איך להתמודד עם הצפה רגשית מבלי להישבר מול הילדים?

מאז פרוץ המלחמה אנחנו נחשפים לסיפורים ומראות קשים מנשוא. קשה להישאר אדישים או להעמיד פנים שאנחנו בסדר, אך מצד שני לא ניתן לשבת כל היום בבית בחרדה ולבכות מול הילדים.

זה מאוד טבעי לרצות להיות חזקים מול הילדים, ובפרט כשהכול מסביב כל כך מפחיד. אנחנו רוצים לתת להם את היציבות ולשמור עליהם מפני כל הדברים הנוראיים שקורים בחוץ. אבל במצב בו לילדים אין מסגרות והם נמצאים איתנו רוב שעות היום – האם באמת אפשר להסתיר את מה שאנחנו מרגישים?

כתבות נוספות:

• למתחם "חזקים ביחד"
• מה אומרים כשאין מילים? המילון שיסייע לכם לדבר עם הילדים על המצב
• זיהיתם שילדכם נמצא בהתקף חרדה? כך תוכלו לסייע לו לעבור אותו

האמת היא שלא. גם כשנדמה לנו שאנחנו מצליחים להחזיק את הרגשות שלנו, לא להתפרק ולהתנהג "כרגיל", הילדים מרגישים. יכול להיות שהם מצליחים לראות את הרגעים הקטנים האלה שאנחנו כמעט נשברים, יכול להיות שהם שמים לב לשיחות שאנחנו מקיימים עם משפחה וחברים ויכול להיות שהם פשוט שמים לב שאנחנו לא מתנהגים כרגיל. לא משנה באיזה אופן הם רואים את זה, חשוב לזכור שהם שמים לב שמשהו שונה.

באופן אירוני, דווקא כשאנחנו מנסים להסתיר את הרגשות שלנו כדי לשמור על הילדים שלנו, אנחנו עושים בדיוק את הדבר ההפוך. כשהילדים מרגישים שמשהו לא בסדר, אבל לא יודעים מה לא בסדר, זה מה שגורם לכך שהביטחון שלהם מתערער. יכול להיות שהם מרגישים חוסר ביטחון כי אם ההורים מתנהגים ככה והם לא יודעים למה, יכול להיות שהמציאות שלהם הולכת להיפגע משמעותית.

כדי לשמור על הילדים שלנו, חשוב שאם אתם מרגישים מוצפים לדעת לשתף את הרגשות שלכם עם הילדים. כמובן ששיתוף של הרגשות צריך להיעשות באופן מותאם ולא באופן שיזרע בהם חרדות או פחדים חדשים. אפשר להגיד שאנחנו עצובים שיש אזעקות ומלחמה ושאנחנו רוצים שיהיה שקט ושלום. אם אתם מפחדים, אפשר להגיד שאתם מפחדים שהחיילים ששומרים עלינו יפגעו.

כשאנחנו מחביאים את הרגשות שלנו, ובפרט אם הילדים שלנו מבינים שמשהו עובר עלינו ואנחנו לא מספרים, הם עלולים להסיק מכך שזה לא לגיטימי לפחד, שזה לא בסדר שאנחנו עצובים או שאם עצובים צריכים לשמור את הרגשות בפנים.

שיתוף ברגשות שלנו מביא לנרמול שלהן. כשאתם משתפים את הילדים שלכם שגם אתם מפחדים, הם מבינים שזו לא בושה, שאפשר לדבר על זה. כשאתם תתחילו את השיח הרגשי הזה דווקא מהמקום שלכם, מהרגשות שלכם, זה יכול לפתוח שיח גם על הרגשות שלהם. ברגע שאתם תדעו גם מה הם מרגישים, זה יעזור לכם להבין אותם טוב יותר ולעזור להם להתמודד עם אותן הרגשות. אם אתם דואגים למצב הרגשי של ילדיכם, אפשר אפילו לעשות ברגשות שלכם שימוש בשביל להגיע אליהם ולהבין מה הם מרגישים.

חשוב לציין, לדבר על הרגשות שלכם אין פירושו להתפרק בבכי בלתי פוסק מול הילדים. זה כן אומר שאפשר להזיל דמעה או לבכות קצת. לא להחביא את הרגשות שלכם אומר, בעיקר, לתת מקום לרגשות. זה אומר לא לחשוש להביע את מה שאנחנו מרגישים, באופן שהילדים יכולים להכיל ולהבין.

אתם גם מבוגרים שאחראים על עצמם וגם הורים שאחראים על הילדים שלהם ולכן יש לכם אחריות כפולה. אם אתם מרגישים מוצפים ומרגישים שאתם צריכים לשחרר את אותן הרגשות קצת יותר – טפלו בעצמכם. קחו לעצמכם חצי שעה או שעה כדי לפרוק את מה שאתם מרגישים. אפשר לשבת ולכתוב את הרגשות שלכם, לשוחח בפרטיות עם אדם קרוב ובמידת הצורך לשוחח עם איש מקצוע. חשוב לא לשכוח גם את עצמכם, כי כדי שתהיו הורים טובים לילדים שלכם – אתם צריכים קודם כל להרגיש טוב (עד כמה שניתן) בעצמכם.

הכותבת היא מנחת הורים ויועצת זוגית