"הייתי מוותר לו על השחיתות"

בזמן כתיבת שורות אלו אנחנו עוד לא יודעים כלום. אף אחד לא יודע כלום. המדינה דבוקה לאמצעי התקשורת ומאות כתבות מספרות לנו את מה שאנחנו כבר יודעים, ועדיין אנחנו לא יודעים כלום. ככל שהזמן עובר וערוצי החדשות ממשיכים לשדר את המונח "קשה אך יציב" בעשרות ניסוחים, הבלוגים הם המקום היחיד שאפשר למצוא בו קמצוצים של אמת. אז נכון שלא תמצאו שם את הדיווחים הרפואיים על מצבו של שרון, במקרים מסויימים גם לא תמצאו מילים טובות או מנחמות, וככל שהשעות נוקפות גם איחולי ההחלמה הולכים ומתפוגגים, כי מה הטעם בעצם. אבל רק בבלוגים אנשים פורקים מעצמם את מה שהם באמת חושבים, בלי מסיכות, בלי צנזורות, ובלי לדפוק חשבון לאיך שהציבור צריך להרגיש או להתנסח, כפי שמייד תגלו.

אני זוכר טוב מאוד מי אתם, נבלות כתומות

הבלוגר Isralidude1, למשל, לא מתרגש מהמהירות בה אנשי הדת פתחו את ספר התהילים שלהם. בעצם, הוא כן מתרגש – אבל לא לטובה:

"לרגע, נדמה שבאמת אכפת להם. אפילו מועצת יהודה, שומרון ועזה טרחו לפרסם הודעה שהם מתפללים לשלומו של שרון. כל חובש כיפה ומלקלק מזוזות במדינת ישראל כ"כ חרד לגורלו של השמן. פשוט מדהים. או שלא? עליי אתם לא עובדים ז***, אני ושאר הציבור השפוי במדינה הזו לא שוכחים איך אתם ז*** עשיתם לראש הממשלה כל מני טקסי וודו, והיכיתם חיילים, ואמרתם שאנשי שמאל וחיילים הם נאצים. אני זוכר טוב מאוד מי אתם נבלות כתומות. מתפללים לשלומו של שרון? על הז** שלי. אתם כולכם מתים שהאיש יתפגר. מייחלים לזה בכל לבכם. לזונות מערוץ 10 אתם תדקלמו כל מני שורות של טקסטים הזויים, אבל בבית אתם כבר מכינים את החאפלות ועושים מזה חג. אפסים שכמותכם, אפילו את הג`יהאד האיסלאמי אני מעריך יותר מכם. לפחות הערבים הטפשים האלה אומרים את האמת - הם שמחים ששרון הולך, לדעתם, להישרף בגיהנום. אידיוט שאומר את האמת הוא לפחות לא אידיוט שקרן.

...בכלל לא חבל לי שעכשיו קדימה לא תעבור את אחוז החסימה, ושאמיר פרץ יהיה ראש הממשלה. זה סבבה. אני מקווה ששרון יעבור את האירוע בצורה טובה, ויוכל לפרוש בכבוד מהחיים הפוליטיים ולחיות את שארית חייו יפה. מגיע לו על פועלו."

הציבור הדתי: אין תגובה

ומה חושב הציבור הדתי על הדברים האלו? בקטגוריה "בלוגים שמדברים על דת" בישראבלוג לא נמצאו הפניות רלוונטיות לנושא. הבלוגרית יהודיה עידכנה את הגולשים על עניניי היום יום שלה, אך התעלמה כליל ממצבו של ראש הממשלה. וגם זחי מהבלוג יד אחים לכם, שומר על זכות השתיקה, גם אם זה בהפוך על הפוך.

"מישהו בכלל יכול לדמיין את היום שאחרי?"

את שאר העידכונים בבלוגים אפשר לחלק לשניים – אלו שדואגים למצבו של שרון, ואלו שחרדים יותר לשלום המדינה בימים שאחרי.

כמה שעות אחרי ההודעה הראשונית על מצבו של שרון, הבלוגר נאור ממהר להשליך ספקולציות: "שרון הוא האיש הכי דומיננטי בפוליטיקה הישראלית - מישהו יכול לדמיין בכלל את היום שאחרי? אז עכשיו אנחנו עומדים בפני חזרה המונית של מצביעי הליכוד המסורתיים אל הבית הטבעי שלהם? האם שינוי תתאושש בסקרים שבנתיים היא עוברת-לא עוברת את אחוז החסימה? אולי אנחנו עומדים בפני מעבר גדול של מצביעים אל השמאל? ואולי בכלל קדימה תתאושש ותשמור פחות או יותר על כוחה?"

