אתרי השבוע - מתכוננים לאולימפיאדה
המסע השבועי של הילה בקמן מתחיל באולימפיאדה ומסתיים היכן שאף מצלמה לא ביקרה מעולם
האולימפיאדה לא מרגשת אותי - אם כבר, היא עולה לי על העצבים, במיוחד השנה. לערוך אותה ביוון, איפה שהכול התחיל, זאת לדעתי פשוט יריקה בפרצוף. גם אם נותרו כמה קווי דמיון בין המשחקים האולימפיים של ימינו לאלו שנערכו ביוון העתיקה, אלו קווים חיוורים ושפופים. אז, בעת העתיקה, יצאו המוני אדם למסע רגלי ארוך ומייגע כדי לחזות בסופו בגברים מטלטלים את מבושיהם הערומים. היום, אפילו לחיצה על השלט נראית לי הגזמה פרועה. אני מעדיפה לצפות בפרסומות לקונדומים - אלו לפחות נאמנות לרוח האולימפית האמיתית.
האמת היא שלא צריך לחזור אלף שנה אחורה וגם לא להרחיק עד אתונה כדי לשמר את הרוח האולימפית החופשית. יש מי שראו בעיני רוחם את העונג הגלום בעיסוק ספורטיבי בעירום, והחליטו לקחת אותו השמיימה. שנייה, לפני שאתם צונחים כך בחופשיות מעורטלת, קחו בחשבון שלפעמים לחופש יש מחיר.
אגב, הקורבן ששיכרון הגבהים עלול לגבות, לא נמצא בהכרח בין הרגליים. הוא יכול להימצא בכל מקום אחר, וככל שזקנים יותר, כן רב השלל.
גברת אומללה זו, לא זאת בלבד שנשללו ממנה, בהינף מצנח, האפשרויות לאכול דברים מוצקים, לדבר בצורה ברורה ולהסביר פניה בחיוך לבני שיחה, נגזלה ממנה גם היכולת להניח מצלמה בתוך חלל פיה וליצור צילומים בעלי מסגרות הולמות, כמו אלה.
אני במקומה, הייתי בוחרת לי מייד איזה דגם מהקולקציה הזאת, ומראה למדריך שעגב עליה איך צונח לב.