מה משפיע יותר על הראייה – תורשה או הרגלים? כך או כך, ניתוח הלייזר מציע פתרון ברור

כשמדברים על ליקויי ראייה – קוצר, רוחק ואסטיגמציה – עולה מיד השאלה הקלאסית: האם מדובר בגנטיקה, או בתוצאה של סביבה והרגלים מודרניים? במשך שנים היה מקובל להניח שהתורשה קובעת הכול, אך בשנים האחרונות מצטברים ממצאים שמציעים תמונה מורכבת יותר. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שזמן מסך ממושך, קריאה מטווח קרוב והיעדר חשיפה לאור יום טבעי משפיעים במידה לא מבוטלת על התפתחות הראייה, במיוחד בקרב ילדים. האמת, כמו תמיד, נמצאת ככל הנראה איפשהו באמצע – אבל ככל שמעמיקים לחקור, כך מתברר: את הסביבה אפשר – וצריך – לשנות.

קוצר ראייה: לא רק תורשה — גם הרבה זמן מסך

קוצר ראייה (מיופיה) הוא הליקוי השכיח ביותר, ושכיחותו עולה בעשורים האחרונים בקצב מסחרר. אמנם גנטיקה משחקת תפקיד משמעותי — הסיכוי של ילד לפתח מיופיה גבוה יותר אם גם להוריו יש אותה — אך לא רק הגנים אשמים.

בסקירה מקיפה שפורסמה בשנת 2025, נמצא שכל שעת מסך יומית נוספת בילדות מעלה בכ-21% את הסיכון למיופיה. החשיפה הממושכת למסכים וקריאה מטווח קרוב נחשבת היום כגורם סביבתי מרכזי, והבעיה חמורה במיוחד כאשר היא באה על חשבון זמן משחק ופעילות באור שמש טבעי. דווקא חשיפה לשמש, כך עולה ממחקרים, מגינה על העין: היא מעודדת שחרור דופמין ברשתית, חומר שנחשב כמונע את התארכות גלגל העין — הסיבה האנטומית המרכזית למיופיה.

אחת ההמלצות הברורות ביותר שעולות מהספרות הרפואית היא פשוטה להפליא: תנו לעיניים לראות מרחבים. לפחות שעתיים ביום של משחקים, ספורט או כל פעילות אחרת תחת אור השמש עשויות להפחית משמעותית את הסיכון למיופיה. בנוסף, מומלץ להקפיד על הפסקות קבועות בזמן קריאה או שימוש במסכים — כלל ה-20/20/20: כל 20 דקות, להביט ל-20 שניות למרחק של 20 רגל (כשישה מטרים).

רוחק ראייה: הגנטיקה כאן דומיננטית

רוחק ראייה (היפרופיה) הוא מצב שבו האור מתמקד מאחורי הרשתית, מה שגורם לטשטוש בראייה לקרוב. ברוב המקרים מדובר בתופעה מולדת, שאינה תוצאה של אורח חיים אלא של מבנה אנטומי טבעי. אמנם גם כאן יש תהליך של "אמטרופיזציה" — שינוי טבעי של העין שמפחית את הרוחק עם הגיל — אך כשהתהליך אינו מושלם, נותרת היפרופיה.

לגנטיקה יש תפקיד מרכזי בהיפרופיה, וההשפעה הסביבתית בה נחשבת זניחה יחסית. אין כיום הוכחות לכך שחשיפה למסכים או חוסר בפעילות חוץ תורמים להתפתחות רוחק ראייה, וההתערבות הרפואית העיקרית היא זיהוי מוקדם ותיקון במשקפיים — בעיקר כדי למנוע סיבוכים כמו עין עצלה או פזילה בילדים.

אסטיגמציה: גם וגם

אסטיגמציה (צילינדר) נובעת מעיוות בצורת הקרנית או העדשה, שמונע התמקדות מדויקת של קרני האור על הרשתית. ברוב המקרים מדובר במבנה מולד, אך מחקרים עדכניים מצביעים על קשר גם לגורמים סביבתיים. אחד המחקרים הבולטים, שבחן כמעט 900 ילדים בסין, מצא כי זמן מסך ממושך בילדות המוקדמת העלה את הסיכון לאסטיגמציה. גם מתח בעיניים, תנוחות שינה ולחץ מתמשך על גלגל העין נחשדים כמשפיעים.עם זאת, ההשפעה הסביבתית על אסטיגמציה פחות מוכחת לעומת מיופיה, וקיים צורך במחקרים נוספים. מה שכן ברור: שפשוף כרוני של העיניים או חבלה פיזית — במיוחד בגיל צעיר — עלולים לגרום לעיוות בקרנית ולהוביל לאסטיגמציה משנית.

זה לא משנה אם זו אימא, אבא או הטאבלט – העיקר שאפשר להיפרד מהמשקפיים

הבשורה הגדולה: בין אם ליקוי הראייה נובע מגנטיקה ובין אם מהשפעות סביבתיות – הפתרון נשאר אותו פתרון. הסרת משקפיים בלייזר ממשיך להוביל כפתרון רפואי מתקדם, מדויק ויעיל לטווח הארוך. אחוזי ההצלחה של ההליך גבוהים ביותר ולצדם נרשמת שביעות רצון גבוהה מצד מטופלים שמדווחים על שיפור מהותי באיכות חייהם. טכנולוגיות חדשות, ובראשן לייזר מסוג Femtosecond, מאפשרות כיום ביצוע בטוח ומדויק גם במקרים שבעבר נחשבו מורכבים – לרבות מטופלים בגיל מבוגר, כל עוד הם עומדים בקריטריונים הרפואיים. בעשור האחרון חלה קפיצת מדרגה ביכולת להתאים את הניתוח למאפיינים הייחודיים של כל עין, תוך מזעור סיכונים והתמקדות ביציבות תוצאתית לאורך שנים. ממצאים קליניים שהתפרסמו בשנים האחרונות מחזקים את ההבנה כי מדובר בהתערבות רפואית בטוחה ביותר המציעה חזרה לראייה חדה, מדויקת ונטולת תלות בעזרים חיצוניים.