בין בדידות לדכאון קיומי: התחושות שמשותפות לכולנו

מיטל עוז, פסיכותרפיסטית המתמחה כעשור בגישה האקזיסטנציאליסטית-קיומית, "זו דרך המסייעת להתמודד באומץ עם הקשיים המלווים את רובנו בהווה ועם החששות מהעתיד". היא מדברת מניסיון אישי גם כמטופלת בשיטה ששינתה את חייה.

מה מייחד את הטיפול בגישה הקיומית?

"אני מאמינה שכל מי שמתבונן לתוך עצמו מרגיש קשיים כמו חרדות, פחדים, דכאון, ותחושות של בדידות. על פי הגישה הזאת, התחושות האלו הם אתגרים קיומיים שבני האדם חווים מעצם הווייתם וכל אחד מתמודד עם אתגרים אלו באופן ייחודי. בגישה זו ניתן ללמוד על עצמנו מהעבר כפי שנהוג בטיפול פסיכולוגי קלאסי, ולצד זה הטיפול מתמקד בהתמודדויות והאתגרים שמתרחשים כאן ועכשיו. לדוגמה, הגישה רואה בבדידות תהומית, אתגר קיומי שמשותף לכל בני האדם, זו תחושה טבעית שיכולה לצוץ גם כשאנחנו מוקפים בסביבה אוהבת. זה בהחלט נורמאלי ואנושי לחוש דיכאון, בדידות וחרדה. אלו רגשות שמקבלים מקום בטיפול, במטרה ללמוד לחיות ולתפקד גם בתוך התחושות הללו ולא לתת להם לנהל אותנו".

למה בחרת לטפל בשיטה האקזיסטנציאליסטית?

"היא העניקה לי עוגן בקשיים האישיים שחוויתי. בלימודי פסיכולוגיה בתואר הראשון, לימדו אותנו לזהות קווי אישיות או דפוסים לא בריאים, לאבחן ולתייג אותם להפרעה או מחלה, ולנסות 'לרפא' את האדם מהם. לפסיכאטריה השמרנית יש נטייה להפוך קשיים קיומיים לאבחונים ומחלות. איפשהו במהלך התואר הראשון כסטודנטית צעירה, חשתי דיכאון לא מוסבר. לא הבנתי למה אני מרגישה כך, התביישתי בתחושות שלי, הרגשתי שאין לי 'זכות' להיות מדוכדכת. הייתי מוקפת באנשים שאוהבים אותי, סביבה תומכת, הכל היה 'כמו שצריך', לא הבנתי למה אני לא מאושרת.

כשפניתי לטיפול פסיכולוגי, והמטפלת ניסתה לנבור איתי בעבר, לזהות מאיפה הגיעו הרגשות הללו, זה רק העצים את תחושת הבדידות והאשמה שלי כי לא מצאתי 'סיבה' ועל פניו בורכתי בכל מה שאפשר. הרגשתי שהטיפול התמקד בלחפש 'למה' וזה רק העצים את התסכול והביקורת העצמית כי לא באמת הבנתי למה אני חשה כך. כשנחשפתי לפסיכותרפיה הקיומית, הבנתי שהכי היה חסר לי אז, זה שמישהו יגיד שזה בסדר, שמותר לי להרגיש תחושות של דכאון, תקיעות ובדידות. שאלה תחושות יסוד בבני אדם, שכל אחד מרגיש במינונים שונים".

כחלק מההתמקדות המקצועית, עוז הגיעה למטפלת בשיטה האקזיסטנציאליסטית "היא נתנה לי להבין שהכל בסדר, היה תוקף לתחושות שלי. הגישה הזאת חומלת. רק כשחוויתי אותה, הבנתי את החשיבות של 'נרמול', ומתן לגיטימיות לרגשות. מהמקום הזה אפשר ללמוד ולצמוח. הרגשתי שהיא נותנת מקום לכל התחושות שלי, ושהיא בעצמה מכירה וחוותה אותן. היה שם משהו יותר מחבק, פחות תבניתי. הבנתי שבדידות ודיכאון לא חייבים להיות קליניים או כתוצאה מטראומה. התקדמנו בקצב שלי וכל הזמן התחזקה בי התחושה, שאני, על כלל רגשותיי, זה בסדר, ומהרגשות הקשים הצלחתי ללמוד על עצמי ולמצוא את דרכי ההתמודדות שלי בעולם, וזה מאוד חיזק אותי" היא מספרת.

מיטל עוז: טיפול שמכיר בייחודיות שקיימת בנו

"לא תמיד יש סיבה קונקרטית לכאב הרגשי. המטרה שלי כמטפלת שאנשים ייקחו אחריות על התחושות שלהם ויתנו להם ביטוי, ממקום לא ביקורתי ולא מאשים. כשאדם מכיר את עצמו וחי באותנטיות, שלם עם מי ומה שהוא מרגיש, גם כשזה לא בהכרח 'חיובי' הוא לומד להתנהל טוב יותר עם עצמו ובהמשך באינטראקציות בין אישיות. מתוך מודעות לעצמנו אנחנו יכולים לשלוט ברגשותינו ולקחת את המושכות על החיים שלנו. בעיני כל התחושות לגיטימיות. הקושי הוא כשהביקורת העצמית והאשמה משפיעים על מהלך החיים שלנו. רגשות כמו דכאון וחרדה יכולים להיות הרסניים אם לא מתייחסים אליהם בצורה המתאימה.

