומנותקי אינטרנט. אבל תעשו לי טובה ותעזבו אותי ואת החג שלי בשקט. אם אני ארצה משהו מיוחד לחג, אני אקרא הגדה. אני אומנם מכירה כבר את הסוף, אבל לפחות מובטחת לי ארוחה טובה באמצע ומחייבים אותי לשתות יין. אתם תמשיכו לספק לי את התוכן שבאמת מעניין אותי – זה שאתם נותנים לי בכל יום אחר מימי השנה - ופשוט התעלמו מפסח. או כמו שהמורה שלי היתה אומרת "הפסח הוא בשבילי, לא בשבילכם".