אף נבחר ציבור לא הגיע לניר עוז ביום הזיכרון: "התחושה שלי הייתה שנשארנו לבד"
תמיר אדר ז"ל, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ ניר עוז, נרצח בבוקר השבעה באוקטובר ונחטף לעזה. אחרי המאבק הממושך של משפחתו, הוא הושב לקבורה כעבור 746 ימים ארוכים. לפני יומיים, היה זה יום הזיכרון הראשון מאז שהוטמן, ואף נבחר ציבור לא הגיע לכבד אותו ואת יתר חברי ניר עוז ובני משפחותיהם, שאיבדו את היקר מכל
ביום שלישי האחרון, יום הזיכרון, הייתה זאת הפעם הראשונה שיעל אדר עמדה מול קברו של תמיר בנה, שהושב מעזה רק לפני חצי שנה, לאחר שנרצח בבוקר השבת השחורה וגופתו נחטפה. בזמן שחברי הממשלה השונים התעסקו בדברים אחרים, אף לא נציג אחד הגיע לקיבוץ שהפך לסמל ההפקרה של הטבח הנורא. בריאיון לתוכנית "שיחת היום", סיפרה אדר על התחושות הקשות: "חזרתי הביתה עטופה עם כל בני המשפחה, ואז קלטתי שלא היה אף נציג בניר עוז, ששכלה 65 מאנשיה בטבח שבעה באוקטובר. לחלקם זה טקס ראשון באדמת ניר עוז. זה הזמן לעצור ולהגיד 'אנחנו אך ורק עם המשפחות השכולות, מכבדים את מי שכל הזמן אנחנו אומרים שנהיה ראויים להם, שבמותם ציוו לנו חיים'. אז עכשיו אתם תופסים את המקומות של הטקס שמסיים את יום הזיכרון? איפה הייתם במהלך היום?".
כתבות נוספות מתוך "חדשות היום"
עוד סיפרה על הדיון הטעון בבג"ץ בנושא ועדת החקירה הממלכתית ("ראיתי את זה בשידור ישיר והרגשתי קרועה. אם הקרע הוא גם בין משפחות שכולות, אז לאן הגענו? זה אחד הדברים הכי כואבים כי כאב של משפחה שכולה הוא כאב איום ונורא. הגענו היום לאיזושהי נקודת שיא שמונעת גם ממקום רגשי, אבל זה מבטא את השסע בעם"), על הציפייה שהייתה לה מנבחרי הציבור ("כל מה שהיה ניתן לעשות זה לבוא, לראות את שורות הקברים, להשפיל עיניים ולכאוב איתנו בזמן הצפירה. להרגיש שלא נשארנו לבד") ועל ההרגשה הקשה ("מהיום שהבן שלי הוטמן, הסיפור הוא האירוע הפרטי שלי ולא אירוע לאומי. זה איום ונורא וזה בא לידי ביטוי שלא הגיע אף נציג לקיבוץ ניר עוז, שהיה ראוי שיגיע").