אנשים מגיעים לשלב בחיים בו הם חשים שאיבדו את דרכם, מחפשים למצוא משמעות, סיפוק. שחוקים משגרת החיים שלהם. גם כאלה שעל פניו החיים טובים ומספקים. אבל בפנים יש תחושות תקיעות ובדידות, שמאוד התעצמו בתקופת הקורונה שהביאה איתה הרבה אי ודאות ושאלות לגבי החיים והעתיד שלנו. כשהתחושות האלו צפות אנשים פונים לטיפול".

מיטל עוז: טיפול בגובה העיניים

"כשמגיעים אליי, אנחנו קודם מבררים מה התחושות שבעקבותיהן הגיעו לטיפול, נותנים לזה מרחב. מה הקולות שמתלווים לתחושות האלה, הרבה פעמים עולה תחושת אשמה או ביקורת עצמית. הבירור והלמידה נעשים במשותף, בדיאלוג בגובה העיניים, יש חשיבות רבה ללמידה והבנה משותפת של התחושות והחוויה האישית. אני מאמינה כי האתגרים הקיומיים משותפים לרובנו אך כל אחד מתמודד איתם בצורה שונה והם באים לידי ביטוי אחרת. אנשים הם לא תבניות, לכל אחד יש קצב אישי והוא מכתיב את הקצב שמתאים לו. כשאדם מכיר את עצמו, על כל הקולות והרגשות שבו, ממקום של קבלה וסליחה עצמית, הוא מצליח להתמודד איתם יותר טוב. כשאנחנו עושים מאמץ להיות אותנטיים וכנים עם עצמנו, ומנסים להכיר את הדינמיקה הפנימית שלנו עם עצמנו, מתרחש שינוי באינטראקציה עם העולם והסביבה שלנו. כל התהליך יכול להיות לא קל, אנשים שמקבלים החלטה ללכת לטיפול ונותנים מקום גם לתחושות הלא פשוטות, הם אמיצים בעיני".

"אותנטיות ומודעות מובילים להקלה גדולה"

"היחסים שלנו עם עצמנו משתקפים בסביבה שלנו. למשל, הגיעה אלי מטופלת עם קושי בתחום הזוגי. יחד ניסינו לבדוק, מה החוויה שלה מול בני זוג, איך היא מרגישה בזוגיות, אנחנו לומדות יחד כדי שתכיר את עצמה במקום הזה. מגיעים אלי אנשים בארון, בצמתים מסוימים בחיים, או עם סימפטומים שבאים לידי ביטוי בהתמכרויות, הפרעות אכילה ועוד. נדרש תהליך של כנות ותחושת האותנטיות עם עצמנו שבסופו של דבר מביאה הקלה. לא פשוט להיות באמת כנים עם עצמנו, לתת מקום גם לרגשות והמחשבות הפחות 'פוטוגנים' שלנו.

הרבה אנשים בתחילת הטיפול מתקשים לתאר איך הם מרגישים כשרע להם, כשאני שואלת אותם מה שלומם הם עונים שהם לא בטוחים, או שהם מרגישים מוזר, ולפעמים פשוט מרגישים עייפים פיזית. הם מקבלים כלים לרדת לעומק רגשותיהם, כשמצליחים ומבינים איך הרגשות פועלים ומניעים אותנו, מצליחים לנהל יותר טוב את הסיטואציות בחיינו. זה סוג של ללמוד את עצמנו, מה מוביל אותנו, איך לבחור וכיצד להתנהל טוב יותר עם כל הרגשות שלנו. הכרות מעמיקה עם עצמנו מייצרת סוג של שליטה על החיים שלנו והבחירות שלנו".

כיצד בוחרים מטפל וכמה זמן נמשך טיפול?

"טיפול הוא עניין של תהליך, אבל זה לא משהו שנמשך לנצח, "בדרך כלל כדי לחוש הקלה משמעותית, לוקח כ 3-6 חודשים כשמתמסרים לתהליך. חשוב לקבל את התחושה שמישהו נמצא אתך בכל הספקטרום של הרגשות בקצב שלך, ללא ניסיון להאיץ. לא קל למצוא מטפל רגשי שאתה מרגיש שהוא איתך, אבל לכימיה יש משמעות גדולה. זה תהליך משותף, אנחנו אדם מול אדם. גם כשעיצבתי את הקליניקות היה חשוב לי ששתי הכורסאות יהיו זהות, זה מאוד מתחבר לגישה הזו. אנשים באים ומתיישבים מולי ואומרים: 'זה קשה' ואני אומרת: 'אני יודעת'. הקושי באמת הוא משהו שקיים אצל כולם אבל אפשרי להתמודד איתו, ללמוד ממנו ולצמוח. העיקרון שצועדים את הדרך יחד. כשאנשים מתמסרים לטיפול ומאפשרים לעצמם להיות כפי שהם, בסופו של דבר הם יותר רכים ונינוחים להיות מי שהם גם מחוץ לקליניקה. זה מרגש לקחת חלק בתהליך הזה.

 

מיטל עוז,  052-4250242, לפייסבוק>>

קליניקות ברמת השרון ותל אביב (קליניקה מונגשת), או מפגשים בזום.