"אחים שלי לא רק נרצחו על ידי הרוצחים, אלא נרצחו בצוותא על ידי המדינה"
כשבועיים לאחר רצח מועתז אבו לבן ואחיינו מוחמד עבד אל-האדי בלוד, משפחתם נתונה לאיומים מתמשכים מצד הרוצחים, שזהותם ידועה ומשפחתם מתגאה במעשה. אחותו של מועתז, סירין אבו לבן, מטיחה האשמות חריפות כלפי המדינה: "אחים שלי לא רק נרצחו על ידי הרוצחים, אלא נרצחו בצוותא על ידי המדינה. זאת לא המדינה שלי"
לפני כשבועיים נרצחו מועתז אבו לבן ואחיינו מוחמד עבד אל-האדי ברצח כפול סמוך ללוד, אך עבור משפחתם האסון רחוק מלהסתיים. הרוצחים עדיין מסתובבים חופשי וממשיכים לאיים על חיי קרוביהם. "עברנו את האסון הכי נוראי שאפשר לעבור ושאפשר להרגיש", מספרת סירין אבו לבן, אחותו של מועתז ודודתו של מוחמד. האיומים אף קיבלו ביטוי גרפי מצמרר, כאשר לאימו של מועתז נשלחה ההודעה: "איך פוצצנו את הראש שלו".
לדברי סירין, הרצח בוצע בדם קר וללא כל סיבה נראית לעין. "אחים שלי לא מסוכסכים עם אף אחד. אפילו אח שלי בעצמו לא יודע למה רצחו אותו", היא מסבירה בתוכנית "שיחת היום". היא חושפת פרט מצמרר מרגעיו האחרונים של אחיה, שניסה נואשות להציל את חייו מתוך מחשבה שמדובר בטעות בזיהוי: "בזמן הרצח, הוא אפילו ירד מהרכב ואמר להם 'תעצרו, אני מועתז אבו לבן', הכוונה שלו הייתה 'אתם טועים, תעצרו, אל תרצחו אותי'". האכזריות לא נעצרה שם. סירין מספרת כי זהות הרוצחים ידועה, ולא רק שהם אינם מסתתרים, אלא שמשפחתם מתגאה במעשה. "מהדקה הראשונה", היא מעידה, "אותה משפחה שרצחה את האחים שלי, היא מתגאה בזה".
כתבות נוספות מתוך "שיחת היום"
התסכול של המשפחה מופנה לא רק כלפי הרוצחים, אלא גם כלפי מה שהם תופסים ככישלון מערכתי. אבו לבן מפנה אצבע מאשימה חריפה ישירות כלפי רשויות המדינה. "אחים שלי לא רק נרצחו על ידי הרוצחים, אלא נרצחו בצוותא על ידי המדינה, על ידי הרשויות, על ידי כנסת ישראל, על ידי כולנו. למה? כי כולנו שותקים", היא קובעת. תחושת ההפקרה מהדהדת בדבריה: "כאשר המדינה מפקירה את הדם שלנו, והיא נותנת את העזות שרוצחים יסתובבו חופשי וירצחו את הילדים שלנו". סיפורם של מועתז ומוחמד מצטרף לסטטיסטיקה העגומה של 102 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה, מה שמוביל את סירין למסקנה כואבת: "ברגע שהמדינה מפקירה את הדם שלנו, הערבים, במדינת ישראל, אז זאת לא המדינה שלי".
תחושת ההפקרה הזו היא שדוחפת את סירין לקרוא לפעולה. היא מתארת את הסבל המתמשך של המשפחה, שאינו מסתיים באובדן עצמו, אלא ממשיך ביחס הרשויות ובחופש המוחלט של הרוצחים. "אחרי מקרה הרצח, נרצחים מיליון פעם", היא אומרת. מתוך כאב זה, היא קוראת למשפחות אחרות להפסיק לשתוק, ומאיימת שאם דבר לא ישתנה, היא תנקוט בצעדים דרסטיים של מחאה אזרחית, כולל חסימת כבישים ומסילות רכבת, כדי שקול זעקתם סוף סוף יישמע.


