יום הולדת 5 בשבי: סליחה, אריאל, שאיבדנו את החמלה

שלום לכל מי שחושב שלא צריך עסקה בכל מחיר. שלום לכל מי ש"ליבו עם החטופים", אבל אומר שמשפחותיהם 'לא מחוברות למציאות' ושהן 'איבדו את זה'. שלום לכל מי שחוגג היום יום הולדת למישהו מבני משפחתו ויש לו את הזכות להגיד לו מזל טוב, לחבק ולתת מתנה - אבל חושב שמשפחות החטופים ממש ממש מגזימות. שלום לכם. אתם יודעים שאריאל ביבס מציין יום הולדת 5 בשבי חמאס? אריאל הקטן, שאוהב את באטמן וחולם להציל אנשים מבור, מחכה שיצילו אותו מהבור שהוא נמצא בו. אריאל מציין יום הולדת היום. מציין. אריאל לא באמת רוצה "לציין" יום הולדת; הוא רוצה לחגוג יום הולדת. עם ממתקים, עוגה גדולה ומתנות. אבל הוא לא יכול. תגידו, חשבתם איך ילד בן 5 מציין יום הולדת בשבי? הוא יודע בכלל שיש לו יום הולדת? אימא שירי לידו בטוח יודעת.

304 ימים בגיהנום של עזה. כפיר, האח הקטן, לא באמת מבין עדיין מהו יום הולדת - כי הוא אף פעם לא חגג אותו. את יום ההולדת הראשון שלו גם הוא ציין בשבי. אז איך מציינים יום הולדת לילד? איך? זה הרי בלתי נתפס שגם את המילה הזאת נירמלנו. החטופים שלנו מציינים ימי הולדת כבר 304 ימים, ועדיין היום יום ההולדת של אריאל - והציון הזה הוא בעיטה בבטן. ילד קטן שנמצא בשבי, עם אימא שירי והאח כפיר, בזמן שאנחנו כאן רבים ויורקים ומקללים אחד את השני; בזמן שפוליטיקאים כאן ממשיכים לשסות אותנו איש ברעהו - וכל זה בזמן שהאחים והאחיות שלנו שלנו נמצאים בידי מפלצות אדם שצופות כאן במתרחש ומחככות ידיהן בהנאה.

זה יום עצוב מאוד. אלה ימים עצובים מאוד, כי לא למדנו כלום. אז כולם היום יעלו תמונות ברשתות החברתיות, בניינים ייצבעו בכתום, יפריחו בלונים כתומים וירגישו שאולי תרמו למאבק. אז תסלחו לי, אבל לא. כי אריאל עדיין 'יציין' היום את יום הולדת ה-5 שלו בשבי של חמאס. והאקט הציני ביותר, הוא שהכנסת צפויה להידלק בכתום כדי לציין את יום ההולדת שלו. רק שהכנסת הזאת שכחה כנראה שהיא הייתה צריכה לדאוג לזה שאריאל יחגוג את יום ההולדת שלו היום עם אימא שלו ואבא שלו ואח שלו. שאריאל היום לא היה צריך להיות תמונה על פוסטר ופוסט לשיתוף, אריאל היה צריך להיות בבית. והוא לא. במקום זה אלו שהיו אמונים להחזיר אותו הביתה, נהנים עם בני משפחותיהם מפגרה ארוכה ומתמשכת.

סליחה, אריאל. סליחה שזה לא יום הולדת שמח. סליחה שהזר שלך לא פורח וסליחה שאין לך חגיגה. סליחה שאנחנו ערלי לב, צועקים ומקללים את בני המשפחה שלך שנלחמים להחזיר אותך הביתה; סליחה שאיבדנו את החמלה. סליחה שאנחנו לא מדמיינים את הילדים שלנו כאילו היו אתה עכשיו בשבי, כי מי בכלל יכול לדמיין את הגיהנום שאתה נמצא בו. סליחה ילד. סליחה שאנחנו לא מיליון איש ברחובות ודורשים להחזיר אותך הביתה. סליחה ילד שזאת ההנהגה שאומרת על האפשרות להחזיר אותך: "עסקה מופקרת". סליחה ילד.

ואם במקרה אתה שומע -  תדע שאתה אולי חושב שבאטמן הוא גיבור-על מדהים, עם כוחות על שיכולים לעשות הכול, אבל אני אגלה לך סוד: באטמן הוא לא גיבור אמיתי. הוא גיבור מהאגדות. אתה יודע מי כן אמיתי? "אריאל-מן". אתה, ילד, גיבור-על אמיתי של החיים עצמם.