סבים וסבתות - כך תהיו שם בשביל הנכדים בזמן מלחמה

ילדים קטנים בגיל הרך לא אמורים לדעת ולא מסוגלים להבין את מושג המלחמה. אך אם הם נחשפו לתמונות המלחמה ולקולות הפיצוצים, עשויות לעלות בהם תחושות של בלבול ופחד. הם חשים בגילאים האלה תחושות של פחד ואי וודאות שלעיתים מתעצמות עקב חוסר יכולת להתמודד איתן ולהביע את עצמם בצורה מוחלטת. החשש ממצבי שינוי קיים במקביל ליכולת ההסתגלות של הילדים. אנחנו לא יכולים להעלים גם מעיניהם הקטנות את המציאות ולכן, חשוב להדריך אותם לפני כל שינוי מבלי להגביר את החששות שלהם.

ילדים בכיתות נמוכות כבר מבינים שיש מלחמה ולכן מומלץ להמשיך לשוחח בגובה העיניים, להרבות איתם בשאלות העוסקות בעיקר בהם, אפשר לשחק איתם במשחקי מלחמה, לתת להם חומרים ולאפשר להם ליצור ובכך להפגין את רגשותיהם ופחדיהם מהמצב.
בגילאי 5-8 משחקי דמיון יכולים לסייע מאוד בהתמודדות עם שינויים, הנכד יכול לגייס בכוח דמיונו כוחות ויכולות על-אנושיים, שלא ניתן לעמוד מולם ובעזרתם הוא יכול לשמור על עצמו ולנצח בכל מצב. הוא יכול להיות "הכי חזק והכי אמיץ", לגבור על כל אויב וסכנה, והוא זה שמחליט כיצד כל אירוע יסתיים. שימוש מושכל בדמיון מספק לילד תחושת כוח ושליטה, שכל כך חשובה לו במצב של פחד וחוסר אונים.
כיצד עושים זאת? עם ילדים צעירים ועם ילדי הגן מומלץ להציג הצגות, לספר סיפורים, לצייר וליצור, כשהילד הוא זה קובע, שמחליט ומוביל את היצירה לכיוון הנכון עבורו.

מבוגרים רבים, בעיקר סבים, טועים במחשבה שתפקידם העיקרי הוא לדווח לילדים את העובדות, לספר להם על מה שמתרחש ולחשוף אותם למציאות. אם נאמר את האמת, גם אנחנו הסבים לא באמת יודעים את הפרטים וניזונים משמועות רבות שאנן נכונות תמיד. ילדים קצת יותר גדולים (גילאי 8 ומעלה) כבר יודעים לקבל לבד את המידע מהרשת. זכרו שכיום כמעט כל נכד מחובר לרשת ולעיתים הם נחשפים למידע והם אלה שמדווחים לנו על המתרחש. זו סיבה נוספת שחשוב להבין מהם מה הם חושבים ויודעים על מה שקרה וקורה.
זכרו, שבכל גיל, התפקיד שלנו כמבוגרים, הוא לתווך בין המחשבות והרגשות של הילדים, לבין המציאות ולהרגיע את הפחדים בכדי לחזק תחושות של ביטחון שיכולות להיות משמעותיות מבחינה התפתחותית ומבחינת ההתמודדות עם העולם.

ילדי הכיתות הגבוהות ביסודי (9-12), כבר נחשפים ומבינים הרבה מהמתרחש סביבם. כדאי לשבת ולשוחח עם הנכדים כל המתרחש. על המשמעות של הפסקת הלחימה ומה ההבדל מהפסקות האש הקודמות שקרסו. בגיל הזה מומלץ לדבר מעט להקשיב הרבה ולהרבות בשאלות פתוחות שמאפשרות להם לבטא את עצמם ואת פחדיהם. למשל: מה אתה חושב על המלחמה? מה הכי מפחיד אותך? מה אפשר לעשות בקשר לכך? האם לדעתך זה הסתיים לתמיד? מה אתה חושב על דרך ההתנהלות של המשפחה בזמן הזה? מה היית מאחל לצבא למדינה לעצמך בהקשר זה? אפשר גם לכתוב מכתב למדינה או לראש הממשלה כדי להציף את הדברים ולייצר תחושת שליטה.

לסיכום, המלצות להתנהלות נכונה עם הנכדים במלחמה:

1. לשוחח עם הנכדים ולהקשיב להם כדי להבין את מצבם הרגשי.
2. לא לחשוף נכדים קטנים למציאות יתר על המידה לא להעמיס עליהם אינפורמציה מלאה.
3. לא להסתיר, להכחיש או להתעלם מן האירועים המתרחשים סביבנו.
4. לספר לילד את האמת, אך לא את כל האמת, רק את זו שביכולתו לספוג ולהכיל.
5. חשוב לאפשר לילד לבטא את פחדיו, כאבו ותסכוליו, מתוך הכלה אמפטיה ואהבה.
6. צריך לכבד את רגשותיו לתת לו לגיטימציה מלאה. לא לבטל ולא לשלול הבעת רגשות אלא לאפשר לשקף ולחזק אותן.
7. להירגע ולהרגיע- חשוב ביותר להרגיע את הילד ולהוות עבורו דוגמה לביטחון ויציבות, לאמונה ולאופטימיות. משום כך חשוב קודם כל להצליח להירגע בעצמינו. זה לא קל אך התפקיד מחייב זאת.
8. מלבד שמירה על ביטחונם הפיזי של הנכדים, התפקיד החשוב במצב מלחמה (ובכלל) הוא רגשי: להיות פנויים וקשובים למצבם ולצרכיהם, ולהעניק תשומת לב רבה, תמיכה אמפטיה ואהבה.
9. זכרו שדווקא במצבי שינוי, נוצרת אי ודאות, עולות תחושות של חוסר שליטה, פחד ובלבול ודווקא אז חשוב מאוד לשמור על סדר ועל שיגרת חיים בעלת גבולות ברורים.

הכותבת היא תמי זסלבסקי סלע, מנהלת תרבות וקשרי דיירים בדיור מוגן אחוזת פולג