זום

כללי

תקריב (זום, מאנגלית: ZOOM) הוא האפשרות לדמות התקרבות של עדשת המצלמה לאובייקט המצולם.

הסטוריה

בראשית ימי הצילום היו עדשות שיכלו לצלם מטווח מסויים בלבד. היו עדשות שיכלו לצלם בזוית רחבה (ובכך לתפוס יותר שטח בתמונה) והיו עדשות שיכלו לצלם בזוית צרה ובכך להתקרב לאובייקט כמו באמצעות משקפת.

עדשות אלה נקראו עדשות Prime. לאט לאט תפסו את מקומן עדשות (הקרויות עדשות זום) שיכולות לצלם במגוון של זויות – מזוית רחבה עד זוית צרה.

בקרב צלמים מקצועיים, עדשות Prime עדיין נחשבות טובות יותר באיכותן, היות והן תוכננו בדיוק למצב שהן מצלמות בו. לעדשות זום יש טווח אופטימלי, שמסביבו איכות התמונה יורדת במעט.

זום אופטי

זום אופטי הוא היכולת האופטית של העדשה הקבועה במצלמה להתקרב לאובייקט. בדרך כלל במצלמות דיגיטליות יכולת ההתקרבות מצויינת בכפולות. כך, זום כפול 6 (המסומן לעיתים קרובות x6) מסוגל לצלם בזוית רחבה (המתאימה לצילומי נוף, למשל והקרויה באנגלית Wide) וכן להתקרב עד לפי 6 מהזוית הרחבה ביותר (למצב הקרוי Tele). ההתקרבות נעשית במצלמות פשוטות יותר באמצעות כפתורים (המסומנים בדרך כלל ב-W ו-T בהתאמה) או באמצעות סיבוב חלק מסויים בעדשה, במצלמות משוכללות יותר.

זום דיגיטלי

זום דיגיטלי הוא היכולת להתקרב באמצעים שאינם אופטיים לאובייקט המצולם. האפקט מושג באמצעות אינטרפולציה (כלומר: הגדלת מרכז התמונה באמצעות אלגוריתם תכנותי) אשר גורעת משמעותית מאיכות התמונה. ישנן מצלמות המתקרבות דיגיטלית ע"י הקטנת הרזולוציה. לדוגמא: מתמונה של 8 מגה-פיקסל המצלמה חותכת רק את 2 המגה-פיקסל המרכזיים ובכך מתקבל אפקט התקרבות. במקרה זה איכות התמונה נשארת, אך היא מתקבלת ברזולוציה נמוכה. ככל, זום דיגיטלי הוא גימיק שיווקי ומומלץ להתעלם ממנו.

אורך מוקד

זווית התמונה נמדדה, באופן מסורתי במצלמות פילם, במ"מ. סרט התמונה הוא בן 35 מ"מ והזוית נמדדה ביחס אליו, כאשר מספר נמוך יותר (כגון 28 מ"מ) נחשב זווית רחבה יותר ומספר גבוה יותר (כגון 200 מ"מ) נחשבת לעדשת זום. במצלמות דיגיטליות גודל השבב קטן כמעט תמיד מ-35 מ"מ ולכן המספרים משוקללים ליחס בין הגודל האמיתי ל-35 מ"מ.