גם פורד פרפקט, שבכלל מתגורר בשבדיה, מנסה לגלות לאיזה כיוון נושבת הרוח הפוליטית, ומהמר דווקא על פרס. ואילו "הכופר" מוסיף לנושא הפוליטיקה גם את עניין הבריאות של אנשי הציבור, שהועלה אחרי אשפוזו הראשון של שרון ומעט נזנח לבנתיים.

"מצב כזה, שבו ראש ממשלה מכהן נכנס לתסביך כזה, יכול לגרום בעיות רבות...ונניח, ומי יכול להגיד שזה לא נכון, שכבר במשך זמן רב החלטותיו של שרון עלולות להיות לקויות בגלל המחלה?
[...] לדעתי, על-מנת למנוע סיבוכים מהסוג הזה, צריך להעביר חוק הדורש מכל ראש ממשלה מתמודד, ומהמקום השני במפלגה, להעביר ולפרסם דו"ח החתום בידי רופא שנשבע לאמיתותו, שמציין בעיות שיש לאותו אדם, ואת האמרה "אני, רופאו האישי של X נשבע שלא ידועות לי כל בעיות העלולות לפגוע בהחלטת ראש הממשלה, או עלולות להתפרץ במהלך כהונתו", זה בצירוף דו"ח רפואי.

מה שאומר, שכשאני בוחר ראש ממשלה, אני יכול לדעת ולשקול מראש את מצבו הרפואי, ולדעת שבאמת אני אקבל את מי שאני רוצה, ולא שבאמצע הקדנציה הוא יתחלף לראש ממשלה לא-מטעם-הציבור". סוף ציטוט.

"מוכן לוותר לו על 3 מיליון דולר, אפילו יותר"

ויש כאלו שלא מרגישים צורך לנקוט בצנזורה, ופשוט אומרים את מה שהם חושבים, כמו הבלוגר ערן, למשל, שמונה את החטאים הקטנים והגדולים של שרון, פשוט בגלל ש: "אין כמו המוות לטיהור חטאים קטנים וגדולים. לכן ניתן לנצל את הזמן עד מותו בשביל לומר דבר או שניים כנגדו".

צחי בוכמן (אין שום קשר לכתבנו, צחי הופמן), אף הגדיל לעשות וביצע גירסא מיוחדת משלו לשיר "לבכות לך".

אם כי, עם כל הכבוד לציניות, יש עוד דרך לספר מה אתה באמת חושב: "מפעת כבוד המנותח אני לא אספר מה חשבתי בתקופת לבנון. אבל פתאום הוא עבר לצד שלי. והוא עשה סימנים אמיתיים שיש לנו עתיד, והוא התחיל לבנות משהו שרובנו מוכנים לסלוח לו על יותר מ-3 מיליון דולר רק שסופסוף יבנה לנו איזשהו מקום שכל האלו שבאמצע יכולים להיות בו בלי לריב, ואפילו לדפוק את ביבי בדרך ועדיין לשמור על איזשהו כיוון. אמה מה, לא הולך לנו. איך שהתחיל, משאיר אותנו לבד. אפשר להגיד עליו הרבה דברים. באמת הרבה דברים. אבל דבר אחד יש לו די נחמד – חוש הומור יבש ומצחיק. והוא לדעתי שוכב עכשיו על שולחן הניתוחים. וצוחק. וצוחק. וצוחק".

ולסיום, כדי לא להוסיף אף מילה עם ניחוח פוליטי בצידה, נשאיר רק ציטוט מתוך הבלוג של ג'וזפין, שמכניס את הדברים קצת לפרופורציה:

"הנה ראש ממשלה. בן אדם עם כל כך הרבה כוח ביד, שוכב לו בבית חולים חסר אונים.
נסתרות הן דרכי האל. דווקא לפני בחירות, דווקא אחרי שהקים מפלגה חדשה, זה קורה. זה רק מלמד דבר אחד: לא משנה איך תבחרו או מה תעשו בחייכם, בסופו של דבר כולנו נגיע לאותו מקום ואי אפשר לברוח מזה".

הכתבה פורסמה מחדש במסגרת חגיגות חמש שנים לישרא-בלוג
בחזרה לפרויקט >