יש פתרון ליישום מדיניות אקלימית פורצת דרך, והוא לא יגיע דרך שינוי התנהגות אישית או המתנה לממשלה | עילאי הרסגור-הנדין
השיח בנושא משבר האקלים מתפתח לשני כיוונים מנוגדים. הראשון הוא הצורך באחריות אישית לשמירה על הסביבה. שיח זה מתמקד בפעולות שכל אדם נדרש לעשות: החל מהקפדה על מיחזור, דרך הימנעות מצריכת יתר ואפילו עד כדי הפסקת טיסות במטוסים. על גישה זו נמתחה ביקורת רבה, שעיקרה היא הטלת האחריות על הפרט, שמאפשרת לתאגידים הגדולים ולממשלות, שבידיהם המפתח לשינוי גדול באמת, לחמוק מאחריות. הכיוון השני הוא לחץ על הממשלות להציב יעדים שאפתניים להפחתת פליטות, ובעיקר לעמוד בהם. החיסרון בגישה זו הוא הקושי העצום של ממשלות לעשות זאת.
ניתן לראות את מצבו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שתוכניתו הסביבתית המהפכנית הולכת ומצטמצמת בשל תלות בקולו של סנאטור אחד. האינטרסים הפוליטיים הצרים היום יומיים ימשיכו לכרסם ביוזמות הסביבתיות עד שהאסון יגיע ממש לפתח דלתנו והקשר המיידי לאותם מזהמים יהיה ברור ומוחשי. בינתיים הזמן הולך ואוזל, ושינויי האקלים אינם מחכים עד שנשנה את דרכנו.
על הפער בין הפרט והממשל אפשר לגשר באמצעות השלטון המקומי. אנחנו עדים כיום לפריחה של ממש ביוזמות סביבתיות המונעות בידי הרשויות המקומיות בשיתוף פעילים סביבתיים מקומיים. יוזמות מקומיות אלה מגיעות לעיתים מלמטה, אך זוכות לגיבוי תקציבי ושלטוני ברמה המוניציפאלית. הצלחתן בשטח מביאה לא פעם לאימוצן גם ברמה הארצית. דוגמה לכך היא מדיניות סלילת שבילי האופניים של עיריית תל אביב. ההצלחה המקומית הביאה להחלטות ברמה הארצית, ביניהן השתתפות במימון שבילי אופניים ברחבי הארץ ואף סלילת רשת "אופנידן" המטרופולינית. אם היה צורך לחכות לממשלה עד שתעז ליזום בעצמה את הרעיון שנחשב למהפכני בשעתו, כנראה שהיינו ממתינים עד היום גם בתל אביב וגם בשאר רחבי הארץ. מנגד, גם לשינוי התנהגות ברמה האישית לא היתה יכולה להיות לכך השפעה.
דווקא השלטון המקומי, שנמצא בין המישור האישי והלאומי, יכול להביא את שני האחרונים לפעולה. עידוד תושבים להפרדת אשפה נעשה במישור המקומי, וכסגן ראש עיריית כפר סבא הובלתי זאת גם בזמנים בהם ניתנה לנו תמיכה ממשלתית וגם בזמנים בהם הממשלה נסוגה מהיוזמה (ולאחר מכן שוב שינתה את המדיניות). אדם אחד לא ישפיע על עתיד כדור הארץ אם יחליט בעצמו להפריד במקור פסולת ביתית, אך כשהדבר מאורגן באמצעות העירייה כבר לא מדובר ביחיד אלא בפעולה קולקטיבית שיש לה השפעה. כך המשכנו בכפר סבא ביוזמות חינוכיות סביבתיות, בהצבת מתקני אנרגיה מתחדשת, בהתייעלות אנרגטית, במעבר לגינון בר קיימא, בהקמת מרכז עירוני לקיימות ועוד ועוד – גם עם סיוע מלמעלה וגם בלעדיו. השלטון המקומי יציב יותר ואינו נתון לזעזועים פוליטיים תדירים כפי שקיים ברמה הארצית. הוא גם לא קטן מדי מכדי לייצר שינוי אפקטיבי. השפעתו יכולה לתת משמעות לפעילותו של היחיד ולהניע את הממשלה להפוך זאת למדיניות.
קיומה של ועידת האקלים בכפר סבא מבטא אמירה ברורה: העיריות, המועצות האזוריות והרשויות המקומיות הן כיום מרכז העניינים והגורם המשפיע ביותר על ההתמודדות עם שינויי האקלים. זאת לא משום שמדובר בדרך האידיאלית לקבל החלטות שימנעו את ההליכה בעיניים פקוחות אל עבר אסון מוחשי, אלא משום שזו הדרך הפרקטית ביותר לבצע צעדים שיפעפעו הלאה ויביאו לתוצאות גדולות הרבה יותר מאשר יישום המדיניות בעיר ספציפית.
לנבחרי הציבור המקומיים תפקיד חשוב במיוחד ביצירת השינוי. גם הם, ממש כמו מקביליהם ברמה הארצית, נתונים ללחצים מצד בוחרים ובעלי אינטרסים. גם הם יכולים להעדיף עוד מקומות חניה על פני שטח לנטיעת עצים, עוד מבנים לעסקים מניבים במקום מתקן לטיפול בפסולת ועוד זמן לחגיגות ואירועים כאן ועכשיו על פני עיסוק בהכנה להשלכותיו העתידיות של משבר האקלים. אך הסתכלות על הטווח הקצר תהיה הרסנית בטווח הארוך. לשמחתי, דווקא ברמה המקומית הסוג הישן של נבחרות ונבחרי הציבור מתחלף במהירות ותורם בחזרה גם לשינוי בדעת הקהל. מעגל חיובי זה של מנהיגות מקומית, שמבטאת מצד אחד את הקולות הסביבתיים בדעת הקהל ומשפיעה במעשיה על התמיכה הציבורית במדיניות הסביבתית מצד שני, יכול להשפיע במהירות רבה מהצפוי גם על המדיניות הארצית.
ישראל עומדת להגיע לוועידת האקלים העולמית בגלזגו עם מעט מאוד הישגים מהשנים האחרונות שאפשר להתפאר בהם, אך עם גב חזק מהרשויות המקומיות שהבינו את צו השעה ושניתן ללמוד מהן רבות כיצד לבצע שינוי מחשבתי ומעשי. כדאי לממשלה לנצל זאת ולתת לרשויות המקומיות תמיכה חזקה, כדי שנוכל להגיע במהירות להישגים סביבתיים משמעותיים.
עילאי הרסגור-הנדין כיהן כסגן ראש עיריית כפר סבא. כיום הוא חבר מועצת העיר ומחזיק בתיקי התחבורה, הקיימות והחדשנות.