משני צידי הדלת: חשיבות מסירת הבשורה המרה בצורה סדורה ורשמית, במגזר האזרחי ובמצבי מלחמה

נסיבות המלחמה ומספרי הנופלים החיילים והאזרחים מעלים את חשיבות מסירת הבשורה המרה לבני המשפחה שלהם. בצד הליך מסודר של מסירת ההודעות על נופלים במסגרת צבאית שנבנה במשך השנים, במגזר האזרחי מדובר בנהלים שנתגבשו רק בשנים האחרונות

הלוויתה של לוסי די

מסירת בשורה מרה מהווה גורם משמעותי וחשוב בתהליך התמודדות עם אבל. מטרת מסירת ההודעה לסייע לאדם להבין "מה קרה לו" לתת לו "מילים" לחוויה של מעבר ממצב של "קיים – חי" למצב של "היעדר – מת".

שנים רבות לאחר קבלת ההודעה על האובדן זוכרים הקרובים באופן חד וברור, לפרטי פרטים את מסירת ההודעה, כמו משהו ש"נצרב" בזיכרון ולא משתנה במהלך השנים.

לכן, לדרך בה ההודעה נמסרת, לגישה ולמילים ישנה השפעה גדולה על התמודדות מקבל ההודעה עם הבשורה ולאחר מכן, בהמשך חייו.

התגובה הראשונה לקבלת ההודעה, היא הלם. מקבל ההודעה מתקשה לקלוט את אשר התרחש, נכנס למצב של חוסר אמונה ובלבול ומתמלא בתחושת קהות חושים. מתוך הקושי בהבנת משמעות האסון, התגובות להודעה רגשיות  ואינן שכלתניות. הן יכולות להיות חריפות, מבטאות פעילות יתר, אי תגובה בכלל או שחרור אמוציונאלי (דוגמת בכי), תגובות כעס, אשמה וחרטה, אשר מופיעות כדי להימנע מהפנמת ההודעה. כיוון שהתגובות הינן ספונטניות ולא נשלטות, הגוף גם מגיב לטראומה. לאחר מכן מופיעות לסירוגין תגובות הכחשה המאפשרות למקבל ההודעה "לברוח למחוזות אחרים". לעיתים גם תתכנה תגובות כעס המופנות אל המודיע כנציג ההודעה מטעם הארגון שמינה אותו. יש לזכור כי ישנה שונות בתגובות התלויה במאפיינים האישיים והיחודיים של המתאבלים. משתנים כמו גיל, מין, אמונות, מבנה אישיות, טיב הקשר עם מושא האבל, תרבות ורקע חברתי הופכים כל אבל לייחודי.

הודעה בנסיבות אלימות

אבדן אדם אהוב הוא תמיד מקור לסבל וכאב והבשורה על כך קשה במיוחד במקרה של מוות פתאומי, לא צפוי ואלים כמו שאנו פוגשים בימים אלו. ישנה חשיבות למסירת הודעה על מוות בנסיבות אלו באופן מיידי על מנת למנוע מהמשפחה לשמוע על מות יקירם משידורי החדשות והמדיות החברתיות השונות. תפוצתן הרבה של מצלמות, קבוצות ווטסאפ והנטייה הטבעית לגלגל מידע ושמועות עלולה לשבש את הסדר הנכון של מסירת המידע,

יש חשיבות עליונה לתפקידו הרשמי של המודיע המוסר מידע מוסמך וחד משמעי על עובדת המוות או הפציעה. האופן בו האדם נהרג ונסיבותיו. זהו המידע שהמשפחות מבקשות מהמודיע. מידע זה חיוני לבני המשפחה על מנת לקבל תחושת משמעות של מה שקרה, תחושה של שליטה ברגעי של חוסר ודאות וחוסר שליטה ובצורך לקבל החלטות מיידיות כמו זיהוי המת או החלטות שקשורות ללוויה. היכולת לספק מידע מהימן על נסיבות המוות משפיעה לא רק על ההסתגלות לחיי היום יום אלא עוזרת למשפחות להבין את המציאות, לעצב את סיפור המוות של יקיריהם ולהמשיך את חייהם.

ההודעה בנסיבותיה הקשות מחברת בין המודיע ומקבלי ההודעה. המודיע זקוק לנוהל ברור והכשרה להישען עליהם לצד יכולותיו האישיות על מנת להתמודד עם המשימה המאתגרת. המשפחה זקוקה לחמלה, סבלנות ואמפתיה על מנת לשמוע את הבלתי ניתן להישמע. בהודעות בישראל משתתפים שוטר ועובד סוציאלי שהוא איש מקצוע טיפולי. שילוב שעשוי להקל על המשפחה ואף על המודיע.

בימים האחרונים אנו פוגשים התמודדות עם מסירת הודעות מורכבות למודיע ולמשפחות, הודעות על היעדרות, על חטיפה, הודעות על מוות של יקר שהיה מנותק קשר והודעות על פציעה אנושה. לכן יש חשיבות רבה אף יותר במקרים שבהם נוסח ההודעה מעורפל כמו: "נהרג בנסיבות שטרם הובהרו", המודיע אינו מעלה השערות בפני המשפחה. אינו נותן מידע שאין ברשותו ולא אומר דברים שאינו בקיא בהם.

המסר למודיע הוא שאין "מרשם" מדויק לביצוע, התפקיד. כל משפחה היא יחידה ומיוחדת ועליו לנהוג ברגישות רבה, שכל ישר, פתיחות, ערנות, יכולת תמרון ואלתור במצבים לא צפויים ולאחריות בביצוע מלא של המשימה הקשה במפגש עם המשפחות הכואבות.

***

המחברים הם כותבי הספר  "לא איש בשורה, מסירת בשורה מרה במגזר האזרחי" ( הוצאת פרדס, 2023) 

ד"ר רונית שלו, קצינת חוסן במילואים, מערך הנפגעים של צה"ל. ראש החוג לחינוך והחוג לתואר שני בייעוץ חינוכי-המכללה האקדמית עמק יזרעאל

ד"ר אתי אבלין, סא"ל מילואים, מפקדת חוסן מערך הנפגעים של צה"ל

פרופ' עמירם רביב, ביה"ס למדעי הפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל אביב