החמור שאכל את קאזאה

באחרונה התבשרנו שתוכנת השיתוף אימיול עקפה את את קאזאה בסיבוב. יובל דרור מסביר את הסיבות, ואת מה שחברות התקליטים לא יבינו לעולם

החמור שאכל את קאזאה | רשת 13

באחרונה נודע כי רשת החלפת הקבצים eDonkey (המשמשת את תוכנת אימיול) הפכה לפופולארית יותר מזו של קאזאה. מנתוני חברת BayTSP העוקבת אחר רשתות החלפת הקבצים, עולה ש-eDonkey ריכזה בחודש ספטמבר פעילות יומית ממוצעת של 2.54 מיליון גולשים לעומת 2.48 מיליון גולשים שהשתמשו בקאזאה.

הסיבות לנפילתה של קאזה ועלייתה של eDonkey רבות. קאזה הפכה ביצה שורצת וירוסים וכמעט כל ילד יודע שמסוכן להוריד ממנה קבצים. זאת ועוד, בקאזה אין דרך מסודרת לדעת האם סרט בנפח 800 מגה שיורד למחשב הוא אכן הסרט המבוקש או שמא הוא 5 שניות של סרט שאחריהן 85 דקות של "שלג", כלומר קובץ שנשלח באדיבות חברות הסרטים.

אבל זו לא הסיבה היחידה. פעילות החלפת הקבצים בקאזה חשופה יותר מבחינה משפטית בהשוואה לפעילות ב"רשת החמורים" זאת בשל הארכיטקטורה הטכנולוגית שלה המבוססת על קישורים לקבצים ולא על הקבצים עצמם (למרות שיש כבר גולשים שנתבעו על הקמת אתרים שעוסקים בקישורי חמור). בנוסף, eDonkey ורשת BitTorrnet הן רשתות שיתופיות טהורות יותר במובן זה שכבר בעת הורדת הקובץ, מתחילים גולשים אחרים להוריד מהמחשב שלך את חלקי הקובץ שנמצאים ברשותך. משום כך, ככל שהקובץ פופולארי יותר, כך גדלה (תיאורטית) מהירות הורדת הקובץ.

אבל מי שחושב שהוא הגיע למנוחה ולנחלה טועה. זה רק עניין של זמן עד שחברות התקליטים והסרטים יאפסו את כוונות התותחים ויפתחו באש על הרשתות החדשות. האם זה יהיה היום בו תגיע לקיצה תופעת החלפת הקבצים? לצערן של חברות התקליטים והסרטים התשובה היא שלילית.

לנגדון וינר כותב בספרו "הלוויתן והכור הגרעיני" על השביל שבו צועדת הטכנולוגיה בעידן המודרני. הוא טוען שלשביל זה מאפיין ברור: "הטכנולוגיה צועדת למקום בו היא טרם היתה". פשוט, לא?

חשבו על זה לרגע. בראשית ברא האדם את הגלגל. בעקבות הגלגל הגיעה המריצה, אחריה הכרכרה, הרכבת, המכונית, המטוס והחללית. הטכנולוגיה דוחפת לכיוון שבו לא היתה. היא הופכת מהירה יותר, חזקה יותר, כובשת את המדבריות שקודם לכן היו צחיחות ובלתי מיושבות. כאשר בוחנים את ההיסטוריה של האנושות במונחים טכנולוגים מגלים שהחוק הזה עובד פעם אחר פעם.

שירות החלפת הקבצים של נאפסטר היה הדור הראשון של החלפת הקבצים. הוא היה שירות מצוין אבל הוא הסתמך על טכנולוגיה של שנות ה-60': שרת מרכזי שכולם ניגשים אליו כדי לקבל מידע. נאפסטר היתה גם מוגבלת לסוג מסוים של קבצים. כאשר נאפסטר נסגרה, הופיע הדור השני שהציע להוריד קבצים מסוגים שונים ובשיטות שונות.

כאשר קאזאה נקלעה לבעיה, הופיע הדור השלישי שאינו נסמך על הורדת קבצים אלא על קישורים. הוא מבטל לחלוטין את הצורך בשרת מרכזי או בשרתי-על מתחלפים (Super Nodes) ומבוסס על ביזור. ומה יקרה כאשר הדור השלישי יקלע לבעיה? בהקשר הזה מומלץ לקרוא מאמר מעניין באתר Aviran's Place. הוא מציג את הדור הרביעי של שירותי החלפת הקבצים.

אם הדור הראשון היה מבוסס על שרת מרכזי ועל סוג מסוים של קבצים, הדור השני על שרתי-על, השלישי על קישורים – ובכל אותם דורות ניתן היה לאתר את הגולשים המשתמשים בשירותים – הרי שהדור הרביעי עומד לכבוש מדברית נוספת: החלפה המבוססת על הצפנה. בדור הזה, חברות התקליטים והסרטים לא יוכלו לדעת מה הגולשים מחליפים (כיוון שהקובץ עצמו יהיה מוצפן) ואף לא יוכלו לומר מי הוא הגולש המחליף (כיוון שתעבורת המידע תעבור כל כך הרבה צמתים עד שהיא "תולבן" ולא יהיה ניתן לומר מי נגד מי).

סביר להניח שגם לדור הזה תימצא התשובה אבל האם למישהו יש ספק שזה יהיה הרגע בו יופיע הדור החמישי? זו הסיבה שהמלחמה של חברות המוזיקה והסרטים בתופעת החלפת הקבצים נועדה לכישלון; הן מנסות להילחם בחוק הראשון של הטכנולוגיה, הן מתעלמות מהדינאמיקה שמפעילה אותה לאורך ההיסטוריה. הן ייכשלו. הן נכשלות כבר עכשיו.

מצד שני, קשה להאשים אותן על כך שהן מנסות. התביעות נגד הגולשים, גם אלו שיוגשו (אם יוגשו) בישראל, נועדו למטרה אחת: להרוויח זמן. כמו רופא שיודע שלא יצליח להביס את הסרטן – הוא רק יכול להרוויח זמן עבור החולה שלו – כך מנסים עורכי הדין להרוויח זמן עבור תעשיית התקליטים והסרטים. התביעות מקטינות את היקף התופעה, הן פוגעות במוראל ובכיס של הגולשים אבל הן לא ישנו את כיוונו של החץ.

האם זו סיבה למסיבה? האם החלפת קבצים בכל מקרה ובכל תנאי היא מוצדקת, ויש להגן עליה? על כך בשבוע הבא.